גאוטם אדאני / צילום: Reuters, Amir Cohen
הודו כה מסובכת עד שכמעט אי אפשר לדון בה מבלי להניח כרך של אנציקלופדיה על השולחן. הנה מדוע אנחנו עוסקים בה היום.
● כתב אישום על הונאת ענק: הבעלים ההודי של נמל חיפה מסתבך
● פרשנות | התנ"ך העברי הוא עכשיו הפק"ל הפוליטי של בכירי ממשל טראמפ
קודם כול, היא בעלת ברית אסטרטגית של ישראל ויש להן מכנים משותפים מפתיעים. שנית, את הודו מנהל זו השנה ה־11 ראש ממשלה כול יכול, נרנדרה מודי, שהמנדט שלו יפקע רק ב־2029. הוא עומד בראש קואליציה ימנית לאומנית־דתית, המקצינה משנה לשנה. בנוסף, הודו, כמו ישראל ובניגוד לרוב הארצות הדמוקרטיות, חגגה החודש את ניצחון טראמפ. רביעית, האיש העשיר ביותר בהודו מחזיק באחד המפתחות החשובים של ישראל, נמל חיפה.
הבה נתחיל באיש עם המפתח. גאוטם אדאני הוא סיפור הצלחה מעורר השתאות, עם אימפריה גלובלית. עלייתו מסחררת. אבל היא קשורה בעיקרה בעובדה שהוא בא ממדינתו של ראש הממשלה, ויחסי הון־שלטון הדוקים מאפיינים את יחסיו עם מודי.
בתחילת 2023, רינונים על נסיבות התעשרותו, ועל חברות־הקש שהוא מחזיק בכל רחבי העולם, מחקו עשרות מיליארדים משווי השוק שלו. בית המשפט העליון (הממלא תפקיד יוצא דופן בהגנה על הדמוקרטיה ההודית ועל ניקיון הכפיים הציבורי) הורה לרשות ניירות הערך לחקור. החקירה לא אישרה את הטענות, ואדאני התאוששה בבורסה.
האופוזיציה בפרלמנט ההודי לא הרפתה מאדאני, והעמידה אותו ואת עסקיו במרכז מערכת הבחירות שלה, בתחילת השנה. אמנם מפלגת הקונגרס הוותיקה לא הצליחה לחזור לשלטון, אבל הכפילה את הייצוג שלה בפרלמנט, והחזירה לעצמה את המעמד של אופוזיציה רשמית. התעורר הרושם שמשהו משתנה בהודו.
מופת של חוסר יציבות
בהודו יש 28 מדינות. בניגוד לארה"ב הן בוחרות את ממשלותיהן בתאריכים שונים, והבחירות בהן מספקות רמזים, דקים או עבים, על מצב הרוח הציבורי. בשבוע שעבר היו בחירות בשתי מדינות, שהחשובה בהן היא מהרשטרה, שמומבאיי היא בירתה. היא השנייה בגודלה, עם אוכלוסייה של 125 מיליון.
בשנים האחרונות היא הייתה מופת של חוסר יציבות. ממשלות קמו ונפלו, מפלגות התפלגו, שושלות משפחתיות נאבקו. מעשי כחש נעשו באישון לילה, כולל הברחת צירי פרלמנט למדינות אחרות, כדי להגן עליהן מפני הברחות נגדיות. אם מהרשטרה היא מראה, הודו גילתה בה בבואה לא נעימה מעיקרה של עצמה.
יש להודו לא מעט תכונות דמוקרטיות, בראש ובראשונה בחירות תקינות. אבל הממשלה המרכזית בדלהי מפעילה משטרה נגד יריבים פוליטיים, משליכה אותם לכלא ללא משפט, מצנזרת את המדיה החברתית, וחותרת תחת ממשלות מקומיות של האופוזיציה. התקשורת הקלאסית (עיתונים וטלוויזיה) נוטה ללכת בתלם, גם בעזרת סובסידיות עקיפות של הממשלה ושליטת התאגידים.
נשיא קניה ביטל הסכם
מהרשטרה עמדה לספק הזדמנות פז לאופוזיציה להרחיב את הישגיה. יום אחד לפני ההצבעה באה הידיעה הדרמטית מניו יורק, שתובע פדרלי במנהטן הגיש כתבי אישום נגד גאוטם אדאני ונגד אחיינו סאגאר. הם מואשמים ששילמו שוחד של 265 מיליון דולר לאנשי ממשל בהודו כדי לזכות במכרזי אנרגיה. הרשות האמריקאית לניירות ערך גם מאשימה את אדאני על הסתרת חקירתו. גם החוק האמריקאי וגם החוק ההודי מחייבים חברה הנסחרת בבורסה לדווח על חשדות פליליים נגדה.
בארה"ב יש חוק המאפשר העמדה לדין של חשודים בשחיתות גם מחוץ לגבולותיה. אין הסכם הסגרה בין הודו לארה"ב, וממילא הודו לא הייתה מסגירה מבוקש, המואשם שהפר את חוקיה שלה. אבל בעינה עומדת השאלה מה הודו תעשה בחשדות שגדול הטייקונים שלה משחד את פקידי ממשלתה מעשה שגרה.
מנהיג האופוזיציה, ראהול גאנדהי, קרא מייד לשלטונות לעצור את אדאני. הממשלה השיבה, שעצם דרישתו של גאנדהי מחבלת בכלכלת הודו.
מעבר לים, בקניה, הנשיא ויליאם רוטו הודיע בסוף השבוע שעבר לפרלמנט, כי הוא מבטל הסכם רב־מיליארדים עם אדאני, שעמד להעביר לידי הטייקון ההודי את נמל התעופה של ניירובי. הנשיא עושה כן, הוא אמר, ״על יסוד ראיות ללא עוררין, או מידע אמין על שחיתות״. אדאני עמדה להשקיע 1.85 מיליארד דולר בשיפוץ הנמל תמורת הזכות לנהל אותו במשך 30 שנה ותמורת חוזה של 736 מיליון דולר להניח קווי חשמל.
אדאני צריך לחשוש?
קשה לדעת איזה רושם, אם בכלל, עשו כתבי האישום בארה"ב על הבוחרים במהרשטרה. אולי הם באו סמוך מדיי להצבעה, לפני שניתנה להם ההזדמנות לחלחל. כך או אחרת, תקוות האופוזיציה נכזבו מעיקרן. מפלגת השלטון ושותפותיה נחלו ניצחון עצום ממדים, 80% מן המושבים באסיפה המחוקקת (עם 49% מן הקולות, תוצאה של שיטת הבחירות שהודו ירשה מבריטניה).
פרשן הודי (באתר הרשת theprint.in) כתב בהיוודע התוצאות, כי ״אין בארצנו קולות לטובת מצע אנטי־תאגידי… מצביעים צעירים רוצים להיות עשירים ומצליחים כמו האמבאנים והאדאנים, לא לשלוח אותם לכלא״. ייתכן, אם כי מאות מיליוני הודים טרודים בשאלות מיידיות של פרנסה ושל אוכל, וילדיהם סובלים מתת־תזונה. התקווה להשתוות לאדאנים ולאמבאנים (שושלת הודית אחרת המבורכת בעושר מופלג) אינה מפעמת בהם לעתים קרובות.
המפסיד הגדול של הבחירות במהרשטרה, איש ששמו אודהאב טאקריי, יורש של שושלת פוליטית, אמר בעקבות מפלתו כי הודו ממשמשת את תקוותיו הגלויות של ראש הממשלה מודי, והופכת בהדרגה ל"ארץ של מפלגה יחידה". אין זה בלתי סביר להניח שעוד שנים רבות של שלטון לפניה.
בימים האלה הודו מקבלת תזכורות על פיגור, על הזנחה ועל כישלון. חלקים ניכרים של צפון הודו מכוסים ערפיח עבה ומחניק, ועריה הגדולות רושמות שיאים עולמיים יומיים של זיהום אוויר. עשרות מיליונים מתקשים לנשום. בית המשפט העליון מנסה להכריח פוליטיקאים לעמוד בהבטחותיהם לטפל בזיהום.
כל הדברים האלה אינם קשורים זה בזה באופן מיידי. אבל הם מציינים את קשייה העצומים של הודו להפיק את מלוא התועלת מעלייתה הכלכלית. כן, היא עומדת לחלוף בשנה הבאה על פני יפן, ולהפוך לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם (אחרי ארה"ב, סין וגרמניה). אבל הפוליטיקה, האתיקה והאקלים מעמידים את הישגיה בקונטקסט הראוי.
אשר לגאוטם אדאני, התביעה בניו יורק העניקה לו בשבוע שעבר 21 יום להשיב על ההאשמות נגדו, שאם לא כן יינתן נגדו פסק דין בהיעדר התייצבות. אדאני אולי ירצה להיזהר בלוח נסיעותיו ברחבי העולם, אם כי נראה שדווקא בנמל חיפה הוא אינו צריך לחשוש מפני מעצר.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.