גבר חזר בו מהסכם הורות משותפת, ונתבע ב-70 אלף שקל - איך הכריע בית המשפט?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

הסכם הורות משותפת הוא הסכם שנחתם בין גבר ואישה שקושרים ביניהם מערכת יחסים למטרה הבלעדית של הבאת ילד משותף לעולם, לרוב באמצעות הפריה חוץ גופית או תהליך הזרעה. מאחר שהצדדים להסכם אינם בני זוג, קיימים נושאים רבים שיש להסדיר ולהסכים עליהם לפני תחילתו של התהליך, הן נושאים הקשורים לתהליך עד להולדתו של הילד, והן נושאים הקשורים לגידולו.

● הביא לעולם תינוק בפונדקאות והתחרט; מה קבע בית המשפט? 
● "לא רשאי להפנות עורף": נדחתה בקשת אב לנתק כל קשר לבנותיו 

בין הנושאים שיש להסדיר לגבי הליך ההפריה, נכללת שאלת האפשרות של כל צד לחזור בו מהתהליך, ומה יעשה בזרע או בעובר שנוצר, אם לא הושתלו ברחם. כמו כן חשוב להתייחס לכמות ניסיונות הנפל עליהם מסכימים הצדדים, כדי שאחד הצדדים לא יוכל לדרוש להמשיך בהליך, על אף כשלונות במשך שנים רבות, ללא הסכמתו של האחר.

סכסוך בעניין זה הגיע לבית המשפט לענייני משפחה בחודש שעבר. התובעת, רווקה בשנות ה-30 לחייה, ביקשה להביא לעולם ילד מתורם זרע אנונימי מבנק הזרע, ואף רכשה לשם כך חמש מנות זרע תמורת סך של 13,500 שקל. בטרם החלה בהליך ההפריה עצמו, היא החליטה להביא לעולם ילד דווקא מתורם זרע ידוע - רווק חד מיני בשנות הארבעים לחייו, שישמש כאב מוכר עבור הילד, וישא במזונותיו. הצדדים חתמו על הסכם הורות משותפת, ואף אישרו אותו בבית המשפט. ההסכם קבע בין היתר כי "עד למועד ההפריה עצמה רשאי מי מהם לחזור בו מהסכם זה".

שלשה ניסיונות הזרעה של האישה מזרע הגבר לא הניבו תוצאות, ואז עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, סביב פרשנות סעיף מזונות הילד בהסכם ההורות המשותפת. הגבר כתב לאישה, כי לאחר שבדק לעומק, הוא לא יודע אם יוכל לעמוד בהתחייבויות שלקח על עצמו בפרק המזונות של ההסכם, והאישה השיבה לו "אז צריך לחשוב אם אנחנו יכולים להמשיך בתהליך" . הגבר הציע להפגש ולדבר על הנושא, והאישה ביטלה את התור אצל הרופא להמשך ההפריות.

האישה הגישה תביעת נזיקין בסך 70,000 שקל

פגישה שנערכה במשרד עורך הדין שערך עבור הצדדים את הסכם ההורות המשותפת לא הביאה להסכמות, ולפיכך הצדדים לא המשיכו לניסיונות הורות משותפת נוספים. למעשה, מאז האישה כבר הביאה לעולם ילד מזרע של גבר אחר, אולם היא סבורה שנגרם לה עוול על ידי שותפה להסכם ההורות, והגישה נגדו תביעת נזיקין בסך של כ-70,000 שקל, מתוכם 20,000 שקל עבור כספים שהיא הוציאה במסגרת הסכם ההורות המשותפת, ו-50,000 שקל בגין פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה בשל הפרת הסכם ההורות המשותפת, שלטענתה לא איפשר לגבר לחזור בו לאחר שכבר החלו בנסיונות ההפריה.

בפסק דינו בית המשפט דחה את טענת האישה, והבהיר כי הפירוש ההגיוני לסעיף המגביל צד להסכם מלחזור בו "עד למועד ההפריה", הוא כי מדובר בביצוע כל הפריה ספציפית בפני עצמה, כלומר לאחר השלב שבו הוחדרו זרע או ביצית מופרית לרחם, ולא לאחר שניסיון ההפריה הסתיים, ובטרם החל ניסיון נוסף חדש. לאור זאת, הגבר כלל לא הפר את ההסכם. כמו כן קבע בית המשפט כי בפועל האישה היא זאת שמנעה את המשך מימושו של ההסכם, משעה שביטלה את התור לרופא לצורך ביצוע נסיונות הפריה נוספים.

על אף שבית המשפט מצא לנכון לדחות את תביעת האישה מבחינה משפטית, הוא נותר עם תחושה לא נוחה מהתוצאה, מחמת שלאישה בכל זאת נגרם נזק מסוים, משעה שעברה לשווא תהליכים רפואיים פולשניים לצורך הבאת ילד לעולם, ורק אז הגבר העלה את הסתייגותו מההסכם שנחתם, ולכן ויתר על חיובה בהוצאות משפט לטובת הגבר.