הפרטות במדינת ישראל הפכו לאורך השנים לא פעם שם נרדף לרווח העצום שהפיקו יזמים פרטיים מחברות שמכרה המדינה - לאחר שרכשו אותן במחיר מצחיק. דוגמאות ישנן למכביר, אחת המפורסמת שבהן היא זו של חברת הספנות צים, שנמכרה לידי עידן עופר במה שזכה לכינוי "שיטת השקשוקה".
● שיעורי הרווח הגבוהים ביותר בענף המזון והטואלטיקה שייכים דווקא לשחקנית שנחשבת אפרורית
● המניות הישראליות שהצטרפו מאוחר לחגיגה בוול סטריט. ואז זינקו ביותר מ-100%
● ראיון | "חשבתי שהודו היא אלופת העולם ברגולציה. עד שהגעתי לישראל"
אף על פי שלאחר ההפרטה נקלעה צים לקשיים, ואף נדרשה לשני הסדרי חוב גדולים, בשנים האחרונות היא הפכה, בחסות מגפת הקורונה ומתקפות החות'ים בים האדום, לחברה הרווחית בישראל.
הפרטה אחרת של המדינה בתחום הימי, שזכתה להרבה פחות יחסי ציבור, אך כזו שבדיעבד הניבה רווח עצום לרוכשים - היא זו של מספנות ישראל. חברת המספנות נמכרה לפני כמעט 30 שנה (אפריל 1995) לידי שלושה אנשי עסקים - סמי קצב, שלומי פוגל ושלמה שמלצר המנוח - תמורת 44 מיליון שקל בלבד.
לאחר שנים של התייעלות, השבחה והתרחבות בעסקיה, בוצעה הצפת ערך גדולה בחברה בספטמבר 2020, כשמספנות ישראל הונפקה בבורסה בת"א לפי שווי של 1.7 מיליארד שקל (אחרי הכסף). מאז, הניבה המניה תשואה של 55% ומספנות ישראל נסחרת כיום בשווי של כ-2.5 מיליארד שקל. רק בשבוע שעבר זינקה המניה 13% תוך יום, בעקבות דיווח על חוזה ענק שבו זכתה החברה לאספקת חמש ספינות למשרד הביטחון, תמורת 2.4 מיליארד שקל.
הזמנה של 2.4 מיליארד שקל: עסקת הענק של המספנות
במספנות ישראל התרגלו בשנים האחרונות למציאות שבה צבר ההזמנות שלה צמח והגיע למאות מיליוני שקלים. מנגד, כשמערכת הביטחון רכשה בשלהי העשור הקודם ארבע ספינות מדגם "סער 6", היא בחרה דווקא בטיסנקרופ הגרמנית, שסיפקה אותן תמורת 450 מיליון אירו (1.7 מיליארד שקל).
בשבוע שעבר, בתום יותר מ־20 שנים של ייצור ספינות לחימה עבור צה"ל מחוץ לישראל, משרד הביטחון חזר למספנות ישראל והפקיד בידיה את העסקה הגדולה ביותר שלה אי פעם: ייצור חמש ספינות סער מתקדמות מדגם "רשף" תמורת 2.4 מיליארד שקל (בתוספת מע"מ).
פיתוח משותף עם חיל הים
השבת בניית הספינות לישראל היא בגדר החזרת עטרה ליושנה. בסמוך למלחמת ששת הימים, הטילה ממשלת צרפת אמברגו על אספקת נשק לישראל, וחמש ספינות "סער 3" שנבנו עבור חיל הים נתקעו בצרפת. עם זאת, ב־1969 מצאו את הדרך במערכת הביטחון להוציא אותן אל הים ולהביאן לישראל ׁׁ("ספינות שרבורג"). מאז ועד תחילת שנות ה־80, ישראל בחרה לדבוק בקו של בנייה בישראל, עד ששבה לחפש את המענים בחו"ל. החזרה כעת, שוב, לארץ - משמעותית מאוד למספנות ישראל.
תווית "Combat Proven" (הוכח בשדה הקרב) היא קריטית בעולם הצבאי. ומאחר שישראל היא מדינה שנאלצת לחיות על חרבה שנים - הרי שמוצרים שבהם משתמשים בצה"ל בכלל ובחיל הים בפרט מהווים תו תקן משמעותי. אולם עד לעסקה הנוכחית, מספנות ישראל הייתה בסיטואציה ייחודית שבה מחד היא משלימה עסקאות יצוא אסטרטגיות, ומאידך אינה משמשת, או מחמשת, את חיל הים הישראלי.
חמש ספינות רשף שיסופקו כעת לחיל הים, לאורך תקופה של כשש שנים, פותחו בשיתוף עם החיל - וישולבו בהן מערכות נשק של התעשייה הביטחונית הישראלית. הן יחליפו את צי ספינות ה"נירית" (סער 4.5) הוותיקות, שייצאו משירות לאחר ארבעה עשורים.
דין שמואל אלמס
הוקמה כדי לבנות ספינות עבור חיל הים
אבל באמצע שנות ה-90 כל מה שרצתה המדינה היה להיפטר מעוד חברה כושלת, שצברה הפסדים וחובות של מאות מיליוני שקלים עד אז. מספנות ישראל הוקמה במפרץ חיפה בשנת 1959, במטרה לפתח עבור המדינה יכולת ייצור עצמי של ספינות לחיל הים. "בדיעבד זו הייתה החלטה חכמה, על רקע החרם הצרפתי בעקבות מלחמת ששת הימים, וכעת ראינו זאת שוב במלחמת חרבות ברזל עם החרם של צרפת, בריטניה וגרמניה", אומר לגלובס גורם מקורב לחברה.
החברה, שהפכה לרווחית כעשור לאחר הקמתה, סיפקה בתחילה לצה"ל ספינות טילים קטנות והעסיקה בשיא מעל אלף עובדים. אלא שבתחילת שנות ה-80 הודיע משרד הביטחון שיש לו מספיק ספינות, וכי "תוכנית ההצטיידות הושלמה למשך תקופה ארוכה למדי". שנה לאחר מכן הסתיימה גם הזמנה מלקוח בחו"ל, והחברה נותרה כמעט ללא פעילות.
לאחר מספר שנים שבהן עובדי המספנות מיעטו לעבוד, החברה שקעה בחובות כבדים, גם בשל בניית ספינה מתוך תקווה שמתישהו יימצא לה קונה. ב-1986 פנתה החברה לבית המשפט כדי למנות מפרק, ומי שמונה לתפקיד היה האלוף במיל' זאב אלמוג, מפקד חיל הים לשעבר. תחתיו צומצם מספר העובדים עד ל-240 לקראת ההפרטה, עשור לאחר מכן.
בדוח של מבקר המדינה מ-1997 שעסק בכשלים במספנות ישראל, נכתב כי לפני ההפרטה "חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק. בין אלה מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה".
מתלות בפרויקט בודד למכירות בכל העולם
במסגרת ההפרטה ב-1995 רכשו הבעלים החדשים, קבוצת קצב-פוגל-שמלצר, את חברת המספנות תמורת 44 מיליון שקל בלבד, כאשר המדינה מצידה ספגה הפסד כבד של 628 מיליון שקל בשל מחיקת חובות שהותירה לה החברה הנמכרת.
"זו הייתה מספנה שהיו לה הרבה מאוד הפסדים, ולמעשה היא הייתה בכינוס נכסים", סיפר סמי קצב לגלובס מוקדם יותר השנה. "לקח לנו שלוש שנים להגיע לאיזון. העמדנו את היצוא כחלק מהותי של הפעילות - לפני שהגענו הוא לא היה קיים".
באותו הזמן, מספר גורם בכיר בשוק, "כל מה שהיה בחברה זה מוצר טכנולוגי חדש ללא קונים, סירה קטנה ומהירה בשם 'שלדג', שאותו הגה המפרק אלמוג. לא היו הרבה אנשים שרצו לקנות את החברה אז, ואם הייתם שואלים אותי, כרואה חשבון, לא הייתי קונה את החברה באותן זמן, כשכל מה שיש הוא מוצר תעשייתי אחד ללא לקוחות".
אבל לשלושת הרוכשים היו עבורה תוכניות רבות שבשנים הבאות קרמו עור וגידים. תחילה, החלה מספנות ישראל למכור ספינות לעולם. "העסקה הראשונה הייתה בניית ספינות שלדג לסרי לנקה, והיום החברה מוכרת לכל העולם", מספר אותו גורם. נכון להיום הקשר בין החברה שהופרטה לזו הנוכחית קטן יחסית.
שלושת הבעלים החדשים, כולם אנשי עסקים מנוסים, זיהו, כפי שהצביע גם מבקר המדינה שנים קודם לכן, שהבעיה העיקרית של מספנות ישראל היא היותה חברה פרויקטלית - כזו שאחרי שמסתיימת הזמנה של ספינה מכירותיה צונחות לאפס, אלא אם מתקבלת הזמנה חדשה.
כדי להתגבר על כך פיתחה המספנות זרועות פעילות נוספות: נמל, יבוא מלט והובלה ימית. אחרי מאבק של שנים מול המדינה היא השיקה בשנת 2007, בשטח המספנות בחיפה, את הנמל הפרטי הראשון בישראל, באורך של 1 ק"מ. היקף הפעילות של נמל מספנות ישראל מהווה כיום 7%-8% משוק הנמלים בישראל, והוא מספק שירותי טעינה, פריקה, מיון, אחסנה, שינוע ומסירה של מטענים.
שלוש שנים אחר כך החלה החברה להעניק שירותי תמיכה ולוגיסטיקה לאסדות הגז. בשנת 2013 החלה להוביל סחורות עבור לקוחות בעולם, כשהספינות שלה משמשות כמו מונית בים, על פי הזמנה.
בשנת 2014 הכריזה החברה על כניסה לשוק של יבוא ושיווק המלט ושנתיים לאחר מכן הקימה את חברת סימנט, שהיום מחזיקה בכ-12%-18% משוק המלט המקומי, כשהיא מתחרה ב"נשר". עד כדי כך שבשנת 2020 הכריזה רשות התחרות כי נשר כבר אינה מונופול בשוק.
סימנט נחשבת ליבואנית המלט הגדולה בישראל. התחום הפך למשמעותי בפעילות מספנות ישראל כאשר בשנים האחרונות הוא מהווה כמחצית מהכנסותיה (מגזר המספנה מהווה כרבע מהן, והיתרה נובעת בעיקר ממגזרי הנמל וההובלה).
מנכ"ל מספנות ישראל הוא צביקה שכטרמן, שמכהן בתפקיד מאז 2019 וקודם לכן היה מנכ"ל הנמל שלה. בחברה, המעסיקה כ-800 עובדים, מסיימים לבנות בימים אלה קו רכבת מהרציף שלה בנמל שיתחבר לרכבת ישראל, וכך תוכל החברה לשנע סחורות בהיקפים גדולים, במקום על גבי משאיות בכבישים.
מספנות ישראל גם מקימה בימים אלה בשטחה ממגורות לפריקת גרעינים למספוא, בהשקעה של 300 מיליון שקל, ובחברה בונים על קפיצה נוספת בהיקף הפעילות בעקבות כך החל מאמצע שנת 2025.
מלחמת חרבות ברזל פגעה בפעילותה של מספנות ישראל, כאשר בתשעת החודשים הראשונים של השנה ניכרת ירידה של 22% בהכנסות לסך של 919 מיליון שקל, עקב "ירידה בהיקפי הפעילות במגזרי חומרי הבנייה והנמל". זאת בין היתר בשל ההאטה המשמעותית שחווה ענף הבנייה המקומי לאחר פרוץ המלחמה. גם הרווח הנקי בתקופה צלל ב-45% לסכום של 48 מיליון שקל.
בד בבד, החברה מציינת כי ברבעון השלישי חלה התאוששות ביחס לקודמיו, כשבמגזר המלט חלה עלייה של 27% בהכנסות לעומת הרבעון השני ושל 48% לעומת הראשון, בעקבות "חזרה הדרגתית לפעילות ברוב אתרי הבנייה בארץ".
מניות בחצי מיליארד שקל לכל אחד מהבעלים
עוד טרם ההנפקה המוצלחת ב-2020, מספנות ישראל ניסתה להגיע לבורסה מספר פעמים: בשנת 2004 לפי שווי של 400 מיליון שקל ובשנת 2016 לפי 1 מיליארד שקל. בדיעבד, בעלי החברה יכולים רק להיות מרוצים מכך שההנפקה התעכבה, שכן החברה קיבלה בסופו של דבר שווי גבוה בהרבה.
נכון להיום נסחרת מניית מספנות ישראל במדד המוביל ת"א 90, כאשר רק כ-20% מהון המניות נמצא בידי הציבור. השותפים הוותיקים סמי קצב, שלומי פוגל (יו"ר החברה) ויורשי שלמה שמלצר (בראשות הבן אסי), מחזיקים כל אחד ב-20% מהחברה, כששווי השוק של החזקותיהם עומד כיום על יותר מחצי מיליארד שקל כ"א.
בנוסף, פוגל ומשפחת שמלצר מחזיקים בעוד 20% מהמניות באמצעות החברה הבורסאית גולד בונד שבשליטתם, המפעילה מסוף מטענים ומחסנים באשדוד. מדוחות מספנות ישראל עולה כי קצב, פוגל ואסי שמלצר מושכים כל אחד דמי ניהול של 1.2 מיליון שקל בשנה, עבור שירותי ניהול בהיקף של 20 שעות שבועיות.
מימין: שלומי פוגל, אסי שמלצר וסמי קצב / צילום: דניאל צרסקי
על הדומיננטיות של בעלי השליטה בניהול החברה מעיד מקורב למספנות, כי "הם מאוד מעורבים, לא באים רק פעם בחודש או פעם ברבעון לקבל עדכון או דוחות. לכל אחד מהם יש תחום שהוא אחראי עליו והם מחלקים ביניהם את העבודה. קצב - בתחום הביטחוני, פוגל בתחום הבנייה ואסי (שמלצר) בתחום הלוגיסטיקה. יש לכל אחד מהם ערך מוסף גדול. הם מגיעים פעם בשבוע, מעורבים בעסקים ועוזרים ליצור חיבורים".
הפספוס הגדול של לן בלווטניק במספנות
ההחזקה במספנות ישראל היא כאמור רק חלק מזרועות הפעילות העסקית של שלושת הבעלים. עיקר פעילותו של סמי קצב היא בתחום תעשיית הנשק, והוא שולט באמצעות החברה הפרטית SK, ראשי התיבות של שמו, במפעלי נשק ישראל (IWI) לייצור רובים, מקלעים ואקדחים, בחברת כוונות הלייזר מפרולייט, בחברת הטלסקופים לנגמ"שים יוניסקופ, במפעל נשק בהודו ועוד.
שלומי פוגל, הנחשב מקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, מחזיק יחד עם משפחת נקש בקבוצת הנדל"ן אמפא, החולשת בין היתר על חברת חללי העבודה WeWork ישראל, ויש לו גם החזקה בנמל אילת. יורשי שלמה שמלצר, בראשות אלמנתו עתליה ובנו אסי, ממשיכים לנהל ולפתח את אימפריית הרכב והבנייה קבוצת שלמה, מחברות הליסינג הגדולות בישראל, הפועלת גם בתחומי הביטוח, התשתיות, הנדל"ן ועוד.
לצד שלושת המרוויחים הגדולים בחברת המספנות, יש גם מי ש"פספס" הזדמנות לרווח גדול. מדובר במיליארדר לן בלווטניק, שמכר בשנת 2017 את חלקו בחברה (19% באמצעות חברת כלל תעשיות שבבעלותו) ליתר הבעלים תמורת 130 מיליון שקל "בלבד".
אילו היה בלווטניק ממשיך להחזיק בחברה עד היום, היו לו מניות בשווי של כ-485 מיליון שקל, כך שמדובר בהחמצה ששווה 355 מיליון שקל. עם זאת, עבור המיליארדר, שמחזיק בארץ בין היתר בחברת המלט נשר ובערוץ 13, מדובר בלא יותר מ'מכה קלה בכנף'.
"לקחנו עסק כושל, במחיר זול. זה לקח שלושה עשורים, השקעה של המון כסף, כניסה לתעשיות חדשות, וייצרנו עסק שהוא מודל", מסכם בכיר בחברה. "30 שנות עבודה אינטנסיבית שהניבה תוצאות מאוד יפות".
כתבות
ני"ע
