הדיירים עזבו כי הרטיבות לא טופלה. האם זו הפרת חוזה?

פרטי המקרה: בני זוג ששכרו דירת גג ברחוב שמעון התרסי בתל אביב סבלו מפברואר 2024 מרטיבות בחדר השינה בזמן עונת הגשמים. חדר השינה שימש את בני הזוג ובנם, תינוק בן חודש.

הם הודיעו למשכירה אך היא טענה כי כל עוד התקרה רטובה, לא ניתן לתקן. במאי, לאחר ששלחו מכתב התראה, הם עזבו את הדירה והגישו תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, שבה ביקשו לקבל חזרה פיקדון בגובה 15 אלף שקל שמסרו למשכירה, ופיצוי על נזקים שנגרמו להם ועוגמת נפש. המשכירה הגישה תביעה שכנגד וטענה כי השוכרים הפרו את ההסכם בכך שעזבו את הדירה לפני תקופת השכירות.

השופט אלישי בן יצחק קבע בחודש שעבר, כי המשכירה לא העמידה לשוכרים דירה ראויה למגורים, שזו חובתה הבסיסית, ולכן קמה להם הזכות לסיים את תקופת השכירות בהודעה מראש כפי שעשו. החוק מתאר מצבים שבהם הדירה לא ראויה למגורים כאשר יש "סיכון בלתי סביר לבטיחות השוכר או בריאותו". השופט הסתמך על הודעה ממרץ 2024 של מהנדס בעיריית ת"א, שהכריז על הבניין כמבנה מסוכן.

השופט קבע כי היה על המשכירה לתקן את בעיית הרטיבות בתוך שלושה ימים מרגע שנודע לה על הליקוי. היא לא תיקנה את הפגם כלל, אלא רק ביולי, לאחר עזיבת השוכרים.

השופט קבע, כי ב"מצב שבו שוכר מקבל את החזקה במושכר, כאשר במושכר אין כל בעיה, אלא שבהמשך נוצר פגם שהופך את הדירה לכזו שאינה ראויה למגורים, יש ליתן למשכיר הזדמנות לתקן את הפגם באופן שיאפשר לשוכר לעשות בו שימוש ראוי, תוך 3 ימים".

מאחר שהשוכרים היו זכאים לבטל את החוזה, הם לא נדרשים לשלם על השכירות וההוצאות הנלוות לאחר עזיבתם. בית המשפט חייב את המשכירה להשיב להם את הבטוחה בגובה 15 אלף שקל שקיבלה. יחד עם זאת, השופט דחה את בקשתם לפיצוי עבור עוגמת נפש, נזק לרכוש בנימוק שלא הוכח, פיצוי על המעבר לדירה חדשה ופיצוי על פיחות בשווי השכירות. התביעה שכנגד נדחתה. המשכירה חויבה לשלם הוצאות משפט לשוכרים בגובה 4,700 שקלים.

משמעות הפסיקה: משכיר מחויב לספק דירה ראויה למגורים ולתקן ליקוי הגורם לסיכון בלתי סביר לבטיחות או לבריאות, בתוך שלושה ימים

מספר תיק: 36663-06-24

פרטי המקרה: אב הזמין ביוני השנה לבתו בת ה-17.5 ושלוש חברותיה טיסה ומלון בקפריסין, מחברת הנסיעות אופיר טורס. מספר שעות לאחר רכישת החבילה, נציגת החברה עדכנה את האב כי האירוח במלון מותר מגיל 18. למרות שההזמנה בוצעה זמן קצר קודם, הודיעה אופיר טורס שלא ניתן לקבל את התמורה מהמלון, כי תנאי ההזמנה היו ללא דמי ביטול. המלון כן אפשר את השהות, בתנאי שההורים יחתמו שהמלון מסיר כל אחריות על השהייה של הנערות במלון. האב סירב לחתום. באתר החברה לא צוין כי ישנה הגבלת גיל לאירוח במלון.

הרשמת הבכירה לימור נסים-לב קיבלה, בשבוע שעבר, את התביעה בחלקה. היא ציינה כי חוק שירותי תיירות קובע כי על חברות הנסיעות לגלות מידע בכל עניין הנוגע לשירותים שהן נותנות. "מדיניות של מלון שלפיה לא יתארחו אורחים מתחת לגיל 18 היא מידע מהותי שלו ידע זאת התובע לא היה מבצע את ההזמנה. סבורני, כי מחובתה של אופיר טורס להבליט ולהדגיש את מדיניות זו של המלון בפרסומיה".

נקבע כי דרישת המלון לחתימת ההורים על הסרת אחריות מוחלטת אינה סבירה. סוכנות הנסיעות היתה צריכה למצוא פתרון אחר להקטנת הנזק, כמו מלון בלי מדיניות כזו.

האב ביקש להשיב לו את סכום החבילה, שעמד על כ-6,000 שקל עבור כל הנערות, וכן נזק בלתי ממוני עבור הטרטור מול חברת הנסיעות. נפסק כי אופיר טורס תשלם 7,500 שקל לאב - מהם 2,500 עבור הנזק הלא ממוני. חברת התעופה, צ'רלי איירליינס, שלה שלחה אופיר הודעת צד ג', תשלם 1,000 שקל נוספים לאב, לאחר שלא התייצבה לדיון, והשיבה את כספי הטיסה באיחור.

מאופיר טורס נמסר: "מדובר בקטינים, שביצעו הזמנה באתר בניגוד לתנאים הכלליים לחבילה הכוללת מלון שלא מאפשר שהיית קטינים ללא מבוגר, ללא שפרט זה הועבר מבית המלון בצורה אלקטרונית, ומשכך לא הוצג מראש באתר. הוצע להורי הקטינים לחתום על ייפוי כוח המעביר אליהם את האחריות על ילדיהם. הם סירבו, וביקשו לבטל את ההזמנה. זה המצב גם בישראל. אף מלון לא מקבל קטינים ללא ליווי מבוגר".

משמעות הפסיקה: חברת נסיעות מחויבת למסור את כל המידע לגבי השירותים שהיא נותנת. מדיניות של מלון היא מידע מהותי שיש לספק

מספר תיק: 18503/08/24

פרטי המקרה: בני זוג שרכשו ב-2016 דירת 4 חדרים על פני 91 מ"ר בחולון תמורת 1.42 מיליון שקל, תבעו את החברה הקבלנית "בני עשאל-אלעד השקעות". הם טענו לליקויי בנייה ואיחור במסירת הדירה במסגרת פרויקט תמ"א.

בחודש שעבר קיבלה השופטת דלית ורד מביהמ"ש השלום בת"א את התביעה באופן חלקי. נקבע כי החברה הקבלנית תפצה ב-274 אלף שקל את בני הזוג בשל ליקויי בנייה, איחור במסירה, ובניית מעלית קטנה מהמובטח. הסכום כלל פיצוי על איחור במסירה של 25 חודשים.

נקבע כי תובע לא יכול לקבל פיצוי כפול על איחור במסירת דירה כפי שביקש התובעים - גם את הפיצוי הקבוע בחוק המכר, וגם פיצוי מוסכם. לפי החוק המכר החישוב הורה על פיצוי של כ-156 אלף שקל. הפיצוי ההסכמי עומד על 142 אלף שקל שהם 10% משווי התמורה. נקבע כי הם זכאים לגבוה מביניהם.

הרוכשים תבעו 75 אלף שקל על גודל המעלית המכילה ארבעה אנשים במקום שישה, כפי שנכתב במפרט הטכני. נקבע כי אומנם הנתון העיקרי שבו מתעניינים רוכשים הוא שטח הדירה, אך גם למתקנים הנלווים יש משמעות ואלו מהווים את הבסיס להחלטת הרוכש אם לקנות את הדירה.

ביהמ"ש חייב את החברה לשלם 30 אלף שקל פיצוי בשל אי-התאמה בין התחייבות המוכר כלפי הקונה. סכום הפיצוי על ליקויי הבנייה הועמד על 78 אלף שקל ועל החזר זיכויים שונים - 10,000 שקלים. את הרוכשים ייצג עו"ד רון טורקלטאוב. החברה יוצגה על ידי משרד ברון, שממנו נמסר: "אין אלא להצר על תביעות המוגשות בגין איחור במסירה וליקויי בנייה נטענים, שבמסגרתן נתבע סכום מופרז, בחוסר פרופורציה ובניגוד לזכאות שבדין, אשר דורשות ניהול הליך משפטי מיותר. בית המשפט חזר על ההלכה שלא ניתן לתבוע פיצוי כפול ומשולש, תחת אותו ראש נזק".

משמעות הפסיקה: לא ניתן לתבוע על איחור מסירה פיצוי לפי החוק, וגם לפי ההסכם. הרוכש זכאי לגבוה מהשניים. כמו כן, הקבלן מחויב להציג את המפרט המדויק

מספר תיק: 7702-06-20