ברחוב האיראני בטוחים: "נופלים לתהום שלא נגמרת"

שנת 2024 הייתה, ברובה ככולה, רעה מאוד לאיראן. חמאס והג'יהאד האסלאמי נפגעו אנושות ברצועת עזה, בסוריה משטר אסד קרס, וחיזבאללה, היהלום שבכתר ציר ההתנגדות, נמצא במצבו החמור ביותר אי פעם. התוצאה היא שתשומת הלב העולמית מופנית אל איראן פנימה. ומה שהעולם "זכה" לראות בשבועות האחרונים על אדמת הרפובליקה האסלאמית הוא גל מחאות חריג על המצב הכלכלי הרעוע ונגד משטר האייתוללות שכשל בניהולו.

● הוא חיסל את הפיראטים בים האדום והציע להציף את המנהרות בעזה: כך נראה הצבא של אריק פרינס
● התוכנית של מקדונלד'ס ליציאה מהמשבר
● הצוללת | המומחה שמסביר: זו הטעות מספר אחת של המשקיעים הישראלים

מפגינים בבזאר של טהרן נראו כשהם צועקים "רוכלים אמיצים, תתמכו, תתמכו, אל תפחדו" על רקע התייקרות חומרי הגלם (ואי אפשר שלא להיזכר שהמחאות נגד השאה שהתקיימו בבזאר ב־1979 היו יריית הפתיחה למהפכה האסלאמית). הגל נמשך בשוק עבאסעבאד ובמוקדי מסחר נוספים. היצרנים, כך הסביר חמידרזא רסטגאר, ראש איגוד לשכות המסחר של טהרן, מוחים על מחירי המוצרים שעלו באופן שהפך אותם בלתי נגישים ללקוחות.

 חלפן כספים בטהרן. העם בנקודת שבירה / צילום: ap, Vahid Salemi

המחאות התרחבו גם מחוץ לבירה. במפעלים הפטרוכימיים של עבאדן שבמחוז ח'וזסטן הפועלים מחו על עיכוב משכורות; בכרמאן מורים בפרישה מחו על הפחתת תשלומי הפנסיה; בכרמאנשאה עובדי מדינה בתחומי השירות הסוציאלי, התקשורת והחינוך הפגינו מול שלוחת משרד העבודה בדרישה להעלאות שכר; באספהאן פנסיונרים מתחום המתכות זעמו על שחיקת שכר; ובאהוואז, אזור בדרום־מערב המדינה שבמילא מוזנח בצורה קיצונית, עובדי תעשיית המתכת הפגינו מחוץ למטה המושל בגין עיכובי שכר וניהול כושל.

"התוצאה של עבודת הממשלה היא כיוס האזרחים", קראו המפגינים בערים השונות. "האויב שלנו הוא כאן. הם משקרים כשאומרים כי זו אמריקה", קראו אחרים. "תנו לגוף להיאבד, תנו לנשמה להיאבד, אבל את החופש אסור לאבד".

את העדות למצב הכלכלי החמור שאיראן מצויה בו אפשר לראות בראש ובראשונה בשחיקת המטבע המקומי. הריאל האיראני מאבד גובה ביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, ונשחק ב-2024 ב-40% ל-821,500 לדולר. ברחבי איראן מתמודדים מאז אוגוסט 2020 עם קצב אינפלציה שנתי שנע, לפי הלשכה האיראנית לסטטיסטיקה, בטווח של 55%-30%. ב-2024 הוא עמד על 37%. לפי הוול סטריט ג'ורנל, גם התוצר לנפש באיראן צנח מאז 2012 ב-45% ל-4,465 דולר, וכ-32 מיליון אזרחים חיים מתחת לקו העוני, לעומת 18 מיליון ב-2017.

משבר האנרגיה מאיים

אלכס גרינברג, חוקר איראן במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), מספר כי המצב הפנימי החמור מחריף את המאבק הפוליטי בתוך המשטר. "השמרנים מאשימים את הנשיא הרפורמיסט פזשכיאן, ואילו הרפורמיסטים את השמרנים. ברור לכולם כי פזשכיאן לא מסוגל לעשות דבר ללא אישור המנהיג העליון".

 הנשיא פזשכיאן. קרא לאזרחים להפחית את החימום / צילום: ap, Alexander Nemenov

הבבואה המשמעותית ביותר לכישלון המשטר היא משבר האנרגיה החמור. איראן סובלת ממחסור כרוני באנרגיה על אף משאבי נפט וגז טבעי נרחבים במיוחד. בתקופה הנוכחית מושבתים מוסדות קריטיים כמו משרדי ממשלה בשל מחסור בחשמל. מנגד, אזורים שלמים נקראים להישאר בבתים בשל זיהום אוויר שנגרם משריפת כמויות גדולות של מזוט.

המשבר מתחולל אף שאיראן מדורגת במקום השני בעתודות הגז הטבעי בעולם, עם 17.3% מההיקף העולמי, והוא נחשב למקור נשימה אנרגטי קריטי עבורה. הוא מייצר כ־80.2% מהחשמל ואחראי לכ־71.8% מכלל האנרגיה, כך לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA).

 זיהום אוויר בטהרן / צילום: ap, Vahid Salemi

הסיטואציה הנוכחית מביאה למצב שבו כלל הפוליטיקאים מנסים לעודד את העם לחסוך באנרגיה. כך, הנשיא מסעוד פזשכיאן קרא לאחרונה לאזרחים להפחית את החימום בשתי מעלות, אף שבתקופה הנוכחית בכל ערב הטמפרטורה בטהרן נושקת לאפס. בה בעת שר האנרגיה עבאס עליאבאדי אמר כי הציבור נדרש להפחית את צריכת הדלק. שר החוץ עבאס אראקצ'י אף הוא נדרש לסוגיה, וקרא לעובדי משרדו "ללבוש בגדים חמים יותר" לעבודה. זאת לאחר שבמשך שנים, בשם הניסיון להפחית את יוקר המחיה המקומי, הרפובליקה האסלאמית דאגה לסובסידיות מפליגות בתחום האנרגיה. הדבר לא רק פגע בהוצאות המדינה, אלא גם היה חרב פיפיות ולא עודד את צמצום הצריכה.

אתגר משמעותי הוא שעתודות הגז הטבעי נמצאות באזור המפרץ הפרסי בדרום, ואילו מרבית האוכלוסייה מתגוררת בצפון המדינה. לכן דרושות תשתיות הולכה איכותיות, שלא קיימות. שר הנפט מוחסן פקנג'אד הודה בשבוע שעבר כי לשם סגירת המחסור הכרוני באנרגיה איראן נדרשת להשקיע 45 מיליארד דולר בתשתיות גז.

"התשתיות במצב מיושן בעקבות ניהול כושל", מסביר גרינברג. "עבור החלפה הם זקוקים להשקעות זרות, אבל גם בהיעדר סנקציות כלל לא בטוח שזה יקרה. שום חברה זרה לא תרצה לפעול תחת משטר שכזה".

זירה אחת שבה המשבר הכלכלי מזין במישרין את משבר האנרגיה היא המטבעות הקריפטוגרפיים. כרייתם דורשת משאבי אנרגיה רבים, והביקוש אליהם באיראן גבוה, שעה שהאזרחים מנסים לשמור על ערך כספם נוכח אינפלציה משתוללת ושער חליפין שרק מוסיף וקורס. לפי משרד התעשיות המקומי, ב־2022 הרפובליקה האסלאמית הייתה אחראית לכ־8% מכריית הביטקוין העולמית.

תעשיית הקריפטו באיראן יצאה לדרך ביתר שאת ב־2018, עם הגדרת הפעילות כחוקית (ובמקביל לפרישת הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין). עד יוני 2019 כבר נרשם זינוק של 7% בצריכת החשמל במדינה, שנבע באופן בלתי מבוטל ממרכזי נתונים שמשמשים לכריית מטבעות דיגיטליים. בניסיון לרסן את המגמה נאסרה כרייה בחשמל תעשייתי מסובסד. אך בצל הביקוש התעשייה משגשגת, בחודש שעבר הכריז שר האנרגיה עליבאדי על פרס כספי לאזרחים שיספקו מידע על פעילויות כרייה בלתי חוקיות.

בתקשורת האיראנית פורסמו כמה דיווחים על האופן שבו מוסדות שונים משתמשים בסובסידיות לטובת כריית מטבעות קריפטוגרפיים. כך לדוגמה, מסגדים שנהנים מהוזלות בהוצאות על חשמל פיתחו תעשיות קריפטו, ובמחוז יזד אותרו שתי חוות כרייה במפעלים נטושים. מן האופוזיציה האיראנית נטען כי ישות צבאית, כנראה משמרות המהפכה, הקימה במחוז כרמאן מכרה ביטקוין בהספק ענק של 175 מגה־ואט בעזרת משקיעים סינים.

מדינה בתפקוד חלקי

המחסור בתשתיות גז ראויות ובתחנות כוח בהיקף מספק מביא למצב שבו בשיא הביקוש בעונת הקיץ לאיראן חסרים 15 ג'יגה־ואט חשמל, לפי דיווח באתר החדשות המקומי טג'אראט. לשם השוואה, מדובר בצריכת השיא של ישראל כולה בעונה המקבילה.

כך, בחודש שעבר מפעלי התעשייה עבדו ב-41% מהתפוקה, ומחצית מפארקי התעשייה באיראן הושבתו. השבתה בהיקף כזה עשויה להסביר את הערכות מומחי האנרגיה כי הפסקות החשמל עולות למשק האיראני 8-5 מיליארד דולר בשנה. "בעת האחרונה קרה אירוע חריג אפילו במושגי איראן", מספר בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הורו למפעלים הפטרוכימיים להפריש נתח מההכנסות למדינה. אולם גם הם נאלצו להפסיק את פעילותם בתוך ימים ספורים".

אלא שההשפעות לא מסתכמות בתעשייה. כבר בדצמבר היו ימים שבהם הרשויות נאלצו להודיע על השבתת מוסדות ממשל, ואף הוציאו הוראה כי אלה יפעלו רק בשעות 14:00-8:00 עד פברואר. בד בבד עסקים בלתי חיוניים הונחו לא לפעול, וקניונים נדרשו להיסגר בשעה 20:00.

לא פחות חמור מכך הוא המצב בבתי הספר ובאוניברסיטאות, שפועלים לסירוגין. מערכת החינוך האיראנית נכנסה למשבר האנרגיה, ועוד קודם לכן זו הייתה מוזנחת במיוחד. מאג'ד עבדולאהיי, סגן ראש מחלקת השיפוצים, הפיתוח והצטיידות לבתי הספר ברפובליקה האסלאמית, סיפר כי כ־70 אלף כיתות נדרשות חיזוק מבני, ו־30 אלף דורשות הריסה או שיפוץ.

המשטר מאיים: נהפוך לסוריה

האיראנים לא מקבלים את הסיטואציה הכלכלית בהבנה - לא רק בשל מצבם, אלא כי הם מודעים להיקף ההשקעות האדיר בציר ההתנגדות לאורך השנים. חלק מאותם ארגוני טרור גם סייעו למשטר האייתוללות לדכא מחאות קודמות. גופים כמו חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי והמיליציות הפרו־איראניות בעיראק מוזנים דרך תקציב משמרות המהפכה.

לפי דיווח באתר איראן ווייר, משמרות המהפכה קיבלו 2.3 מיליארד דולר בתקציב 2022-2021, כמעט שליש מתקציב הביטחון ופי שלושה מתקציב הצבא. ניתוח של סוכנות הידיעות ג'יינס מצא כי בשנים 2023-2013 שיעור מימון משמרות המהפכה מתוך תקציב הביטחון האיראני זינק מ־27% ל־37.3%.

בטהרן לא מסתפקים בכך. בעקבות חיסול מפקד כוח קודס קאסם סולימאני לפני חמש שנים המשטר הזרים למשמרות המהפכה 225 מיליון דולר נוספים במסגרת "צעד תגובה נגד ארה"ב". נוסף על כך, ארגון הטרור מפעיל את חברת חתאם אל־ענבייה. זו מזינה אותו בהכנסות ענק מניהול פרויקטים בתחומי התחבורה, הנדל"ן, התעשייה, החקלאות והכרייה.

משמרות המהפכה נהנים גם מהכנסות שנתיות של 12 מיליארד דולר מהברחות נפט וגז טבעי, דמי מעבר ומיזמי בנייה, לפי הערכת ארגון NCRI. דוח של משרד האוצר של ארה"ב שפורסם בספטמבר העיד כי השכנות עיראק וטורקיה הן נתיב משמעותי למכירת סחורות איראניות.

הרפובליקה האסלאמית מוצאת עצמה עתה במבוכה בעקבות נפילת השלטון בסוריה, ולא רק משיקולים ביטחוניים. חבר הפרלמנט האיראני הישמטוללה פלהאטפישה טוען כי המשטר השקיע הון עתק בהישרדות משטר אסד. "שילמנו כנראה 30-20 מיליארד דולר לסוריה, ואנחנו צריכים לקבל את הכסף בחזרה", אמר חבר ועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט לסוכנות אטמאד. אותם סכומים היו יכולים, כמובן, לעבור לפיתוח התשתיות המוזנחות, צעד שהמשטר נמנע ממנו.

מנגד, המשטר הסורי החדש מתכנן, לפי דיווח בסוכנות אל־מודון הלבנונית, לדרוש 300 מיליארד דולר מטהרן עבור הנזקים שגרמו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. גרינברג מציין כי ברפובליקה האסלאמית אף מצאו דרך להשתמש בסוריה כמנוף לחץ על האזרחים האיראנים. "המחסור והבעיות הסוציו־אקונומיות כה חמורים, שלא נראה כי הם מסוגלים לפתור אותם. המשטר לא רוצה להגיע למצב שבו יורים בכולם כמו במקרה של סוריה, אז מזהירים את האזרחים כי 'אם המשטר ייפול, נהפוך לסוריה'".

"האיראנים לא אוהבים לקבל השראה מהערבים, או שמשווים אותם אליהם", מוסיף סבטי. "חיסול חיזבאללה מסייע להם משום שזו זרוע של המשטר שנחלשה. האירוע בסוריה פחות משמעותי מבחינתם מחיזבאללה. העם מצד אחד כועס בשל ההזנחה ומצד שני שמח כי המשטר טובע בבוץ עמוק אף יותר".

על הגרעין משלמים פעמיים

השקעת עתק נוספת של המשטר היא תוכנית הגרעין. נתונים מדויקים על העלויות נסתרים מן העין, אך לפי דוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שנחשף בסוכנות הידיעות AFP, משטר האייתוללות החזיק נכון ל־26 באוקטובר 182.3 ק"ג אורניום מועשר ל־60%, זינוק של 17.6 ק"ג ביחס לדוח מאוגוסט.

איראן מעשירה אורניום גם עבור תוכנית לפיתוח יכולות ייצור החשמל מאנרגיה גרעינית, ובפברואר הציגה תוכנית להקמת תחנת כוח גרעינית בהשקעה של 15 מיליארד דולר. אולם 60% היא רמה גבוהה בהרבה מהדרוש לצרכים אזרחיים. בעת שכל העולם מפנה את תשומת ליבו לחזרת נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ לבית הלבן, בטהרן מוטרדים מאוד מההשלכות.

בתקשורת המקומית כבר נשמעות קריאות לבכירי טהרן לשקול מחדש את התנהלותם בנוגע לתוכנית הגרעין וההתעלמות מהאזהרות ומהסנקציות המערביות. מוחמד אטריאנפר, פרשן פוליטי מהזרם הרפורמיסטי, בדומה לנשיא פזשכיאן, ציין בראיון לאתר חבאר כי האתגרים הכלכליים החמורים הנוכחיים נובעים מהשהיית המו"מ עם המערב מאז 2022. "יש רתיעה לא רצויה מהשיחות, וגורמים שמרנים תוהים אם המו"מ יכול להגן על האינטרסים של טהרן", סיפר, תוך שציין כי הסרת הסנקציות עומדת בראש סדרי העדיפויות של הממשל הנוכחי.

"לא נראה שפזשכיאן והממשל מסוגלים לעשות משהו", מציין ד"ר מאיר ג'בדנפר מבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. "הנשיא ממנף את המצב לשכנע את חמינאי להסכים למו"מ עם ארה"ב על הסכם הגרעין במטרה להסיר סנקציות. זה מנוף לחץ חזק, שחשוב ליציבות המשטר".

 עלי חמינאי. אם לא ייענה להסכם הגרעין - העם יזעם / צילום: ap, khamenei.ir

אך לדבריו, המנהיג העליון, שהוא הדרג הקובע, שרוי במלכוד. "מערכת הביטחון, במיוחד משמרות המהפכה שהם התומכים העיקריים של חמינאי, מתנגדים לרפורמות של פזשכיאן, בגלל שההברחות הן מקור פרנסה משמעותי עבורם. על כן היענות של המנהיג העליון תביא לזעם של משמרות המהפכה. מנגד, אם חמינאי לא ייענה - רוב העם האיראני יזעם.

"אזרחי איראן רואים כי המשטר, שמתפאר בהיותו חמישי בעוצמת הטילים בעולם, חסר שליטה בכלכלה. אנשים מרגישים שהם נופלים לתהום שלא נגמרת: משבר אנרגיה, הפסקות גז, המטבע האיראני בעוד שפל". למרות זאת, אומר ד"ר ג'בדנפר, עד שלא יראה כי יש משטר חדש, הוא לא יאמין שתהיה מהפכה. עם זאת, הוא מודה בעצמו שזו גישה מוגזמת.

"המחאות באיראן קשורות קשר ישיר למצב החיצוני, כי כולם מבינים שציר ההתנגדות קרס", מסכם גרינברג. "עם זאת, המגמה עדיין לא מיתרגמת להיחלשות המשטר. המנהיג מציג את קריסת משטר אסד כקונספירציות במעורבות ישראל ואמריקה, אך בעת הנוכחית הלגיטימציה הולכת ונעלמת - ולכן התסיסה עשויה לצוף ספונטנית".

גם סבטי מסויג בנוגע להפלת השלטון. "בבזאר בטהרן ראינו גם הפגנות ב־2018, שנמשכו כמה שבועות, ואז כנראה שוחד הרגיע אותן. יש שם גורמים בעלי כוח כמו שוק הזהב, שלהם מנופי לחץ גדולים על המשטר. הבזאר הוא שלב נוסף, אבל לאיראנים יש קצב אחר. הם עם למוד סבל".