האירו הוא הקורבן הכלכלי הראשון של טראמפ, עוד לפני שנכנס לתפקיד

בשלושת החודשים שעברו מאז שהתברר כי דונלד טראמפ נבחר לכהונה נוספת, קורבן כלכלי אחד נרשם באירופה: ערך האירו מול הדולר. המטבע האירופי, המשותף ל־20 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי, צנח בקרוב ל־6% במהלך חודשים אלו, בעוד השווקים מתרשמים שטראמפ רציני באיומיו להטיל מכסי־מגן על סחורה אירופית בנימוקים שונים.

● אסטרטגיית ההשקעה שאכזבה השנה בוול סטריט והוכיחה את עצמה בבורסת ת"א 
● "כמו ארמגדון": הרחובות של השכונה היוקרתית בוערים, והעשירים בורחים
● כותרות העיתונים | אמברגו הנשק על ישראל התרחב, ואלה החברות שהרוויחו במיוחד

דרישה להפחית את עודף הסחר של האיחוד האירופי, דרישה להגדיל משמעותית את ההוצאות על ביטחון, ובימים האחרונים - איום בתעריפים כבדים אם דנמרק לא תעביר את גרינלנד לשליטת ארה"ב (כלומר עימות חזיתי מול האיחוד כולו) - כולם היכו בערך האירו מול הדולר והביאו לירידה מתמשכת בשוויו.

בימים האחרונים, אחרי שהתברר כי טראמפ כבר הכין את המנגנון שדרכו יוכל להטיל מכסי מגן (הכרזה על מצב חירום כלכלי, כפי שעשה גם בתחילת הכהונה הקודמת), איבד האירו עוד 0.5% מול הדולר, והחליף קידומת נוספת בדרך לשוויון עם הדולר, כשנסחר ב־1.029 לדולר בלבד.

לא בהכרח "ניצחון" לארה"ב

קיימות סיבות נוספות לחולשה של המטבע האירופי. בשל הבעיות הכלכליות של היבשת כולה: השלכות גל האינפלציה על השכר, בנק מרכזי שמנסה לשלוט על תשואות האג"ח של מדינות החוב על ידי רכש מלאכותי שלהם, משבר אנרגיה וחוסר במנועי צמיחה - הבנק המרכזי האירופי נאלץ להוריד ריבית בצורה חדה יותר, לעומת הנעשה מעבר לים.

זו גם התחזית לשנה הקרובה. כל נתון כלכלי עגום המתפרסם, ובשנה האחרונה יש רבים כאלה בגרמניה ובצרפת, מחזק את הצורך בהורדת ריבית ומחליש את האירו כתוצאה מכך. מדד הסנטימנט העסקי האירופי (ESI) הנאמד על ידי הנציבות האירופית, ושהתפרסם השבוע, נמצא בשפל של ארבע שנים. אבל אין ספק כי הירידה בערך האירו מול הדולר משקפת בין השאר את החשש ממלחמת סחר בעוצמה גבוהה מול ארה"ב בהובלת טראמפ.

למעשה, בנק ההשקעות "גולדמן זאקס" חזה לפני הבחירות כי לו טראמפ ייבחר ויממש את איומיו, אפילו בתסריט "הקל" של 10% מכסי מגן על היבוא האירופי, האירו ידרדר קרוב מתחת לנקודת השוויון עם הדולר. זה היה עוד לפני האיומים להשתמש בכוח צבאי לכבוש את גרינלנד, או הדרישה החדשה להוצאה של 5% מהתוצר על ביטחון מצד חברות נאט"ו, חלק גדול מהן מדינות אירופיות שמוציאות כעת פחות מ־2%.

אירו חלש אינו בהכרח "ניצחון" לארה"ב, מכיוון שהוא מגדיל את כוח היצוא האירופי. טראמפ למעשה התלונן בשנים האחרונות באופן חוזר ונשנה על כך שהדולר "חזק מדי", והאשים את הפד בסדרת כשלים שהובילו לכך. הוא גם האשים ממשלות כמו יפן וסין בהחלשה מלאכותית של המטבעות שלהן, במטרה לצבור יתרון תחרותי על ארה"ב.

בנוסף, אנליסטים הצביעו על כך כי באופן היסטורי - האירו נוטה להיות חזק יותר במהלך ממשל רפובליקני מאשר במהלך ממשל דמוקרטי. אמנם טווח הבדיקה אינו כה רחב (25 שנים מאז השקת האירו), אבל ניתוח של הבנק הגרמני HELABA העלה כי האירו עלה ב־4% מול הדולר בממשלים דמוקרטים (כולל זה האחרון של ביידן), וירד בשיעור דומה במהלך ממשלים רפובליקנים (כולל הכהונה הראשונה של טראמפ).

ויש גם כלכלנים מובילים המסבירים כי האירו נחלש לא בגלל תעריפים כאלה או אחרים, אלא בגלל סיבות מבניות הכרוכות במדיניות הבנקים המרכזיים של האיחוד האירופי וארה"ב. הכלכלן רובין ברוקס, שותף בכיר במכון ברוקינגס, טוען כבר שנים כי האירו "מנופח".

לדבריו, העובדה כי הבנק המרכזי האירופי הוא הרוכש הבלעדי של אג"ח איטלקי וספרדי למשל, ועל ידי כך "מנסה לשלוט" בתשואות של כלכלות החוב בגוש האירופי, חורצת את הערך של האירו אפילו מתחת ל־0.95 דולר. "האירו ימשיך לצנוח בגלל הדומיננטיות של ה־ECB ואליטה פוליטית שסבורה כי עוד חוב הוא הפתרון לבעיה מהותית בצמיחה", כתב בשבוע שעבר. דויטשה בנק, לעומתו, סבורים כי האירו יידרדר לשוויון בלבד מול הדולר בסוף המחצית הראשונה של 2025, אולם יתאושש לאחר מכן.