המגייסת הבכירה חושפת סוד: "אף אחד לא קורא את קורות החיים שלכם"

חיפוש עבודה זה עניין לא פשוט. אתם שולחים קורות חיים, מחכים שיענו לכם, מגיעים לראיון, מבינים שזה לא רלוונטי וחוזר חלילה. אם המזל איתכם זה עניין של שבועות. אבל אם לא - זה יכול להגיע גם לחודשים ואפילו שנים. לעיתים, באופן אירוני, דווקא עבור שחקנים ותיקים בשוק, ובטח לכאלו שהיו הרבה זמן באותו ארגון, זה עסק מסובך יותר. אין הרבה דרכים לנחם אנשים שנמצאים בלופ החיפושים, אך ייתכן שיש כמה דברים שאנחנו פשוט לא עושים כמו שצריך, דברים שהתרגלנו אליהם, אך הפכו לפחות רלוונטיים בימינו.

כדי להבין יותר את הטעויות שלנו דיברתי עם אפרת דגן, המגייסת הראשונה של גוגל בארץ, שמאז הובילה גיוסים בוויז, ליפט וחברות נוספות. היום היא הבעלים של חברת Workaround (לייעוץ בגיוס - ל"פ) ומחברת הספר "למה לחפש אם אפשר למצוא". יחד ניסינו לשבור את המיתוסים על חיפוש עבודה.

אפרת, אז נניח שבן אדם מחפש עכשיו עבודה. הדבר הראשון שהוא בדרך כלל עושה זה לסדר את קורות החיים שלו.
"נכון, והוא דוחה את זה כל הזמן, כי זו עבודה נוראית. אך מעבר לכך, צריך לדבר על האפקטיביות של זה. קשה מאוד למצוא עבודה ככה, אני רואה המון פוסטים ברשתות שבהם אנשים כותבים שהם שולחים קורות חיים ולא עונים להם".

מה את אומרת בעצם? שלא צריך קורות חיים?
"אני לא אומרת שלא צריך. אבל אנחנו בונים על זה ומשקיעים בזה המון אנרגיה, וזה לא בהכרח הדבר שיעזור לנו למצוא עבודה. אנחנו תולים בפעולה הזאת המון משקל, בחוסר פרופורציה מוחלט.

"צריך להבין: קורות חיים הם ההיסטוריה של מה שעשיתי. ובעצם כשאני כותבת את ההיסטוריה של מה שעשיתי, אני די גוזרת מה יהיה בעתיד שלי, כי משקיעים לא אוהבים לקחת סיכונים. ולכן מלבד כתיבת קורות חיים צריך לדעת לאן אני רוצה להגיע ולבדוק אם השוק באמת מאפשר את זה.

"חוץ מזה חשוב להבין מה הסיכוי שלי להתקבל בדרכים אחרות, נניח דרך לינקדאין או 'חבר מביא אחר'. יש הרבה דברים שאנשים לא מודעים אליהם בכלל".

מה למשל?
"יש סקר שמנהלי גיוס עושים פעם בשנה. כבר כמה שנים עולה שם ש־30% מהגיוסים הם דרך לינקדאין. זאת אומרת, אחד מכל שלושה גיוסים - אלה ארגונים שמצאו את העובדים בעצמם, בלי שקיבלו קורות חיים. אני מניחה שהרבה מהם היו בהייטק, אבל לא רק.

"ולמרות זאת, הרבה אנשים מזניחים את הזירה הזאת. הם משאירים אותה באופן מאוד בסיסי ומתעסקים רק בלשלוח קורות חיים. צריך להבין שהסיכוי למצוא כך עבודה הרבה יותר נמוך מאשר שימצאו אותי".

את בעצם אומרת שמגייסים לא רק יושבים כל היום ועוברים על קורות חיים, אלא ממש מחפשים באופן אקטיבי.
"נכון, כי רוב האנשים כבר נמצאים ברשת. לא צריך לעשות מודעות דרושים בעיתון, כמו לפני 20 שנה, ולקרוא לאנשים לבוא. הם פשוט יכולים לחפש בלינקדאין, להבין את מי הם צריכים ולהגיד לו לבוא".

כן, אבל אם מגייס מצא מישהו כזה בלינקדאין - סביר להניח שיש לו עבודה.
"נכון, כשרוצים לגייס מיד זו באמת לא שיטה כל כך טובה. אבל אם אני מגייסת לאורך זמן, אז אני אנסה את מזלי. הרשתות החברתיות מאפשרות לי לעקוב אחרי אנשים, ואני אעשה את זה לאו דווקא כשאני צריכה אותם, ואסמוך על זה שפעם בכמה זמן אחד מהם יבחר לנטוש את מקום העבודה שלו.

"זה לא שמגייסים לא מסתכלים בכלל על קורות החיים, אבל יש עניין בהשקעת תקציבים ואנרגיה. ברגע שמשקיעים אותם בחיפוש אנשים בשגרה, כאלה שארגון באמת רוצה וצריך, אז אולי לא כל כך דחוף לבדוק את קורות החיים של מי שפונים אליו".

בקיצור, כולם צריכים להיות בלינדקאין, כל הזמן.
"כן, זה קצת חדשות של אתמול, אבל השאלה היא מה האימפקט של זה. הרבה אנשים משתמשים היום כמובן ברשת, אבל מעט מאוד אנשים מבינים את ההשלכות של זה ואיך מוצאים ככה עבודה. לפעמים אני שולחת אנשים לעשות נטוורקינג, וזה פתאום מייצר להם משרות שהם בכלל לא ידעו עליהן. ובכל זאת, הם ממשיכים להתעקש לשלוח קורות חיים כי מבחינתם ככה נראה חיפוש עבודה".

אז את אומרת שבמקום לרוץ לכתוב קורות חיים, כדאי לכתוב אותם בתוך לינקדאין?
"כן, חשוב שזה יהיה מאוד מאוד מפורט וחשוב גם להבין לאן רוצים ללכת, לא רק לתת לשוק להחליט בשבילכם".

אם בכל זאת מישהו מתעקש להשקיע יותר בקורות חיים?
"אז יהיה לו קשה למצוא עבודה היום. קודם כול - המשרות שאנחנו רואים ב'דרושים' הן רק נתח מהמשרות הקיימות, אולי 30%. וכמובן, ככל שעולים בסולם הבכירות יש פחות משרות. צריך להבין שיש הרבה מאוד מועמדים בשוק וחברות לא רוצות לפרסם כדי לא להיות מוצפות. אז הרבה מאוד תפקידים בכלל לא מתפרסמים, משרות רפאים. באופן אירוני דווקא אלה שמפורסמות הן הכי צפופות במועמדים, אתה אולי אחד מ־100".

יש קרחון, ומתחת למים יש המון משרות. אבל כולם קופצים על הקרחון.
"בדיוק".

להראות פוטנציאל למשרה שעדיין לא עשית

ונניח שאני בלינדקאין, ואני רואה שאני לא עולה בחיפושים. יש מה לעשות?
"הדרך שלנו לסמן לארגונים שאנחנו מחפשים עבודה הוא להיות פעילים ברשת - לכתוב, לעשות לייק, להגיב. דבר נוסף, כמו שאמרנו, חשוב שיהיה פירוט בפרופיל - כדי שאם מישהו יגיע אליכם, שיהיה יותר סיכוי שידבר אתכם. ראיתי את זה בלייב - מישהי שלא היה כתוב לה כלום, שמנו לה קורות חיים בלינקדאין ובתוך שבוע היו לה שישה ראיונות. זה פסיכי.

"ולמרות הכול צריך גם להיות ריאלים ולהבין את המצב בשוק".

איך אפשר להבין את זה?
"יש כמה סימנים. קודם כול צריך לנסות לראות כמה משרות פתוחות יש, סתם להיכנס ללוח דרושים ולראות כמה משרות שמעניינות אותי מפורסמות. אם יש פחות מ־100 משרות זה לא הרבה. אם יש 30 משרות זה שוק קשוח מאוד. אם יש אלפי משרות יש לי סיכוי טוב.

"הדבר השני שאני יכולה לעשות הוא להסתכל כמה אנשים בכלל עובדים בתחום. אם מדובר בהרבה, אז גם לכם יש סיכוי, כי אולי לא כל המשרות מפורסמות כרגע, אבל מספיק שאדם רוצה לעבור מחברה לחברה - ונפתחה לכם משרה.

"צריך גם להזכיר את האופציה של חברות השמה, שעדיין לוקחות נתח לא קטן בחיפושים הדיסקרטיים. הן יכולות לדעת על משרות שלא תמיד מפורסמות".

הזכרת את זה קודם, ואני רוצה להתעכב על זה. נגיד שעד היום הייתי מנהל שיווק ומחר אני רוצה להיות משהו אחר. או קצת פחות קיצוני - הייתי מנהל שיווק בשטראוס, ועכשיו אני רוצה להיות מנהל שיווק בהייטק. אז סבבה, אלך לכתוב את ההיסטוריה שלי בלינקדאין, אבל איך המחפשות ידעו מה אני רוצה להיות בעתיד?
"זה כמובן לא דבר טריוויאלי, אבל אני חושבת שכמו בכל מעבר שאנחנו עושים, אנחנו צריכים להסתכל קצת על איך נראים האנשים שכבר נמצאים שם - מה הם שמים בפרונט שלהם, איך הם מדברים על עצמם, איך נראה התפקיד. אלה שיעורי בית שאני ממליצה לעשות.

"דרך אגב, צריך לעדכן את הפרופיל גם אם לא עוברים תפקיד - למשל משרה שפעם כונתה Account Manager היום נקראת Customer Success, יש אבולוציה. ואם הייתי עשר שנים בחברה וקראו לי account manager, יכול להיות שבקורות החיים שלי אני צריכה לשנות את ההגדרה כדי שימצאו אותי יותר.

"אז הצד המילולי הוא חשוב מאוד. זה לא רק טכני, צריך להיות ברורים מול הצד השני ולהבהיר לו מה הערך שאנחנו מביאים לו. זה לא משנה אם באתי משטראוס או תמי 4, חשוב שהמעסיק יבין שאני רוצה לעשות את התפקיד ושהוא לא לוקח על עצמו סיכון גדול. אין ספק שיש היום הצפה של מועמדים וקשה למצוא עבודה, אבל מי שמחפש חייב להראות את הפונטציאל שלו למשרה שהוא עדיין לא עשית".

אבל איך עושים את זה?
"אחרי שהבנו איך נראה התפקיד העתידי שלנו, אנחנו צריכים להראות למעסיק שלמעשה עשינו חלקים ממנו. זה אף פעם לא יהיה הכול, אבל צריך לשים בחלון הראווה שלנו את הדברים הרלוונטיים לעתיד שלנו. זו עבודה טכנית, אבל היא מאוד מאוד עוזרת, ובייחוד אם שמים אותה במקום הנכון. היא ממש משנה את הסיכוי של אדם למצוא עבודה".

"לדבר עם אנשים, כמה שיותר"

בואי נדבר על חשיבות הקשרים, הנטוורקינג. אם אני מחפש עבודה - עם מי כדאי לדבר?
"קודם כול זה יכול להיות עם כל אחד. אני מכירה מישהי שכתבה הודעה בקבוצת הוואטאפ של בית הכנסת וככה מצאה עבודה. בכלל, לקשרים החלשים שלנו יש יותר
סיכוי למצוא לנו עבודה מאשר לקשרים החזקים. אלה שלא נעים לנו מהם - הם כנראה מי שיעזרו לנו.

"אבל זה באמת לא פשוט לפנות אליהם ולהגיד שאנחנו מחפשים עבודה, לכולם יש את המחסום הזה. הפתרון שאני מצאתי הוא פשוט לדבר עם אנשים כמה שיותר, לא בהכרח על זה, פשוט להתחבר. אם אתם אוהבים כדורסל דברו עם השחקנים האחרים במגרש השכונתי, דברו עם ההורים האחרים בגן השעשועים. אין שום חוקיות להזדמנות הבאה שתצוץ".

אז אם אני מחפש עבודה, לדבר עם אנשים 50% יותר ממה שאני רגיל?
"כן, אבל לא צריך לחשוב רחוק מדי. תסדרו לעצמכם שתיים-שלוש שיחות או פגישות בשבוע. יש לכם אירוע משפחתי? אתם מכוסים. פשוט תשתדלו להיות קצת יותר נוכחים, גם בלי להגיד שאתם מחפשים עבודה, רק לדבר.

"לבעלי יש חבר ילדות. יום אחד התקשרה אליי אשתו ואמרה לי שהוא כבר חצי שנה בבית וצריך לעזור לו למצוא עבודה. הוא עבד קודם לכן בחברה ביטחונית, ואני לא מכירה בכלל את העולם הזה. אבל אמרתי לו לעשות רשימה של מי שהוא מכיר, וברשימה היו 30 אנשים. אמרתי לו להיפגש ולדבר איתם. עבר חודש וחצי, שבהם לא דיברנו, ואז הוא שלח לי הודעה שהוא מצא עבודה".

מה קרה שם?
"הוא נפגש עם אחד האנשים האחרונים ברשימה שלו ושאל אם יש לו משרה פנויה. הבחור אמר לו שלא, אבל הציע להעביר את קורות החיים שלו למנכ"ל החברה שלו, אולי הוא מכיר חברות אחרות. בקיצור, המנכ"ל ראה זימן אותו לראיון וגייס אותו כסמנכ"ל".

לא מאמין.
"נשבעת לך, סיפור אמיתי. עכשיו ברור שלא תמיד זה ככה וצריך סבלנות. אבל אני באמת מאמינה בדרך הזאת. הרבה אנשים מתקשים עם זה ופשוט שולחים קורות חיים. אבל צריך לדחוף את זה יותר, להתחיל מהאנשים שיותר נוח לך איתם ולהתגלגל. סביר להניח שתיפגשו עם הרבה אנשים שלא יעזרו לכם בכלום ותחשבו שזה בזבוז זמן, אבל בסוף תבוא ההזדמנות.

"אני ממליצה לעשות את זה כשמחפשים עבודה, אבל עדיף לעשות את זה כל הזמן - פעם בחודש לפגוש אנשים או ללכת לכנס מקצועי. זה גם מאפשר לנו להבין אילו חברות מוצלחות בתחום וגם להפוך בעצמנו ליותר מוכרים".

"בכל תהליך גיוס יש מלא זבל"

בואי נדבר על מקרה קיצון. נגיד עבדתי בחברה 15 שנה והייתי מאוד נאמן אליה, ופתאום בא לי שינוי. כל הפירוט בעמוד שלי בלינקדאין הוא על מקום אחד, ואני לא יודע לחפש עבודה. אין לי את השריר הזה בכלל. גם אין לי נטוורק כי הייתי בתוך הבועה שלי. איך אני מתחיל?
"קודם כול תנשום, הכול בסדר. גם אחרי 15 שנה אפשר לעבור עבודה ולהתחדש, חיי העבודה שלנו רק הולכים ומתארכים. מלבד זאת, לפני שאני כותבת קורות חיים, אני צריכה להבין עם עצמי אילו כישורים שלי אני רוצה לפתח או מה הכיוון שיותר מעניין אותי, בלי אפילו מה אפשר כרגע.

"בסוף אוסף הכישורים שלכם הוא אתם. נניח, אתם מנהלי פרויקטים? אז אתם אנשים שיודעים להתעסק עם אסטרטגיה. עכשיו צריך לראות באיזה עולם נדרשים הכישורים האלה ומשם לנסות להתגלגל. בקיצור, אפשר להיוולד מחדש לגמרי מבחינה מקצועית, אבל שווה לחשוב במה אנחנו טובים ומה אנחנו רוצים ומשם לגזור עם מי כדאי לדבר ומה צריך להיות כתוב בקורות החיים.

"צריך לזכור שהצד השני לא בנוי בשביל לפצח לכם מה אתם רוצים. לכן כדאי לדגור על זה, לחקור את זה, לדבר. זה קצת כמו לעשות שופינג, ללכת למדוד כל מיני דברים. אם אתם לא יודעים מה אתם רוצים, אנשים לא יודעים מה לעשות עם זה. ובלי קשר צריך לזכור שמעברים יכולים לקחת זמן וגם להיות קשוחים".

איפה באמת את רואה את הקשיים המנטליים?
"אם תהליך חיפוש העבודה לוקח זמן, אז יש אובדן ביטחון עצמי - לפני רגע הייתי אחלה עם עצמי ופתאום לא רוצים אותי. זה תהליך טבעי שצריך להישמר ממנו. לפעמים גם אנשים מעריכים את עצמם בהערכת חסר".

ומה את עושה במצב כזה? איך את מחזירה להם את הביטחון?
"זה קורה באופן אורגני, כחלק מהתהליך, כי ברגע שאנחנו מדברים על מה שעשית בחיים וחוזרים אחורה לניסיון שלך, אז הביטחון חוזר מעצמו".

אני חושב שהתובנה החשובה פה היא שכשנכנסים לתהליך כזה המחשבה לא צריכה להיות רק 'וואי, יש עבודה שאני צריכה', אלא שיש פה תהליך לעבור והוא עלול לקחת זמן.
"נכון, ויהיו בו דאונים, ואני הולך לשמוע גם הרבה לא, כי זה חלק מהעניין. לא צריך להיות מופתעים. לרוב האנשים שיגיעו לראיון יגידו לא".

אז לא לקחת ללב.
"כן, אבל זה קשה. בכל תהליך גיוס יש מלא זבל ומלא אנשים שיעצבנו אתכם בדרך. אבל זה מה שהחיים מזמנים וצריך לדעת לשחרר את זה".

בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד מהפודקאסט פופקורן. ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".