לעומק המיתוס: 20 אלף מיל מתחת למים

ספרו האייקוני של הסופר הצרפתי הנודע ז'ול ורן, "20 אלף מיל מתחת למים", נחשב לאחד מאבני־הדרך של ספרות המדע הבדיוני. הסיפור, שיצא לאור ב־1870, עוסק במסעותיו של קפטן נמו בצוללת ה'נאוטילוס', ומכיל חידושים וניבויים מדעיים מרשימים ביותר, בתחום ייצור האנרגיה, המלחמה והניווט התת־ימיים. 

● בודקים את המיתוס | מתי ואיך צמחה האגדה על פסלי השיש הלבנים של העת העתיקה
● בודקים את המיתוס | מתי ואיך נולדה האגדה שנפוליאון היה קטן־קומה?
● בודקים את המיתוס | האם הפולנים הסתערו עם חרבות על הנאצים?
● בודקים את המיתוס | האם הוויקינגים חבשו קסדות עם קרניים?

מליגה למיל

נתחיל מיחידת המידה. שם הספר במקור "Vingt Mille Lieues sous les mers" - עשרים אלף "ליגות" מתחת למים. "ליגה" היא יחידת מרחק עתיקה, מימי הרומאים, אשר שקולה למעט יותר מחמישה קילומטרים ביחידות המודרניות שלנו. בצרפתית "מיל" הוא פשוט "אלף", אך למרבה הבלבול של המתרגמים הראשונים, מיל היא בעצמה יחידת מרחק עתיקה, אף היא מימי הרומאים. המיל הרומאי, שכשמו בצרפתית סימן במקור כאלף צעדים כפולים, התגלגל מהאימפריה גם ליורשיה ומשמש עד היום את האומה האמריקאית כ"מייל", שקול לבערך 1.6 קילומטר שלנו.

בתרגומים לשפות לטיניות לרוב משתמשים ב"ליגות", אך בתרגום הספר לעברית שנעשה ב־1925 על ידי יונתן רטוש - שמו הספרותי של אוריאל שלח (ממקימי תנועת "הכנענים") - התקבע הצירוף השגוי "20 אלף מיל". בדומה לשם "החטא ועונשו" (במקום "הפשע ועונשו"), הדבר קיבע את הכותרת לכל התרגומים העבריים מאז.

וכעת למשמעות יחידת המידה. אנשים רבים סבורים כי מדובר בעומק אליו הגיעה צוללת הנאוטילוס, אולי בהשפעת שיאי צלילה מודרניים. אך כשמתרגמים את המספרים ליחידות שלנו, מבינים שאין זו אפשרות הגיונית. 20 אלף ליגות הן כאמור יותר מ־90 אלף ק"מ, ואילו הנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס, היא תהום צ'לנג'ר שבאוקיינוס השקט (שבמאמר צד, נחקרה לראשונה רק כמה שנים לאחר צאת ספרו של ורן), נמצאת בעומק של 11 ק"מ בלבד. למעשה, רדיוס כדור הארץ כולו הוא רק מעט יותר מ־6,300 ק"מ. וגם אם משתמשים בתרגום השגוי ל"מיל", מקבלים עומק שאין בנמצא בכוכב הלכת הספציפי שלנו.

לפיכך, אותן 20 אלף ליגות הן המרחק שהצוללת של ורן, כפעמיים וחצי היקף כדור הארץ, עברה מתחת למים במסע הירואי ורווי הרפתקאות שנמשך בספר על פני שנים רבות. המרחק האסטרונומי סימל לקוראי התקופה את פריצות הדרך המהפכניות של ימי סוף המאה ה־19, והיה חלק מרוח הכתיבה הטכנולוגית־הרפתקנית שאפיינה כל כך את ורן.

אבל גם אם חלו אי־דיוקים בתרגום כותרת הספר, או מיתוסים שהשתרשו לגבי משמעותה, אין הדבר אומר כי קסם ההרפתקנות וההעזה העולים מדפי הספר אינם רלוונטים גם לימינו אנו.