הנתון שמראה עד כמה המשקיעים הזרים אופטימיים בנוגע לשקל

שקף אחד במצגת העמוסה הוקדש לשוק המט״ח - לשקל. המטבע המקומי אמנם נסחר סביב 3.6 לדולר כבר תקופה ארוכה, אבל התמונה קצת מטעה, כי הדולר התחזק מאוד בכל העולם נוכח המדיניות שהציג טראמפ ערב הבחירות.

בתקופה האחרונה הגיע השקל לשיא שלא נראה מסוף 2022. הרחק מנקודות השפל שידע סביב המאבק על הרפורמה המשפטית, ובטח מתחילת המלחמה. אז עמד הדולר על קצת יותר מ-4 שקלים.

בשוק מסכימים כי התנאים תומכים בשקל חזק. בין היתר הודות לעודף של ישראל בחשבון השוטף, כלומר נכנס אליה יותר כסף מאשר יוצא, הרבה בזכות ההייטק המקומי. פרופ' ירון אמר בדיון כי ניתן היה לצפות שהשקל היה ממשיך להתחזק ב-2023 לולא הטלטלות. על בסיס מה? על סמך ביצועי מדד נאסד״ק.

בלי להיכנס לנוסחה, עד אז הכלל היה פשוט: ככל שהמדד האמריקאי עולה, השקל מתחזק, ולהפך. לפי הנוסחה הזו, שער החליפין היה צריך להיות עכשיו 3.1 שקלים - חצי שקל פחות ממצבו היום. וזה הרבה מאוד. ההשפעה ניכרת בכמעט כל פן בחיינו, לא רק בקניות בחו״ל.

השקל הוא ברומטר מרכזי המעיד איך הכלכלה הישראלית נתפסת בעיני המשקיעים, ובחודשים האחרונים הם אופטימיים במיוחד. לפי קבוצת הבנקאות הגלובלית BNP, למשל, לקוחותיה מחזיקים בשקל את הפוזיציה הכי גדולה שיש להם בשווקים מתפתחים. האם המגמה תימשך? לא בהכרח. האפשרות השנייה היא שהפוזיציה הגיעה לקצה, ומכאן יש לשקל כיוון אחד בלבד - למטה.

בר לביא

וכה העיד נתניהו: "הייתה השתלטות של תפיסה אחת על אמצעי התקשורת המובילים, השתעבדות לכיוון אחד. הם כולם השתעבדו טוטלית לאוסלו ומנעו דיון אמיתי בנושא".

דברי נתניהו הדהדו תפיסה רווחת שאינה אלא מיתוס. אז כהיום, העיתונות הארצית ומהדורות החדשות (כולל של ערוץ 2, שבדיוק הושק אז) שיקפו את הלך הרוח הציבורי. הסקרים אמנם לימדו על תמיכה באוסלו עם חתימת ההסכם בספטמבר 1993, אך תוך חודשים ספורים - ובמיוחד עם תחילת פיגועי ההתאבדות באפריל 1994 - התחלפה התמיכה באכזבה ובהתנגדות גוברת להסכם. והתקשורת ביטאה זאת, ועוד איך.

הכל בעיני המתבונן, אבל צרכני תקשורת ותיקים עשויים לזכור כיצד דוברי מועצת יש"ע והאופוזיציה בראשות נתניהו קיבלו אז במה נרחבת, וכיצד עמודי העיתונים אחרי פיגועים הזכירו כרזות נגד הממשלה. אפילו הפגנות נוטפות ארס נגד רבין סוקרו לא אחת כמחאה לגיטימית. רק אחרי ההפגנה בכיכר ציון, שבה הונפה תמונתו של רבין במדי אס-אס, ובמיוחד אחרי שנרצח, התעצם השיח על הסתה. חבל אפוא שבמקום להתמקד בכתב האישום, נתניהו מהדהד בעדותו מיתוסים עם אג'נדה פוליטית.

עמירם גיל

מהמהלך הראשון שלו בתפקיד - ביטול מסי הקנייה שהרגיזו את הציבור החרדי על הכלים החד-פעמיים והמשקאות הממותקים - דרך מאבקיו בפקידי האוצר בניסיון להעביר כספים קואליציוניים למוסדות החינוך התורניים, ועד לסוגיה הנפיצה של חוק הגיוס. על פשרנותו עד כה בשאלת גיוס החרדים משלם סמוטריץ' מחיר גבוה באהדת מצביעיו מבית, בחברה הדתית-לאומית. חברה ששיעור גבוה מאנשיה נעדר ארוכות מהבית השנה למען שירות מילואים קרבי, וזה עוד לפני שנכנסים למניין הפצועים והחללים.

לא פלא שסמוטריץ' התפלץ כששמע השבוע את יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף מאיימים שתקציב 2025 שהביא לכנסת לא יאושר, אם לא יימצא עד אז פתרון שיפטור את האברכים משירות בצה"ל. הבעיה היא לא רק התקציב עצמו: אי-אישורו עד סוף מרץ משמעותו פיזור הכנסת ויציאה לבחירות. סמוטריץ', שמתנדנד בסקרים סביב אחוז החסימה וחושש להישרדותו הפוליטית, החליט לשבור כיוון ולהחריף את הטון מול הסיעות החרדיות.

"אנחנו מציבים בפני שותפינו החרדים תביעה אמיתית לשנות", אמר השבוע סמוטריץ' במליאת הכנסת, "זה קשה, אבל אנחנו לא מוכנים לתת פה הנחות. אני מקווה שנצליח להביא חוק גיוס טוב שישנה את המציאות לחלוטין ושיגייס את החרדים לצבא, כי צריך אותם. קודם לא היה צריך אותם, ועכשיו כן. זה פשוט צורך קיומי, ביטחוני ולאומי, ולכן הם יודעים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה".

סמוטריץ' פנה מעל הדוכן לשותפיו החרדים ואמר שאפשר ללכת לבחירות, אבל לא על חשבון התקציב. אם לא יושגו הסכמות על חוק הגיוס, אמר, "אפשר להחליט שמעבירים תקציב ומפזרים את הכנסת. אי אפשר להשאיר מדינה במלחמה בלי תקציב. אני נותן לכם אחריות שזה לא יקרה".

בתוך אמירתו מובלעת ההנחה שישראל תישאר במלחמה גם בחודשים הבאים. כאן מגיע הסיכון השני לשרידות הקואליציה: האיומים של סמוטריץ' עצמו שיתפטר אם צה"ל לא יחזור להילחם בעזה אחרי השלב הראשון בעסקת החטופים. השלב הזה אמור להסתיים בעוד פחות מחודש - לפני הדד-ליין להעברת התקציב - עם השלמת נסיגת כוחות צה"ל מציר פילדלפי. אם סמוטריץ' יעמוד בהבטחתו לפרק את הקואליציה, הוא יירשם כמי שהפיל את הצעת התקציב שלו עצמו במו ידיו.

אורן דורי