המסעדה החדשה בוואדי סאליב היא הלהיט התורן של חיפה

עשרות פעמים ביקרתי בחיפה, בכל פעם באמתלה אחרת. אני אוהבת את העיר, על שלוותה האורבנית, ואת החיפאים אני מעריצה על ששום דבר לא עושה עליהם רושם באמת.

● כיסוני גבינת שקדים וקוויאר אצות: בית הקפה הטבעוני שמגדיר מחדש את הז'אנר
● חוויית יין וגבינות כמו בצרפת במרחק של שעה מתל אביב
● ביס אחד, אלפי טעמים: המנה שלא נצליח לשכוח במסעדת השף במושבה

כעת, לאחר חצי שנה שבה ירדה על ברכיה בשל מתקפת טילים מתמשכת, חיפה מתעוררת לחיים - על סטרואידים. משהו תזזיתי וטוב קורה בעיר שתמיד אמרו עליה שהיא כמו ילדה יפה עם פוטנציאל לא ממומש.

תפרתי שם 24 שעות של פומו בלתי נתפס בשל שלל המסעדות, בתי הקפה השווקים התוססים, המוזיקה, המיזמים החדשים ויותר מכול הפסיפס האנושי המגוון. כל אלה ועוד הם ההופכים את חיפה לקוסמופוליטית, מקום לבילוי בלתי נשכח בניחוח חו"ל.

10:00 | משהו לאכול: כריך שכל שכבה בו לפנתיאון

את הרהוריי בשאלה אם הפעם חיפה תממש את הפוטנציאל הגלום בה הטבתי לחדד חמושה בקפה ובארוחת בוקר. היה קשה לבחור מקום מבין המצאי המטריף והחדש שיש בעיר, אבל לבסוף נכנעתי לבאזז.

סאלי (Sally) היא הכוכבת החדשה של חיפה. מדובר בהרבה מעבר לבית קפה או מסעדה, אלא מאפייה מפונפנת, או כפי שהיא אוהבת להגדיר את עצמה - מאפייה מבשלת. המנות בה, שנעות בין בראנץ' ללאנץ', לא היו מביישות את המקום הכי טרנדי בקופנהגן.

 כל שכבה לפנתיאון - הלחם, האבוקדו, קונפי השום והטוגראשי / צילום: נעה פינקו

התור שם ארוך, יעיל ומנומס בקטע חיפאי, ובזמן שהמתנו בחנתי את אריחי החיפוי המושלמים שנוצרו במיוחד עבור המקום, את מדף הבגטים המטריף ואת אסופת הכוסות, שמביני עניין ציינו בפניי שהן הדיבור הלוהט של כל אספן כלים נוסטלגיים.

בעוד עין אחת מתרוננת מהעיצוב, השנייה התרוצצה בחוסר מנוחה וחמדה כל מאפה שהגיח מהתנורים - את הבאנופי, את מקל הרוזמרין המעוקם, את הסינבון שבקודקדו תאנה וגם את הנקניקייה בלחמנייה, קריצה קולינרית חיפאית למשה בתיבה.

כשסוף סוף הגיע תורנו להזמין, עצה של מקומית גאלה אותנו מחיבוטי הנפש, ובחרנו בפרוסת לחם אבוקדו. זה נשמע תמים ואף פשוט, אך זו הייתה מנה לא פחות מגאונית, שכוחה בחומרי הגלם המשובחים שבה. כל שכבה לפנתיאון - הלחם, האבוקדו, קונפי השום והטוגראשי, מעין תבלין סודי שערבל את הביס והפך אותו למחול קסמים.

לאחר שקצת ירד הדופק, קינחנו בעוד קפה בכוס יפה ובמאפה הל מטורלל, והתפנינו להביט סביבנו ולהתמקם במרחב. חיפה, למרות מורכבותה הטופוגרפית, קלה להתמצאות, רק צריך להפנים את החלוקה לעיר תחתית, הדר והכרמל. סאלי ממוקמת ברובע המתחדש של ואדי סאליב, מעל שוק הפשפשים ולמרגלות שוק תלפיות - נקודת מוצא טובה למי שרוצה לפשפש בפשפשים או לעלות לסיבוב חאמרות בתלפיות.
Sally, ואדי סאליב

11:00 | משהו לקנות: בגדים, תכשיטים ותקליטים

סמוך לסאלי התמקמה לה חנות הפופ־אפ של המעצבת קרן שביט, החוגגת בסוף שבוע הקרוב פרידה מ-16 שנות יצירה. החנות של שביט הססגונית מבעבעת אנרגיות, פריטי אופנה איקוניים וכלים וחפצים שאצרה.

מוואדי סאליב ירדנו לדרך יפו שבעיר התחתית, רחוב משובץ חנויות, מרחבי יצירה של אמנים, מעצבים וצורפים וכמה בתי קפה חדשים לצד ותיקים. זה אולי עוד רובד מקסמה של חיפה, החדש לצד הישן, מוסדות נוסטלגיים שלא נס ליחם לצד מיזמים בועטים, ולכולם נמצא מרחב, כבוד ומקום.

עצרנו בסטודיו היפה של הצורפת ליאת ולדמן, מחלוצות דיירי התחתית שבישרו על הרוח החדשה. הסטודיו שלה שימש בעבר כבית מלאכה לנעליים של סבה, ושרידים ממנו עוד נראים על המדפים והקירות. מלבד קולקציה מפתה של תכשיטים יפים בכל מיני סגנונות ורמות מחיר מקיימת ולדמן סדנאות צורפות לזוגות, לבנות ולבני משפחה המבקשים ליצור תכשיט מיוחד על פי טביעת אצבעם.

כחלוצת הרחוב משמשת ליאת גם כמורת נבוכים לכל המקומות הכי מגניבים בתחתית. היעד הבא, על פי המלצתה, הוא חנות התקליטים The Vinyl Room, השוכנת בסמטה קטנה, שללא הכוונתה של ליאת לא היה סיכוי להיתקל בה. בחנות פגשנו את אנדריי, עולה צעיר ותיק ממוסקבה שעבר לכאן לארץ בגפו והתאהב בעיר. "חשבתי שמוזיקה ישראלית היא מוזיקה מזרחית", הוא מספר ונעתר לבקשתנו לנגן תקליט של Air Supply. פסקול ילדותנו בקע בצלילים מרגשים מהפטיפון.
פופ-אפ קרן שביט, הסטודיו של ליאת ולדמן ו-The Vinyl Room, דרך יפו

13:00 | משהו לנגב: חומוס-יוגורט עם בצל מקורמל

רבות החומוסיות בחיפה, ומרביתן טובות עד מצוינות. הבחירה קשה ונעה על הקשת בין המוכר והאהוב לבין החדש והטרנדי. אנחנו הלכנו על המלצה של מקומי מלידה שנשבע לנו שחומוס אל־שאם של סטפן הוא "הצגה".

 חומוס אל-שאם, ואדי ניסנס / צילום: הילה אבידן

הוא שוכן בפתחו של ואדי ניסנס הקולינרי ממילא, ועל כן דרושה מידת מה של איפוק אסטרטגי כדי לדבוק במטרה ולא להתפתות לתפנוקיו האחרים.

התפריט, על דף נייר פשוט, מסגיר את הקלאסיקות - חומוס גרגרים, שקשוקה וחציל. בעצת המקומי ביקשנו וגם קיבלנו את מנת הדגל "פתה חומוס" בכלי נחושת יפהפה ובו נבחשו חומוס נימוח במרקם משחה, יוגורט עזים, תלולית זהובה של בצל מקורמל, וההצגה - סמנה רותחת שהמלצר מוזג בחגיגיות.
חומוס אל-שאם, ואדי ניסנס

14:00 | משהו לשתות: יין אורגני וגבינות מעין כמונים

אפילו יקב יש בחיפה, ולא סתם אחד, אלא כזה שמייצר יינות אורגניים, נפלאים בטעמם, מצטיינים באיכותם וכאלה שמוגשים מול אלף גוני תכול הים.

 יקב וורטמן. אירוח בחצר הבית / צילום: אלעד כהן

יקב וורטמן שוכן בחצר הבית של משפחת וורטמן, ברחוב קטן. ירדנו במורד המדרגות בעקבות שלט נייר פשוט שהצביע על הכיוון, ובאחת נשפכנו אל תוככי אחד ממראות הנוף היפים של הכרמל הזולג אל תוככי המפרץ שנפער בהדרו למרגלותינו. ישבנו בטרסה, לוגמות פט נט מבעבע צונן בצבעי שקיעה, טעמנו מגבינות עין כמונים המשובחות וקשקשנו עם חי וורטמן, החקלאי, היינן ואיש אשכולות, תרתי משמע.

האירוח ביקב מתקיים בשישי־שבת אך ורק אם מזג האוויר מאפשר זאת ובהזמנה מראש.
יקב וורטמן, מרכז הכרמל

16:00 | מקום לישון בו: מבנה טמפלרי בין תבלינים

חיפה במקור היא עיר של יקים. מהסיבה הזאת, וגם כדי להצליח לשרוד את הערב שציפה לנו, החלטנו לנהוג כמקומיים ולקיים את טקס השלאף־שטונדה הקדוש. מנומנמות ושבעות עלינו על יצוענו במלון הבוטיק שומאכר, השוכן בבית טמפלרי ששוחזר בקפידה בלב המושבה הגרמנית.

 מלון שומאכר. צופה לגנים הבהאים / צילום: איה בן עזרי

ידענו שהגענו למקום הנכון עת נפתח בפנינו בדומייה שער הברזל המעוצב, ופסענו אל גינת תבלינים ופרחים שבעיבורה ניצב המלון. התפעלנו מהיצירות היפהפיות של האמן הישראלי-בינלאומי המוערך גיל גורן, ממערת יינות האזור, ובה יינות מקומיים שאפשר ללגום על אחד משני גגות המלון. אין כמראה הגנים הבהאים התלויים והשדרות המוארות לעת ערב שמשקיפים מאותו הגג כדי להפיח זיק של השוואה למלון בוטיק באתונה שמשקיף על האקרופוליס.

כמובן לא ויתרנו על עיסוי מרגיע בחדרי הטיפולים היפים של המלון, ואלמלא התוכניות להמשך הערב היינו מאשפזות את עצמנו בחדר המעוצב והמרווח ולא זזות עד יום המוחרת.
מלון שומאכר, המושבה הגרמנית

18:00 | עוד משהו לאכול: סלט אפרסמון וצ'יפס אגדי

חלומות ומציאות לחוד. בקושי רב ניתקנו מהמיטה הרכה והתעוררנו משנ"ץ מתוק להמשך עמל יומנו. נזכרנו במישהו שאמר פעם שירושלים היא "עיר לומדת", תל אביב היא "עיר רוקדת" וחיפה היא "עיר עובדת", ואנחנו נצמדנו למלאכתנו, לקרוע את העיר. דילמת היכן לאכול שוב התגלגלה לפתחנו, ונאלצנו לבחור מבין שלל מסעדות הגל החדש - ראסיף האופנתית, בר הנגירי המדובר kimiko ועוד ברי היין והמסעדות של תלפיות.

בחיפה רבות מהמסעדות סגורות בימי שני, כאילו היה מדובר בעיירה בעמק הלואר שנחה מעומס המבקרים של סוף השבוע, אז אם חשקה נפשכם באחת במיוחד, בדקו.

 מנות ב-kona / צילום: קים הובר ודניאל אדלר

אנחנו הלכנו לפת ערבית מוקדמת ב־Kona החדשה של קבוצת ברדה, החולשת על כמה ממלכות בצקים ולחמים. kona היא בדיוק מה שמסעדה בחיפה צריכה להיות - צנועה ומפתיעה: עיצוב פשוט אך מוקפד, מנות מיוחדות המבוססות על תפארת לחמי המחמצת של הקבוצה, סלט אפרסמונים מעקצץ שתבע טבילה של קרום הלחם ברוטב וצ'יפס שנכתב עליו שהוא אגדי. כוס יין וקראק פאי נהדר השלימו ערב נפלא.
kona, נמל חיפה

21:00 | משהו לעשות: 3,000 מ"ר של מוזיקה

לפני עשור וקצת נשלחתי לסקר את הסצנה המוזיקלית־קולינרית של חיפה. אני זוכרת שקצת גיחכנו, בועז כהן, כתב המוזיקה של גלובס דאז, ואנוכי נוכח המשימה. נסענו סקפטים וחזרנו מוקסמים. ספרנו ומצאנו לפחות עשר מאורות וברים אפלוליים שאירחו הרכבי ג'אז מחתרתיים וזמרים עלומים. השנים חלפו ואני תוהה אם סצנת המוזיקה החתרנית של חיפה תחתית עדיין בועטת.

במסגרת מיזמי התרבות־תיירות החדשים של העיר נפתח מחדש מיד עם הכרזת הפסקת האש הטרמינל, מתחם הופעות הממוקם בשטח האנגר 15 ההיסטורי בנמל חיפה. ההאנגר, המשתרע על פני 3,000 מ"ר, הוקם בשנות החמישים ושימש את צורכי הנמל. לאחר שיפוץ רציני הוא מארח את מיטב האמנים, הלהקות וההרכבים הטובים בישראל. לוח ההופעות של חודש פברואר מציג הופעות של יסמין מועלם, אהוד בנאי, דודו טסה והיהודים.
הטרמינל, נמל חיפה