האם לראשונה נבחר נשיא ביהמ"ש העליון שלא על דעת שר המשפטים?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: זאב אלקין
מפלגה: הימין הממלכתי
תוכנית: "הבוקר הזה"
ציטוט: "אני חושב שהשופט עמית וההנהגה של בית המשפט העליון טעו כשלא קיבלו את הפשרה.. זה עוד לא קרה אף פעם בהיסטוריה הישראלית שנשיא בית המשפט העליון התמנה שלא על דעתו של שר המשפטים"
תאריך: 28.1.25
ציון: מטעה

לאחר יותר משנה בה משרת נשיא בית המשפט העליון הייתה מאוישת על-ידי ממלאי-מקום, השופט יצחק עמית נבחר לתפקיד על-ידי הוועדה לבחירת שופטים ב-26 בינואר, והוא יושבע לתפקיד ב-13 בפברואר. שר המשפטים יריב לוין לא מכיר בתקינות הליך הבחירה (אותו החרים) - ומכאן גם לא בעמית כנשיא העליון.

שר המינהלות זאב אלקין התראיין על כך בכאן ב', ולמרות שלא תמך בחרם על עמית, כן גילה הבנה כלפי לוין: "אני חושב שהשופט עמית וההנהגה של בית המשפט העליון טעו" כשלא קיבלו פשרות שהיו על השולחן, הוא הסביר, והוסיף: "זה עוד לא קרה אף פעם בהיסטוריה הישראלית שנשיא בית המשפט העליון התמנה שלא על דעתו של שר המשפטים".

בדקנו עד כמה הליך הבחירה בעמית היה תקדימי.

באוקטובר 2023 נשיאת בית המשפט העליון הקודמת אסתר חיות יצאה לגמלאות. שר המשפטים לוין סירב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולבחור בנשיא חדש במקומה, מה שהוביל לכך שבמשך יותר משנה לא היה בעליון נשיא קבוע, ובמקום זאת היו ממלאי-מקום (תחילה עוזי פוגלמן ולאחר מכן יצחק עמית). הסירוב של לוין לכנס הוועדה נבע מרצונו לשנות את האופן בו נבחר נשיא העליון לפני בחירת הנשיא החדש, וחוסר מוכנותו להתפשר בנושא.

נכון להיום, נשיא העליון נבחר באמצעות שיטת הסניוריטי, כלומר הוותיק מבין שופטי העליון מקבל את התפקיד, למעט במקרים בהם נשאר לו זמן מועט מדי לכהן. לא מדובר בהליך הקבוע בחוק, אלא בנורמה שהתקבעה כבר ב-1953, עם חקיקת חוק השופטים, שנתן עצמאות לרשות השופטת. כבר עם בחירת נשיא העליון הראשון על-ידי הוועדה ולא על-ידי הממשל (הנשיא השני בסך-הכול), יצחק אולשן, המינוי נעשה על בסיס היותו הוותיק מבין שופטי העליון. ההחלטה על שימוש בשיטה זו נועדה לחזק את האי-תלות של הרשות השופטת מהרשויות האחרות. אולשן נכנס לתפקידו ב-1954.

למעשה, יש מקורות מוקדמים אף יותר לשימוש בשיטת הסניוריטי בישראל, כמו מערכת המשפט הבריטית שהייתה בשימוש בימי המנדט. פקודת בתי המשפט (תיקון) מס' 31 מ-1940 קבעה כי במערכת המשפט בפלשתינה "זקן השופטים" בבית המשפט העליון ישמש כנשיא.

באופן דומה, גם הנשיא הראשון של בית המשפט העליון הישראלי, משה זמורה, היה זקן השופטים, אם כי אז היה מדובר בגיל ולא בוותק. בכל מקרה, בשני המקרים מדובר במתן כבוד לבכירות ויצירת אי-תלות בגורם ממנה.

לשיטת הסניוריטי יש גם מתנגדים, ולוין אינו שר המשפטים הראשון שמתנגד לה. דוגמה אחת היא חיים רמון. הוא סירב להתחייב למינוי של השופטת דורית ביניש לתפקיד נשיאת העליון ואמר שהוא אינו כובל את עצמו לשיטה, ואף סירב להתחייב שלא ישנה אותה. בסופו של דבר ביניש מונתה מספר חודשים לאחר שרמון סיים את תפקידו כשר המשפטים, אך הוא מסר לה באמצעות מקורביו מספר חודשים לפני כן שאם הוא יבחר להחליף את שיטת הסניוריטי, הדבר יקרה רק לאחר מינויה.

דוגמה נוספת היא איילת שקד, שגם רצתה להחליף את שיטת הסניוריטי, ולא בהכרח לבחור לתפקיד נשיאת העליון את אסתר חיות. לאחר שאף שופט לא הסכים להתמודד מול חיות, שקד הבינה שאין לה תמיכה מספקת למהלך, פתחה את הדרך לבחירתה של חיות, הכירה בה ושיתפה עמה פעולה.

יש להבין שכחלק משיטת הסניוריטי, תמיד רק השופט שהיה אמור לקבל את התפקיד משום שהיה הוותיק מבין השופטים, הציע את מועמדותו.

אבל במקרה של לוין הייתה יותר תמיכה, שכן השופט יוסף אלרון הציג את שמו לצד יצחק עמית. הוא ניסה לשכנע את חברי הוועדה לבחירת שופטים שהוותק הוא רק שיקול אחד להתחשב בו בעת בחירת הנשיא, וישנם שיקולים אחרים.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שמשפטן בכיר לא מסכים עם שיטת הסניוריטי, אך כן הפעם הראשונה בה שופט עליון פעל בהתאם. פירוש הדבר הוא שגם לולא ההחרמה של לוין, היה עשוי להיבחר מועמד שלא היה המועדף עליו, כיוון שהיה יותר מאחד, והוא היה בעמדת מיעוט בוועדה.

יש לציין כי לוין לא היה שר המשפטים הראשון לדחות את כינוס הוועדה לבחירת שופטים. כפי שהמשרוקית הראתה בעבר, גם השרות איילת שקד וציפי לבני עשו זאת, לתקופות של חודשיים וארבעה חודשים בהתאמה. אך מעבר לכך שהיה מדובר בתקופות קצרות בהרבה מאלה של לוין, ובמקרה של לבני אי-ההתכנסות נבע גם בגלל התנהלות השופטים בוועדה, שלא רצו למנות את פרופ' רות גביזון לעליון.

ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מוסיף: "זה אכן תקדימי. מעולם לא היה פער כל-כך גדול בין כהונה של נשיאי בתי משפט עליון. היו פערים של עד חודש, לא יותר. זה תקדימי שיש ממלא-מקום של יותר משנה. אין מקרה אחד ששר המשפטים אינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון. הפער הגדול בין נשיאים ואי-הכרה בנשיא החדש נועדו להחלשת מערכת המשפט".

פירוש הדבר הוא שלמרות שאלקין צודק מבחינה טכנית, המסגור שלו בעייתי: הוא שם את הנטל על כך שאין הכרה מצד לוין על יצחק עמית לבדו. זאת, תוך התעלמות מנסיבות תקדימיות שיצר לוין, כמו אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים לדיון בנושא למשך שנה, החרמת עבודה הוועדה, חוסר נכונות להתפשר, הצגת מועמדות מטעם שופט עליון נוסף ועוד.

בסופו של דבר הוועדה עשתה את מה שעשתה תמיד - לבחור לפי ותק - בעוד לוין לא היה מוכן לוותר על חריגה מהנוהג לפני הבחירה. הדבר אף הביא לכך שבג"ץ כפה על לוין לפרסם רשימה של מועמדים לעליון בעקבות עתירה של התנועה לאיכות השלטון, ולאחר מכן גם לבחור נשיא לעליון עד אמצע ינואר.

מטעם השר אלקין לא נמסרה תגובה.

לסיכום, אכן מדובר בפעם הראשונה בה נשיא בית המשפט העליון נבחר שלא על דעת שר המשפטים. עם זאת, הקביעה הזו מתעלמת מנסיבות תקדימיות שנוצרו על-ידי שר המשפטים עצמו. לכן דבריו של אלקין מטעים.