בית המשפט העליון הכפיל את עונשם של עברייני פרוטקשן: "למען יראו וייראו"

לא בכל יום מתערב בית המשפט העליון בגזרי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי, ובוודאי שלא בכאלה שניתנו לאחר הודאה והסדר טיעון עם הנאשמים. אבל לאחרונה שופטי העליון לא רק התערבו אלא אף הכפילו את עונשיהם של נאשמים שהורשעו בעבירות סחיטה ואיומים - ובעיקר שידרו מסר שזו מכת מדינה שמצדיקה עונשי מאסר כבדים ומשמעותיים. 

● עורכי הדין הסתמכו על AI שהמציא פסקי דין ונתפסו על חם. בבג"ץ מנסים לעצור את התופעה
● קרעי: הליך הדחת היועמ"שית יתחיל בשבועיים-שלושה הקרובים

שופט העליון יוסף אלרון, בהסכמת השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, החמיר את עונשי המאסר של שני נאשמים שהורשעו בעבירות סחיטה ואיומים במסגרת פרשת חמורה של גביית "דמי חסות" (פרוטקשן) ביישוב טורעאן. מ־36 חודשי מאסר שנגזרו במחוזי על חמזה דחלה - ללא פחות מ־7 שנות מאסר בפועל. עונשו של הנאשם השני, נאיף דחלה, הוארך מ־31 חודשי מאסר ל־6 שנים.

שופטי העליון שידרו מסר הן לעבריינים והן לבתי המשפט הגוזרים את עונשם באשר לרמת הענישה שתושת מהיום ואילך על עבריינים בפרשות דומות. "במקרים שעניינם גביית 'דמי חסות', ובייחוד כאשר מדובר בריבוי עבירות ובמסכת עבריינית מתמשכת, שיטתית ורחבת־היקף, מן הראוי שייגזרו עונשי מאסר בפועל לתקופה משמעותית המגיעה לכדי 10 שנים ואף יותר", כתב אלרון בפסק הדין, והוסיף כי "מן הראוי שכל מי ששולח את ידו במעשים כבענייננו, יידע מה תהא תגובתה העונשית של מערכת המשפט... למען יראו וייראו". 

 השופט יוסף אלרון / צילום: שלומי יוסף

שם את ההרתעה במרכז

חמזה ונאיף דחלה הורשעו על־פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בעבירות של איומים וסחיטה איומים במסגרת פרשה חמורה של גביית דמי חסות. כתב האישום בו הודו, המונה שישה אישומים, מגולל מסכת עבריינית מתמשכת של מעשי סחיטה באיומים והטלת אימה, שהופנתה כלפי בני היישוב טורעאן. חלק מהמתלוננים העבירו לשניים מאות אלפי שקלים. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, והמחוזי גזר עליהם כאמור 36 ו־30 חודשי מאסר בפועל, בהתאמה.

המדינה ערערה על העונשים באמצעות עו"ד יאיר חמודות מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. העליון קיבל כאמור את הערעור, תוך שהוא קובע כי יש להחמיר בענישה בעבירות מהסוג שביצעו הנאשמים.

"אין המדובר באירוע נקודתי", כתב השופט אלרון, וציין כי השניים "לא בחלו בתוכן האיומים ומעשי הסחיטה, בעודם מתנהלים בכוחניות ובבריונות, משל היו 'אדוני הארץ'". על רקע כל אלה, ציין השופט, העונש שנקבע בעניינם "מקל עמם יתר על המידה, משאינו הולם את חומרת מעשיהם".

השופט אלרון הדגיש עד כמה חשובה ההרתעה של העבריינים בעבירות הסחיטה באיומים, שבשנים האחרונות "הפכו למכת מדינה". "התמודדות עם עבריינות מסוג זה מחייבת הטלת עונשי מאסר ממושכים מאחורי סורג ובריח. העבירות בהן עסקינן מערערות את מהלך החיים התקין של קורבנותיהן, גורמות להם לחוות מצוקה, השפלה ופחד, ואף מסבות להם נזקים רבים במישור הכלכלי והנפשי", כתב.

עוד הוסיף השופט כי בעבירות שעניינן גביית דמי חסות (פרוטקשן), החומרה נעוצה, בין היתר, בהיותן קלות לביצוע אך קשות לגילוי ולמניעה, וכן בהתנהלות העבריינית של הסוחטים שדורשים תמורה נאה כתנאי לכך שהנסחטים ובני ביתם יוכלו לחיות את חייהם בשלווה.

"בית המשפט עמד על השימוש הציני של המינוח שנטבע לתופעה זו - 'דמי חסות'. בכך, משתמע כי הסוחט 'מגן' על הנסחט ומעניק לו את 'חסותו'. אלא שלאמיתו של דבר, הנסחט לא ביקש ולא חפץ בחסות ובהגנה שהוצעו לו, אלא שהן נכפו עליו - ולא, יבולע לו", כתב אלרון.

הגם שלגישת אלרון היה ראוי לגזור 10 שנים ואף יותר על הנאשמים - בשל הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, ובפרט כאשר היא מעלה את רף החומרה בקביעת עונשים, קבע את העונשים כאמור על 7 ו־6 שנות מאסר בפועל.

המסרים מחלחלים בשטח

לדברי עו"ד ששי גז, מוותיקי ובכירי הסנגורים בישראל, "בית המשפט העליון לא מתערב בגזרי דין בקלות, אך כשהוא עושה זאת, הוא מנחה את הדרך לערכאות תחתיו. אין ספק שכשהעליון כותב פסק דין חמור עם עלייה משמעותית בענישה, זה יוביל להחמרה בענישה בבתי המשפט. פסק דין קיצוני של העליון, שרואה את רוח התקופה ומה קורה בחברה, הוא סוג של אמירה שמבהירה שאנחנו נכנסים לעידן של החמרה בענישה בעבירות סחיטה באיומים".

"עם זאת", מוסיף עו"ד גז, "תמיד יהיו יוצאים מן הכלל, ותפקידם של הסנגורים להראות מדוע הלקוח שלהם שונה מהנאשמים בפסק הדין הזה, והמקרה פחות חמור. יהיו סטיות מרף הענישה הזה".

עוד אומר עו"ד גז כי המסרים של העליון מחלחלים ישירות אל העבריינים. "יש שני דברים שיוצרים הרתעה: הסיכוי להיתפס ורמת הענישה. ענישה כזאת מגיעה גם אל העבריין שיכול לשקול את המעשים שלו ולבחון האם הסיכון לא גבוה מדי. זה ישפיע לתקופה הקרובה, אבל השאלה היא מה יהיו העונשים בתיקים הבאים". 

 עו''ד ששי גז / צילום: יוסי כהן

איזון לצד ענישה

עו"ד שי רודה, מומחה למשפט פלילי, מוסיף כי פסק הדין הוא חלק ממגמה רחבה של החמרה בענישה בעבירות של סחיטה באיומים שנועדה להגביר את ההרתעה. לדבריו, "פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לעבריינים באשר לחומרת הענישה הצפויה להם בעבירות סחיטה באיומים, ועשוי גם לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט. ההחלטה משקפת את מדיניותו העקבית של העליון להחמיר את הענישה בעבירות אלימות חמורות, במטרה להגן על ביטחון הציבור ולמגר את הפשיעה. מדובר במסר חד־משמעי שעבירות של סחיטה באיומים וגביית דמי חסות לא ישתלמו. ייתכן גם כי תוביל להחמרה גם בעבירות אחרות של אלימות ופשיעה חמורה".

 עו''ד שי רודה / צילום: ניר סלקמן

שרון נהרי, מומחה למשפט צווארון לבן, פלילי והסגרות, מסכים ואומר כי מדיניות הענישה המחמירה יותר "משדרת מסר שאין מקום לגלות סובלנות כלפי מי שמנסים לכפות בכוח ובאמצעות איומים שליטה כלכלית ופחד על בעלי עסקים ואזרחים נורמטיביים". הוא מוסיף כי "רצוי שההחמרה תלווה גם באכיפה מוגברת ובמתן כלים משפטיים ואופרטיביים לרשויות האכיפה, כדי להילחם באופן אפקטיבי בתופעה". 

 עו''ד שרון נהרי / צילום: ולדמיר דימה

עם זאת, לצד ההרתעה הנדרשת, נהרי מדגיש כי יש לוודא שמערכת המשפט שומרת על איזון בין ענישה מחמירה לבין זכויות הנאשמים. "לכן, אם רוצים החמרה, ראוי לעשות כן באמצעות חקיקה, חיזוק יחידות האכיפה הייעודיות ושיפור ההגנה על קורבנות הסחיטה", הוא מסכם.