ביהמ"ש קבע: האם טיוטות לרכישת בית שהוחלפו עם המוכר מחייבות?

בנק מזרחי טפחות הקפיא חשבון בנק בסניף כפר קאסם של חברה בשם "ב.א.י.ו. למסחר שיווק חומרי מחצבה ותשתיות" בשל פעילות חריגה בחשבון. החברה הגישה תביעה נגד הבנק בטענה כי מדובר בפעילות עסקית ומקובלת שקיבלה ביטוי ברישומיה. הפעילות החריגה כללה עלייה של יותר מ־50% במחזור הפעילות, מ־16.7 מיליון שקל ב־2022 ל־26.7 מיליון שקל ב־2023.

בית המשפט המחוזי מרכז דחה החודש את התביעה. השופטת הלית סליש קבעה כי מסקנת הבנק שהגידול במחזור נבע מהסטת הפעילות העסקית מחברה אחרת שבבעלות בעל החברה, היא סבירה. מדובר בחברה־האחות "הובלות השומרון", שחשבונה הוקפא גם עקב פעילות חשודה שלא עולה עם כללי איסור הלבנת הון.

החברה טענה כי ההעברות מחשבון "הובלות השומרון" לחשבונה לא מצביעות על "פעילות קונקרטית העומדת בניגוד לנוהל בנקאי תקין", וכי אם הבנק בחר שלא לפעול במשך יותר משנה, והפעולות בוצעו על־ידי פקידי הבנק - יש לראותו כמי שנתן את הסכמתו לדרך התנהלות זו.

השופטת דחתה את הטענה וקבעה כי ההעברות הכספיות מצביעות על חשש מהותי לכך שהחשבון לא משמש את החברה בלבד, אלא גם את החברה הנוספת של הבעלים. "מקום בו בוחר בעל חברה להעביר את כלל התמורות שהוא מקבל לחשבונה של חברה אחרת, באופן שיטתי ובהיקף לא מבוטל, יש בכך, לכל הפחות, כדי ללמד אפשרות לשימוש בחשבון האחר - כחשבונה של החברה המעבירה", קבעה.

נקבע כי החברה בחרה שלא לצרף מסמכים שיסבירו את הטעם לגידול המשמעותי בהיקפי הפעילות, וכי לא מדובר בגידול זמני עקב התקשרות חוזית מוגדרת, אלא בפער עצום שלא ניתן לו הסבר.

"שיקול־הדעת שהופעל על־ידי הבנק היה סביר, כמעט מתבקש, והמחדל או הכשל המהותי היחיד שניתן לייחס לו הוא פרק הזמן הארוך שחלף מהמועד בו החלה ההתנהלות הכלכלית החסרה ועד למועד בו נשלחה ההתראה", קבעה השופטת.

החברה, שחויבה לשלם לבנק 45 אלף שקל הוצאות, יוצגה על־ידי עו"ד מוחמד כינעאן שמסר: "אנו סבורים כי בית המשפט נתפס לכלל טעות, ושוקלים לערער". את הבנק ייצג עו"ד עומר קלנר ממשרד פרל כהן.

משמעות הפסיקה: בנק רשאי להפסיק פעילות בחשבון משיקולים סבירים, לדוגמה אם חלה פעילות חריגה בחשבון שלא ניתן לה הסבר. 

מספר תיק: 44848-11-23

רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) תבעה אדם בטענה כי פלש לשטח ציבורי המשתרע על 800 מ"ר ועשה בו שימוש ארוך־שנים. לטענתה, האיש נטע כרם, הכשיר שטח לחניה, בנה מחסן וגידר את כל השטח. האדם פינה את השטח, והמחלוקת נותרה על סוגיית דמי השימוש. האיש טען כי הגידור נעשה על בסיס גבולות שעשה אביו המנוח לפי חוזה חכירה משולש עליו חתם עם קרן קיימת לישראל וחברת עמידר.

בשבוע שעבר דחה בית משפט השלום בירושלים את התביעה. השופטת מירית פורר קבעה כי הנתבע הוכיח שרוב השטח לו ייחסה רמ"י את הפלישה נזנח במהלך השנים והסתכם בשימוש סביר. האיש טען כי סבר שהזכויות של אביו. רמ"י לא פעלה במשך 60 שנה נגד הפלישה והשימוש החורג לטענתה.

בכל מקרה קבעה השופטת כי גם אם לנתבע לא היו זכויות בשטח - אין לחייב אותו בתשלום דמי שימוש. חוק המקרקעין מכיר בזכות "רשות שימוש מכללא" הנובעת מחזקה ושימוש בפועל בקרקע. רשות זו נלמדת בדיעבד משתיקתו של בעל המקרקעין. "רשות זו אינה מעניקה זכות במקרקעין, אלא אך משמשת כטענת הגנה מהשגת גבול. ככלל, רשות מכללא ניתנת לביטול בכל עת בגילוי דעת בעל המקרקעין, שאינו מתיר עוד את הרשות".

ההכרה בזכות, כאשר מדובר בפלישה למקרקעי ציבור, באופן המצדיק ויתור על דמי שימוש, הוגבלה למקרים חריגים ונדירים. בית המשפט קבע כי במקרה הנוכחי מדובר בנסיבות חריגות בהן הוכר בר־רשות מכללא. חוק עשיית עושר מאפשר לבטל את החיוב משיקולי צדק.

השופטת קבעה כי יש הצדקה לפטור את הנתבע מתשלום דמי שימוש: מדובר בדירת מגורים ולא בעסק; רמ"י לא פנתה לנתבע בדרישות פינוי במשך עשרות שנים בהן התגורר במקרקעין; וגם אם הנתבע פלש לשטח לא־ַלו, הוא לא מודע להתנגדות רמ"י להחזקתו. "התובעת, מאידך, התנהלה באופן שאינו הולם את מעמדה כרשות מינהלית, כשלא ויתרה על התביעה הכספית לאחר סילוק היד", קבעה השופטת.

רמ"י חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר־טרחה בגובה 36 אלף שקל.

משמעות הפסיקה: ניתן לפטור חיוב בדמי שימוש בקרקע ציבורית גם אם אין לנתבע זכויות בקרקע בנסיבות חריגות, כמו היעדר דרישת פינוי במשך 60 שנה. 

מספר תיק: 7423-05-18

שני קונים פוטנציאליים שניהלו משא־ומתן לרכישת בית בכפר האמנים עין הוד הגישו תביעות לבית המשפט המחוזי בחיפה. הם טענו כי יש לאכוף עם כל אחד מהם טיוטות הסכם שנשלחו, למרות שלא נחתמו.

ענת, אחת התובעות, קיבלה טיוטת הסכם באמצעות עורך דינם של משפחת בעלת הבית, למחיר של 5 מיליון שקל. עורכת הדין של ענת העבירה הערות לטיוטה, אך עורכי הדין של המוכרת לא הגיבו, ואז הוקפא המשא־ומתן. ענת טענה כי קיבלה אישור עקרוני למשכנתא מהבנק ופעלה להוצאת חוות־דעת שמאי להערכת שווי הנכס.

גם התובע השני, כפיר, טען כי נכרת כמו הסכם לרכישת הבית ב־6 מיליון שקל. בעלת הבית הגישה תביעה נגד הקונים לפסק דין הצהרתי, לפיו לכפיר אין כל זכות בנכס. המוכרת, שהלכה לעולמה לאחר הגשת התביעות, ובנה טענו כי מעולם לא נכרת הסכם מכר בין המנוחה לבין התובעים.

השופט חננאל שרעבי דחה החודש את תביעות הקונים וקיבל את תביעת המוכרת. לא היה הסכם חתום בין הצדדים וגם לא זיכרון דברים. השופט בחן האם יש במסמכים שהועברו בין הצדדים כדי להוות "הצעה" ו"קיבול" בהוראת חוק החוזים, שכן הצעה צריכה להכיל גמירות דעת ומסוימות. גמירות דעת הוא מצב בו הצדדים גמרו בדעתם לכרות חוזה. מסוימות היא דרישה שההצעה תכלול את הפרטים החיוניים והמהותיים לעסקה.

נקבע כי המשא־ומתן בין ענת לבין בנה של המוכרת לא הסתיים ולא השתכלל לכדי הסכם מוגמר. סיכום המחיר היה תחילתו של המשא־ומתן בלבד. לכל היותר העברת ההערות מהוות "הצעה חדשה". ענת הוציאה צו מניעה ארעי במהלך הסכסוך.

באשר לכפיר, נקבע כי צו המניעה עצר את החתימה על ההסכם, וכפיר היה מודע לסכסוך. היעדר החתימה על ההסכם מלמד כי לא הושלמה לגביו גמירות דעת, ולא השתכלל ההסכם. נדחתה טענתו של כפיר כי הוצאת המחאה בנקאית על־ידו, על דעת עצמו, מהווה קיבול בהתנהגות.

משמעות הפסיקה: חילופי הערות על גבי טיוטה, ללא חתימה על הסכם, לא מביאים להשתכללות חוזה - אלא במקרים חריגים. 

מספר תיק: 19682-01-22