המשקיעים בבורסה מרגישים: משהו עובר על שוק הנדל"ן למגורים

בבניין השני היזם "יושב" על מלאי דירות שמוצעות במחיר מלא ומוכר בקושי. זהו במידה מסוימת הסיפור של שוק הנדל"ן הישראלי כיום.

רצף נתונים שפורסם לאחרונה מצביע כי יותר ויותר דירות נמכרות במבצעי המימון של הקבלנים. לפי הכלכלן הראשי באוצר, מפרוץ המלחמה נמכרו במסגרתם מחצית מהדירות החדשות. לדבריו המבצעים אגרסיביים יותר מ-20/80, ולרוב התשלום הראשון הוא לא יותר מ-15%. בפועל ראינו גם מבצעי 10/90 ואפילו 5/95. גם מלאי הדירות הלא מכורות רק עולה, והחזר המשכנתה הממוצע הפך לגבוה משמעותית משכר הדירה. תוסיפו לכך את העובדה שהריבית בינתיים לא יורדת, ואת הקפיצה במדד תשומות הבנייה (2.6% בינואר).

לפני מספר חודשים רמזו בבנק ישראל לבכירי הבנקים: תדאגו שיש סטנדרט של 20/80 לכל הפחות ושמתבצע חיתום איכותי. בפועל, בנק ישראל מודה כי בכרבע מהעסקאות הללו אין חיתום מקיף. השבוע אמר הנגיד לגלובס כי "אם נראה שאין הפנמה מספקת של הסיכונים, יש לנו כל הכלים הרגולטוריים מוכנים". הוא לא פירט מהם אותם כלים.

מי שבינתיים משדרים דאגה הם המשקיעים בבורסה. מדד ת"א בנייה ירד מתחילת פברואר ביותר מ-5%, בעוד מדד ת"א נדל"ן ירד בכ-2% ות"א מניב ישראל אפילו עלה במעט. אומנם קשה להצביע על קשר ישיר בין הנתונים הללו לביצועי המניות, ייתכנו עוד הסברים ואולי זה רק מימוש רווחים, אבל הם בטח לא מוסיפים נחת למשקיעים.

הבעיה היא שהמבצעים האלה כל כך מפתים, שגם אנשים שלא עומדים בדרישות הנמוכות שלהם אומרים, "ניקח הלוואה חוץ-בנקאית של מאה אלף שקל, נשלם ליזם 5% ויאללה, יש דירה". והדילוג הזה על הבנק מסוכן. כשמתבצע חיתום, הוא ברמה גבוהה, ובענף יש חברות חזקות ומנוסות שיכולות גם לספוג מהלומות. אבל כשהוא לא מתבצע - הסכנה כולה על הרוכש.

בר לביא

עלויות הריבית המתנפחות בכל העולם, ובישראל במיוחד, מכריחות ממשלות לחזור לתקציבים מאוזנים יחסית, ולצורך כך נדרשים קיצוצים דרמטיים.

אך מעבר להישגים הקטנים מהצפוי של DOGE, שבינתיים רחוקה מלהגיע ליעדי הקיצוצים שהיא הציבה לעצמה, היעדר גוף דומה זה לא מה שעומד בין הממשלה בישראל לבין קיצוץ משמעותי. בשביל זה צריך רק לחזור לגוף שכבר ממונה על הנושא בישראל - אגף תקציבים באוצר. זה הציע מהלכים דרמטיים לקראת תקציב 2025, לרבות קיצוץ בכספים קואליציוניים - והממשלה הגיבה בבלימתם. כל משרד נלחם כדי למנוע את הקיצוץ אצלו, כמו משרד החקלאות שהתגאה שמנע קיצוץ במאות מיליוני שקלים. גם הקיצוץ בקצבאות הומר להעלאת מס נוספת, וכמות המשרדים המיותרים בממשלה הפכה לבדיחה עצובה.

במכתב לשר האוצר סמוטריץ' הזהיר אגף התקציבים מההשלכות ארוכות הטווח של מתן תקצוב לרשתות החינוך החרדיות ללא מתמטיקה ואנגלית. הממשלה גם עושה כל מאמץ לממן פעוטונים לחרדים בגילאי גיוס אף שאין חוק שפוטר אותם, וסמוטריץ' מדגיש שהוא לא מקצץ בתקציב הישיבות כי הוא לא מקצץ בתקציב התרבות (הקטן בהרבה).

 שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

בינתיים, משרד הביטחון דורש תוספת תקציבים במיליארדים, כי אין דבר שמצביע על הכרה בכישלון יותר מלדרוש עוד כסף. גם משרד התחבורה, במקום להתמקד בהשקעות תשתית יעילות, מתעקש על פרויקטים גרנדיוזיים כמו רכבת לאילת.

אין צורך בגוף מיוחד שיצביע על כל אפשרויות הקיצוץ. כולם כבר יודעים מה הן. צריך רצון פוליטי ומוכנות להתעמת עם קבוצות לחץ, וכזה לא נראה שיש לממשלה.

עידן ארץ

שוב התברר כי נתניהו וממשלתו לא "סופרים" את אמירות השופטים לגבי חשיבות עצמאותו של הנציב. אם כבר, הם ישמחו להוכיח ל"בייס" כי הם ששים לעימות נוסף עם בג"ץ.

הסאגה סביב מינוי הנציב היא חוליה אחת בשרשרת של ניסיונות מצד הממשלה להשתלט על השירות הציבורי. רק באחרונה מונתה דרורית שטיינמץ, המקורבת לשרה נתניהו, למ"מ מנכ"ל משרד ראש הממשלה - מינוי שגם נגדו הוגשה עתירה. במקביל פורסם כי בני הזוג נתניהו פועלים למנות מועמד מטעמם ליועץ המשפטי של המשרד, במקומה של שלומית ברנע-פרגו, שהערימה קשיים על מימון הוצאותיהם מכספי הציבור.

היועצת המשפטית לממשלה עושה כמיטב יכולתה לבלום את הסחף, אך כידוע הממשלה לא מחשיבה יותר מדי גם את עמדתה. החסם האחרון שנותר מפני השחתת השירות הציבורי הוא בג"ץ. השופטים יצטרכו להכריע האם להכשיר את מהלכי הממשלה (ותמיד תימצא הדרך להיתלות בפרוצדורה טכנית כלשהי לשם כך), או להכיר בסכנה הניצבת לפתחו של השירות הציבורי - ולעצור אותה בזמן.

עמירם גיל