הסכם ממון או רישום בטאבו: מה גובר במאבק על הדירה?

בנות זוג רכשו דירה וערכו הסכם ממון שבו נרשם כי הנכס יירשם בהתאם לשיעורי המימון של כל אחת מהן • לאחר שנפרדו, בת הזוג בעלת החלק הגדול בדירה טענה כי חלקה צריך להיות גדול יותר • בית המשפט נאלץ להכריע

איור: Shutterstock
איור: Shutterstock

הכותבים הם השותפים המייסדים במשרד עורכי הדין "הופמן & פרידנברג" המתמחה בענייני משפחה וירושה

בנות זוג ערכו הסכם ממון שקבע כי רישומו של נכס שיירכש במשותף יכריע לעניין שיעור הבעלות של כל אחת מהן. לימים רכשו דירה שנרשמה בהתאם ליחס המימון ביניהן, שלא היה בחלקים שווים.

כסף משפחתי או נכס משותף - למי שייכת הדירה?
למי שייכת הדירה? מה קורה כשיורש מקבל נכס עם חוב

עם הפירוד טענה בת הזוג בעלת החלק הגדול כי חלקה צריך להיות גדול יותר, וכי הרישום הנוכחי נעשה מתוך הטעיה הקשורה בחישוב תשלומי המשכנתא. הנתבעת מצדה תבעה לחייב את בת זוגה לשעבר לשלם לה דמי שימוש.

אחת מבנות הזוג טענה כי השנייה גרמה הטעיה

עובדות המקרה: בנות זוג רכשו דירת מגורים שהבעלות בה נרשמה בחלקים ביניהן, בהתאם ליחס ההשקעה של כל אחת בדירה. בת הזוג בעלת החלק הגדול יותר פנתה לבית המשפט בתביעה להצהיר כי חלקה הנכון בדירה הוא 82%, ולא 64% כפי שנרשם מלכתחילה, בשל הטעיה שגרמה בת הזוג לשעבר.

הנתבעת נצמדה לרישום בטאבו, שעמד בהלימה עם העובדה שהלוואת המשכנתא שולמה על-ידי הצדדים בחלקים שווים. נוסף לכך, בת הזוג בעלת החלק הקטן יותר בדירה תבעה את בת הזוג לשעבר לשלם לה דמי שימוש (שכר דירה ראוי) בגין השימוש שעשתה לבדה בדירה מאז הפירוד.

החוק: חוק המקרקעין קובע כי עצם העובדה שבעלות נרשמה באופן מסוים בטאבו היא לכשעצמה ראיה לאמיתות ולנכונות הרישום, אולם החוק מתיר לתקן את המרשם במקרים מסוימים כאשר בית המשפט משתכנע שהרישום הושג במרמה או שהתרחשה מחיקה או טעות אחרת. לצד זאת מתקיימת מערכת משפטית מקבילה אשר מגדירה יחסים רכושיים בין בני זוג, שמכוחה ניתן לגזור זכויות מסוימות גם במקרקעין.

ההחלטה: בית המשפט דחה את התביעה והותיר את הזכויות בין בנות הזוג בהתאם למרשם החוקי בטאבו, תוך חזרה על פסיקת בית המשפט העליון כי את החוק שמתיר לבצע תיקונים במרשם הטאבו יש לפרש על דרך הצמצום, משיקולי אמינות ויציבות.

המרשם המחייב הוא הרישום בטאבו

בעוד שטענות התובעת להטעיה לא הוכחו, טענות הנתבעת נתמכו בהתכתבויות שערכה עם אביה של התובעת בזמן רכישת הדירה, ובהן סוכמה חלוקת מרשם הבעלות.

בדיקת הסכם הממון שערכו בנות הזוג בתחילת הקשר העלתה כי נקבע בו שהרישום יהא ראיה מכרעת לגבי שיעור הבעלות של הנכס הרשום בהיעדר מסמך בכתב, כך שלא זו בלבד שלא הוענקו לתובעת זכויות עודפות על המרשם, אלא שהוא מסייע לנתבעת דווקא.

המשמעות: פסק הדין מחדד את הצורך להקפיד על עריכת הסכמים מדוקדקים ומפורטים - הן הסכמי רכישת מקרקעין והן הסכמי ממון בין בני זוג. המרשם החוקי בטאבו הוא מחייב, וסטייה ממנו איננה דבר של מה בכך. הענקת זכויות בהסכמי ממון מכוחם של חיים משותפים אומנם אפשרית, אך כאשר הסכמי הממון מגדירים את הרישום החוקי כמחייב, האפשרות לסטות מן המרשם הופכת לכמעט בלתי אפשרית.

תלה"מ (ת"א) 78429-01-23