סמוטריץ' תכנן לעקוף את המכשול בדרך לכסף, ואז החרדים רצו גם

למרבה האירוניה, המאבק המרכזי לא היה על מתן תוספות לכספים, אלא דווקא דרישות השרים להקטנתם. לא לטעות, אף אחד מהם לא התכוון לוותר באמת על שקל. במפלגות החרדיות ובציונות הדתית פשוט דרשו לשנות את סיווג התקציבים לישיבות ולאיו"ש, כך שלא יוגדרו יותר כקואליציוניים, ויוטמעו בבסיס התקציב. כלומר, שיוארכו אוטומטית משנה לשנה, ללא תלות בהרכב הממשלה.

לא ממש היה מי שיעשה סדר בבלאגן. שר האוצר סמוטריץ' טס לביקור בארה"ב, מנכ"ל האוצר פרש לפני חודש וטרם מונה לו מחליף, וגם למשרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל את העסק, אין מנכ"ל קבוע.

לאחר שהתגלה לחרדים כי סמוטריץ' תכנן להעביר מתקציבי הציונות הדתית לבסיס התקציב, בעוד תקציביהם נותרים "קואליציוניים", פרצה מהומה. יו"ר יהדות התורה, השר יצחק גולדקנופף, הפעיל לחץ בסגנון "אם אני לא מקבל הטמעה בתקציב, גם אתם לא", ובהיעדר השר, חזרו הצדדים לנקודת ההתחלה. כל הכספים שעברו, עברו כקואליציוניים. לחלקם נמצא פתרון סמנטי נטול משמעות משפטית, מעין סולם לפוליטיקאים לרדת מהעץ; פתרון שמרוקן מתוכן את כל המאבק.

וחלק מהכספים הקואליציוניים לא עברו בכלל, לעת עתה. בהצעת החלוקה שעלתה לאישור הממשלה הופיעו סעיפים בשווי של כ-5.5 מיליארד שקל, אבל רק כ-4.1 מיליארד שקל אושרו, כולל חצי מיליארד שהובטחו לגדעון סער עם הצטרפותו לממשלה. יתר הסכום נתקע בתסבוכת משפטית על סבסוד רשתות החינוך הפרטיות המשויכות למפלגות החרדיות, ועל תקציבי שיקום הצפון והדרום.

ואם לא די בכך, אז הגיע אסי מסינג, היועץ המשפטי של האוצר, עם חוות דעת משפטית דרמטית, שדרשה לקזז מאות מיליוני שקלים מתקציבי האברכים בשל היותם מחויבי גיוס. מעין מכה משפטית-תקציבית כפולה: גם אין הטמעה בבסיס התקציב, וגם סדר גודל של 400 מיליון שקל לאברכים מוקפאים עד להסדרת חוק הגיוס. חוות הדעת תקשה על הממשלה לגבש רוב לתקציב המדינה, ואם זה לא יאושר עד סוף החודש - תתפזר הכנסת על פי חוק וישראל תצא לבחירות.

אורן דורי

בנק זה מוצר פשוט. הרווח שלו נובע מהפער בין הריבית הגבוהה שהוא לוקח על הלוואות, לבין הריבית שהוא לא ממש נותן על כסף שהלקוחות משאירים אצלם - בין אם זה בעו"ש, שלא נושא ריבית, ובין אם בריבית עלובה למדי בפיקדונות לטווח קצר. ועוד לא הזכרנו את העובדה השערורייתית, שהם גובים מכם עמלות על הזכות להחזיק בכסף שלכם. לא לחינם אמרו חברי הגשש החיוור שהחמצן של המדינה נמצא בבנקים.

בשנים האחרונות הבנקים חבים פעמיים את הפרחים לבנק ישראל: גם על הריבית הגבוהה במשק, וגם על כך שאינו מעודד תחרות ופתיחת בנקים חדשים. אתם סובלים, והבנקים מרוויחים. זה מתסכל, אבל במקום רק להתלונן, אפשר לקבל מהבנק לפחות חלק מהכסף בחזרה. איך? לשקול להחזיק את המניות שלהם, אם כבר הם רושמים עלייה של 150% בממוצע בחמש השנים האחרונות ומפזרים דיבידנדים עצומים (שלושת הבנקים הגדולים חילקו יותר מ-8 מיליארד שקל רק בשנה האחרונה). אז זו אומנם לא המלצת השקעה, אבל בכל פעם שעושים עלינו קופה, שווה לחשוב איך אפשר לנסות להוציא מזה משהו.

נתנאל אריאל

האמת אפילו הפוכה: נמל אשדוד ועובדיו נמכרו תמורת נזיד עדשים. התחרות שהתחממה בין הנמלים עוד קודם לכן מגיעה לנקודת רתיחה, וברור כי נמל עם מגבלות רגולטוריות והוצאות שכר גבוהות יתקשה לתפקד בתחרות עזה, עד כדי כך שייתכן שאף יחתור להפרטה.

בשנת 2021 עגנה ספינת ברזל בנמל המפרץ, שהוקם מול נמל חיפה הוותיק. ההסתדרות הסתערה והודיעה על סכסוך עבודה. לטענת העובדים (שנדחתה בבית הדין לעבודה) הרפורמה בנמלים עסקה רק בפריקת מכולות - מה פתאום נמל שהוקם מכוחה פורק גם מטען כללי, גזרה שבה קיוו הנמלים הוותיקים להתחרות לבדם. עיצומים, איומי השבתות ומחאות לא הועילו. והנה, השבוע קיבל אותו נמל, כמו גם נמל הדרום הפרטי, רציף נוסף לפריקת מטען כללי. ומה יעשה נמל אשדוד בעורף רציף שמובטח לו לשש שנים בלבד? האם יוכל להשקיע הון עתק בהשמשתו? ומה היא תסייע לו כשהקיבולת של הנמלים בתחום המטען הכללי הוכפלה?

התורים בים טובים לנמלים, הם מבטיחים שתמיד תהיה עבודה וכשמסיימים פריקה אחת מיד נכנסת אונייה חדשה. למשק, לעומת זאת, מוטב שהנמלים הם אלו שימתינו לאוניות. כך עלות התובלה הימית תרד והדבר יגולגל לצרכנים (או בהיעדר רגולציה, ייגרף לכיסי התעשיינים). האיזון בין השניים הכרחי, וההסדרה מוכיחה שלעובדים אין יד על השאלטר.

אסף זגריזק