תכסיסנות כתובה: האישה הסכימה לוותר על מיליון שקל - ואז חזרה בה

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

לפני כ-45 שנה, גבר מבאר שבע נישא לבחירת ליבו, ובכתובה התחייב לשלם לה סך של מיליון שקל. מדוע כתב סכום כה מופקע? יש לשער שכמו רבים אחרים, הוא חשב שמדובר בפולקלור דתי בלבד, ולא הבין שהוא חותם על חוזה מחייב משפטית. בשנת 2020 פרץ משבר בין בני הזוג, והם החליטו להתגרש. הם פנו להליך גישור, שירד לפרטי פרטים ונמשך זמן רב, עד שלבסוף חתמו על הסכם גירושין, במסגרתו הוסכם שהאישה תרכוש את חלקו של האיש בבית המגורים, וכן נקבעו הסדרי רכוש נוספים. במסגרת הסכמות אלה, האישה הצהירה שהיא מוותרת על הכתובה.

● ועדת האתיקה בלשכת עוה"ד דורשת הבהרה מחדד על הייצוג בקטארגייט
● היועמ"שית על זימון העיתונאים בפרשת קטארגייט: "לא יישאלו על מקורותיהם"

מפאת חשיבותם וסופיותם, החוק קובע שהסכמי גירושין יש לאשר בפני בית המשפט או בפני בית הדין הרבני. שני הצדדים נדרשים להתייצב בפני השופט או הדיין, שקורא את ההסכם, בודק שאין בו חריגות מהחוק, משוחח עם כל אחד מבני הזוג, ומוודא שהוא הבין את עיקרי ההסכם, וחתם עליו מרצון חופשי. רק בתום דיון זה, הסכם הגירושין מקבל תוקף של פסק דין. כאשר ההסכם מאושר בבית המשפט לענייני משפחה, פסק הדין מציין ששני נושאים הכלולים בהסכם הגירושין אינם בסמכותו: סידור הגט וההסכמות בנושא הכתובה.

האישה החליטה לדרוש את סכום הכתובה

לאחר אישור ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה, הצדדים הגישו בהסכמה בקשה לסידור הגט בבית הדין הרבני, אולם במועד שנקבע לדיון, חיכתה לאיש הפתעה: האישה הודיעה שהיא דורשת שהוא ישלם לה את סכום הכתובה. האיש נענה להצעת דיין בית הדין הרבני, שילם "תחת מחאה" 10 אחוזים מסכום הכתובה, כלומר מאה אלף שקלים, בכדי להסדיר את הגט, ואז הגיש תביעת פיצויים בסך של מאה אלף שקלים בבית המשפט לענייני משפחה, בטענה שהאישה הפרה את הסכם הגירושין.

האישה הציגה מספר גרסאות סותרות באשר למניעיה לתביעת הכתובה, בניגוד להסכמתה הקודמת לוותר עליה. בין היתר טענה האישה שהיא הבינה, שמאחר שסעיף הויתור על הכתובה אינו בסמכותו של בית המשפט, אז הוא משולל תוקף, וכן שהסכמתה לוויתור על הכתובה במסגרת הסכם הגירושין נעשתה ללא גמירות דעת. עוד טענה האישה, שבמסגרת האיזונים שנעשו בהסכם הגירושין, היא כבר ויתרה על מאות אלפי שקלים לטובת האיש, וכי מאה אלף השקלים ששילם האיש, היו חלק מהסכם פשרה בבית הדין הרבני, שאין זה מקומו של בית המשפט לענייני משפחה להתערב בו.

בית המשפט דחה את טענות האישה, וציין שהוא אינו נותן אמון בעדותה, הן מאחר ששינתה את גרסותיה מספר פעמים לאורך ההליך, והן לאור הודאתה, שגילתה בדיעבד שרכישת חלקו של האיש בבית במסגרת ההסכם, אינה משתלמת כלכלית עבורה.

ההלכה המשפטית רואה בהסכם הגירושין מקשה אחת

החלק החשוב בפסק הדין נוגע לדחיית הטענה העקרונית, על פיה אין תוקף לסעיפים בהסכם הגירושין אשר מתייחסים להסכמת הצדדים להתגרש ולוותר על כתובה. בית המשפט הבהיר שגם כאשר חוזה אינו מקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, הוא עדיין בעל מעמד של חוזה מחייב בין הצדדים. ההלכה המשפטית רואה בהסכם הגירושין מקשה אחת, ואת תנאיו כשלובים זה בזה.

ברור שהאיש הסתמך על ויתורה של האישה על כתובה בסך של מיליון שקל כאשר ערך את הוויתורים מצידו במסגרת ההסכם הכולל, וחזרה מחלק יחיד מתוך ההסכם, היא התנהלות חסרת תם לב מצד האישה. בית המשפט כינה התנהגות זאת "תכסיסנות כתובה", כפראפרזה על המונח "תכסיסנות גט", הנוגע למקרים שבהם אנשים מתכחשים להסכמתם בהסכם הגירושין להסדיר את הגט. לאור זאת, בית המשפט קיבל את התביעה, וחייב את האישה להשיב לאיש את הסך של מאה אלף שקל, ובנוסף חייב אותה ב-25,000 שקל כהוצאות משפט.