מ"לילסדה" ועד "משפחה חמה": איך נראה הלילה הכי ישראלי

1

יש משהו כל כך בסיסי בתמונה הזו: שולחן ערוך, מפה לבנה, אנשים מתכנסים יחד, מספרים סיפור, מעבירים ביניהם יין. זו לא רק סצנה משפחתית - זו תמונה ארכיטיפית שחוזרת שוב ושוב בתרבות, מהסימפוזיון האפלטוני ועד הסעודה האחרונה של לאונרדו דה וינצ'י.

בתרבות הישראלית, ליל הסדר הוא מפגש אנושי טעון, שבו בני משפחה מתכנסים סביב שולחן, לעיתים אחרי זמן רב שלא נפגשו. לרוב מדובר באנשים עם רקע שונה, דעות מגוונים שונים של הקשת הפוליטית ותפיסות שונות, וזה בדיוק מה שהופך את הערב הזה לקרקע פורייה למתחים, חיכוכים ולעיתים גם לפיצוצים דרמטיים.

לכן, אין זה מפתיע שהוא הזין כל כך הרבה יצירות. "אני רוצה פסח אחד כמו בן אדם", אומרת דמותה של גילה אלמגור ב"לילסדה" (1995), סרט הביכורים של שמי זרחין, שכבמאי הציג עוד ועוד פנים של המשפחתיות הישראלית הזו, הנפיצה. במחזה "משפחה חמה" (2009) של ענת גוב נקטעת ארוחת השבת כשהבת מטילה פצצה ומכריזה: "אני לא באה לסדר השנה". "אחד מי יודע" מתוך אנאפזה של אוהד נהרין הפך לאחד הרגעים המזוהים ביותר עם המחול הישראלי, שגם נקלע ללב ויכוח בין דתיים לחילוניים. הרקדנים מתפרצים בזה אחר זה מתוך כיסאות מסודרים - תחילה אחידים וחסרי זהות, ובהדרגה משתחררים, מתפשטים ונחשפים כפרטים. זהו טקס עוצמתי, גופני וטעון, שמפרק את הסדר המסורתי ובונה אותו מחדש. אבל לפני שמפרקים, איך הורכב הסדר הזה?

● על הדרך למצוא יופי בתוך החושך הגדול של המלחמה
● עוברים לשעון קיץ: מתי נולד הקונספט ומה רוצה ממנו אילון מאסק

2

"הפסח במקורו הוא חג חקלאי קדום", מסביר פרופ' ישי רוזן-צבי, מרצה בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב וכותב הספר "ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל", המתחקה אחר מקורותיהם הקדומים. "המשמעות ההיסטורית של יציאת מצרים, מעבדות לחירות, נוספה רק אחרי חורבן הבית, כשלא ניתן היה עוד להקריב את קורבן הפסח ונוצר צורך להמציא את היהדות מחדש", הוא מסביר. "כשחשבו כיצד לשנות את סעודת הקורבן לסעודת חירות פזלו לרומים, שיודעים לעשות סעודות גדולות ומפוארות. הם לקחו את מסורת הסימפוזיון, שבו מדברים ושותים על כל מיני סוגיות, והכניסו לזה את סיפור יציאת מצרים. הדבר השני שעשו הוא היה לקרוא את הפסוקים ולפרש אותם, ליצור אחרי החורבן את המקום שבו לומדים תורה. עם הזמן נוצר מדרש קבוע".

3

פרופ' רוזן-צבי מסביר שאם רוצים שלחגים תהיה רלוונטיות צריך ליצוק להן תמיד משמעויות הומניסטיות ופסיכולוגיות. "המשחק של החגים תמיד הוא פרוטוקול - ואז מניפולציות, שינויים ויציקת תכנים". כך, ליל הסדר לא נשאר סטטי. בישראל הציונית, למשל, לא רצו הקיבוצים להמשיך את המסורת של הגלות, ולכל קיבוץ הייתה הגדה שלו. וההגדה עצמה, כמו בצל, הלכה והתעבתה בשכבות של פירושים ושירים, כל דור מוסיף לה קול ומשמעות.

 פרופ׳ ישי רוזן-צבי מלמד תלמוד בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל-אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים / צילום: Ilene Perlman

הסעודה האחרונה של ישו היא אותה סעודת פסח שעברה מטמורפוזה. זו כללה אכילת קורבן פסח, שתיית יין ואמירת הלל - שלושה מרכיבים מרכזיים בליל הסדר היהודי. "מעניינת הדרך שבה ישו, בתוך הטקס המסורתי, נותן לו פרשנות חדשה: הוא מצביע על היין ואומר 'זה דמי', על הלחם ואומר 'זה גופי' - הוא לוקח את טקס הקורבן וממקם את עצמו בתוכו: 'אני הקורבן'".

4

לאורך השנים, לאור המציאות הישראלית הסוערת, נוצקו משמעויות רלוונטיות להגדת הפסח. בלב המחאה נגד הרפורמה המשפטית ב-2023 נוצרה הגדה חתרנית - "הגדת חירות", שבה שולבו טקסטים חדשים. השנה הופיעה "הגדת החירות" שוב, אך ההקשר השתנה וישנה בקשה להפוך את הסדר הקרוב לאירוע של הזדהות ותקווה לשובם של החטופים משבי חמאס. טקסטים שכתבו שורדי שבי נכללים בהגדה, והופכים את הקריאה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" לממשית מתמיד.

 הגדת החירות, למען המאבק לשחרור החטופים / צילום: באדיבות מטה משפחות החטופים

5

לירי אלבג, פדויית השבי, עמדה לאחרונה על הבמה בכיכר החטופים וסיפרה איך עבר עליה פסח בעזה: "היינו לבד, הרגשנו בדיכאון. העבידו אותנו. היינו משרתות שלהם. חירות לא הייתה לנו". אורי גורן, בן דודו של טל חיימי ז"ל, סגן הרבש"ץ של קיבוץ ניר יצחק, שגופתו עדיין בשבי חמאס, אומר "ברמה הכי בסיסית פסח הוא חג החירות - וחירות אין. לא לחטופים החיים ולא למשפחות שלהם. ישראל כולה כבולה למרתפי חמאס".

מטה המאבק להשבת החטופים מתכנן פעולות בחג, כולל הצבת שולחנות סדר ריקים. המראה של אותם כיסאות מיותמים מכאיב ממש כמו מילות שיר הנושא של "לילסדה", "הלילה הזה" של להקת אבטיפוס: "כשכולם יחכו לאליהו הנביא, אנחנו נשב פה ונתגעגע".