שום חברה או מדינה לא תוכל להחליף את טייוואן בתחום הייצור הזה

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart

התרבות הסינית היא אחת העתיקות והרציפות בעולם המודרני. תיעודים על התרבות העתיקה הזו הם בני יותר מ-3,500 שנה. לאורך השנים ידעה סין איחודים ופיצולים, מלחמות חיצוניות ופנימיות, ושושלות קיסרים שונות ששלטו בטריטוריה מאות שנים.

● הכתבה הראשונה בסדרה: המכה המפתיעה שהפכה את סין למעצמת חדשנות שמאיימת על המערב
● פרשנות | מכסים? הבעיה מסתתרת במקום שטראמפ לא מעז לגעת בו

סין ידעה גם ימים גדולים של מסעות בינלאומיים. בתחילת המאה ה-15, עשרות שנים לפני שקולומבוס הגיע ליבשת אמריקה בראש משלחת קטנטנה בת שלוש אוניות, הגיעו הסינים לאפריקה ולחצי האי ערב. מסעות אלה כללו מאות ספינות ועשרות אלפי אנשי צוות בכל משלחת. חלק מהספינות היו ענקיות, והגיעו כדי 120 מטר אורך, ומנו 500 אנשי צוות. הם היו מסעות גדולים בהרבה מהמסעות של המגלים האירופאים ושל קולומבוס, שמסעו הראשון מנה 3 ספינות, כ-19 מטר הארוכה שבהן, ובשלושתם יחד 87 אנשי צוות בלבד.

גם המצאות רבות הגיעו לעולם מסין: אבק שריפה (במאה ה-10, כ-400 שנה לפני האירופאים), משגר רקטות ונייר טואלט (המאה ה-14, הופיעו באירופה ובארה"ב בהתאמה במאה ה-19), מצפן, תותחים, זיקוקי דינור, הדפוס הראשוני, מברשת השיניים, שעון מכני, תה, משי, מטרייה, פורצלן, ועוד ועוד. סין הייתה, זה מאות רבות, אחת המדינות המאוכלסות בעולם, והיום מתגוררים בה כ-1.4 מיליארד בני אדם, הפרש קטנטן מהודו, המאוכלסת ביותר.

במאה ה-19 ובמרבית המאה ה-20 נחלשה סין מאוד וספגה מפלות צבאיות קשות ומשפילות, בעיקר מבריטניה ויפן. במאות אלה היא גם שקעה במאבקים פנימיים ומלחמות אזרחים עקובות מדם, שלאחריהן בא שלטון קומוניסטי רצחני ומדכא. עתה, שעה שהיא מתעוררת ומותירה את השנים הרעות מאחוריה, לא יפלא כי היא רוצה לחזור למעמדה ההיסטורי כמעצמה עולמית. אגב כך היא חותרת לשנות מן היסוד את מאזן הכוחות וההסדרים של המאה ה-20, שלדעתה משרתים באופן לא הוגן את ארה"ב ובעלות בריתה. שִי ג'ינפינג מנהיגה הכריז בכינוס בינלאומי בשנת 2017: "עלינו להוביל את הקהילה הבינלאומית לבנייה משותפת של סדר עולמי יותר צודק ויותר הגיוני"; בהזדמנות אחרת הוא הבהיר: "העולם מבקש יותר צדק ולא יותר הגמוניה" (אמריקאית).

לא צריך לנחש מה סין רוצה עכשיו

כדי להבין מה רוצה סין לא צריך לנחש. אפשר רק לראות מה התרחש בחלק המערבי של כדור הארץ בשעה שארה"ב הפכה להיות מעצמה אזורית, אי שם בסביבות 1890 - אירוע שלאחריו היא "לקחה בעלות" באופן מלא ומוצהר על יבשת אמריקה כולה, שאותה הגדירה מעתה כחצרה האחורית. כך גירשה ארה"ב בשנת 1898 את הספרדים מקובה ומפורטו ריקו, והפכה את שתי הטריטוריות לשטח אמריקאי (קובה בהמשך תקבל עצמאות); היא איימה על גרמניה ובריטניה והכריחה אותן לקבל את עמדתה ביחס לסכסוך שלהן עם ונצואלה (1902); ולאחר שקולומביה סירבה להשכיר לה את השטח המיועד לתעלה המחברת בין האוקיינוסים, תמכה בכוחות שפיצלו את קולומביה לשניים, והכירה מיד בחלק הצפוני כמדינת עצמאית בשם פנמה (1903). זו האחרונה העניקה לה מיד לאחר מכן את הזכויות לכריית התעלה המחברת בין האוקיינוס הפסיפי והשקט, והמכונה "תעלת פנמה".

 תרגיל צבאי בטייוואן. סין ערכה תרגילי ענק / צילום: Associated Press, Johnson Lai

בנאום לקונגרס ב-1904 הבהיר הנשיא תיאודור רוזוולט לעולם כי לארה"ב "אחריות לשמר את הסדר, ולשמור על החיים והרכוש במדינות היבשת האמריקאית". כך, במהלך מחצית הראשונה של המאה העשרים, התערבה ארה"ב צבאית לא פחות מ-30 פעמים במטרה ליישב סכסוכים בדרום אמריקה, או לסלק שליטים שדעתה לא הייתה נוחה מהם.

האי טייוואן נמצא כ-130 קילומטר מסין. לעומת כ-1,400 קילומטרים שבין פלורידה ופורטו ריקו, ו-400 קילומטר בין מיאמי להוואנה-קובה. האי של טייוואן היה טריטוריה סינית מאז 1683, אך נכבש על ידי היפנים ב-1895 והם שלטו בו עד תום מלחמת העולם השנייה. שמה הרשמי של טייוואן הוא "הרפובליקה של סין" ותושביה הם סינים. טייוואן העצמאית נולדה ב-1949, לאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים הסינית, ובריחת ההנהגה המפסידה לאי.

עד היום מכירים בטייוואן העצמאית רק 13 מדינות, רובן קטנות ואזוטריות. אף שארה"ב אינה מכירה בטייוואן העצמאית באופן רשמי, יש לה בה נציגות, אם כי לא דיפלומטית רשמית, והיא ספקית הנשק העיקרית שלה. בשנת 1982 הקונגרס האמריקאי העביר הצהרה המכונה "שש ההבטחות" (The Six Assurances) על פיהן מתחייבת ארה"ב כי תמשיך לתמוך בטייוואן בהספקת נשק ובעמדותיה ביחס לריבונותה על האי, וכי לא תלחץ על ממשלתה בשום דרך לנהל מו"מ עם סין. בשנת 2016, שש ההבטחות עברו בקונגרס ובסנאט כהחלטות הצהרתיות.

עתידה של טייוואן הוא נושא מורכב ביותר, ששזורים בו אינטרסים ועניינים גדולים בהרבה מאשר שלטון על 23 מיליון בני אדם ו-36 אלף קילומטר רבוע, לערך שליש האחוז משטחה של סין וכפרומיל וחצי מאוכלוסייתה. השתלטות סינית על טייוואן, או "איחודן", כפי שמתייחסת סין למהלך, היא יעד מרכזי במדיניותה הסינית, כפי שהציג אותה ג'ינפינג לא אחת. אם מדיניות החוץ האמריקאית תביא להשתלטות כזאת או תשלים עמה, יהיו לכך משמעויות כלכליות וגאו-פוליטיות מרחיקות לכת.

אסטרטגית וכלכלית: למה טייוואן על הכוונת

ראשית, גיאוגרפית. למיקום האי חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה. כפי שהסביר עוזרו של שר ההגנה האמריקאי בעדות בפני ועדת החוץ של הסנאט ב-2021: "טייוואן ממוקמת ראשונה על שרשרת איים קריטיים, המשתרעים מאיי יפן ועד הפיליפינים ודרום קוריאה. אלו מהווים רשת חיוניות להגנת האינטרסים החשובים של ארה"ב באזור הפסיפיק…גאוגרפית היא גם ממוקמת לאורך נתיבי שיט מרכזיים המשמשים לרוב הסחר והתקשורת העולמית". מיקומה זה של טייוואן הופך את האחיזה בה למפתח לשליטה באזור כולו. שליטה צבאית סינית בטייוואן תקשה מאוד על ארה"ב להישאר הכוח הדומיננטי המרכזי במזרח אסיה, עוצמה כה מרכזית לכלכלתה.

טייוואן ממוקמת רק 70 קילומטר מהטריטוריה היפנית הקרובה, כ-700 ק"מ מהאי היפני אוקינאווה, וכ-450 קילומטר מהפיליפינים. אם ארה"ב תשלים עם שליטה סינית באי, באסיה ובעולם יבינו כי היכולת והרצון של ארה"ב להגן על בעלות בריתה מוטלים בספק גדול. מציאות כזו תביא את השחקנים באסיה לנסות להתקרב לסין ולשלם על ביטחונן בהשלמה עם המדיניות והדרישות הסינית, כולל בנושאים הכלכליים, כמו למשל מטבע הסחר.

דומיננטיות סינית באזור תביא קרוב לוודאי גם למרוץ חימוש גרעיני במדינות כמו יפן ודרום קוריאה. זאת במטרה לנסות להבטיח את עמידתן העצמאית בעתיד נגד לחצים והתפשטות פוטנציאלית מכיוון סין וצפון קוריאה. במיוחד נכונים הדברים ביחס ליפן, שלה היסטוריה ארוכה וקשה עם סין. מציאות שכזו תחליש מאוד את ארה"ב כלכלית ותגביר את חוסר היציבות הגלובלי.

סימן ראשון לכיוון חדש כזה ניתן אך לפני כשבועיים, לאחר שהנשיא טראמפ הודיע על מדיניות המכסים מרחיקת הלכת שלו. שלוש המדינות סין, יפן ודרום קוריאה קיימו דיאלוג במטרה לתאם את ענייני הסחר האזורי, וגם, לפי פרסום חצי רשמי בסין, להגיב במשותף נגד מכסים אלה. המדיניות החדשה נדחתה מאז לגבי מרבית המדינות ב-90 יום, אך לא לגבי סין.

חשיבותה של טייוואן אינה רק במיקומה. חברות מהאי אחראיות לייצור כ-67% מהשבבים בעולם, וכ-90% מהשבבים המתקדמים ביותר, הקריטיים לתעשיית הבינה המלאכותית. עם כ-90 מיליארד דולר הכנסות בשנה, כ-75 אלף עובדים וכ-69 אלף פטנטים בינלאומיים, שום חברה או מדינה לא תוכל להחליף ייצור זה לפחות בחמש השנים הבאות. אם, למשל, טייוואן סמיקונדקטור (TSMC) תעבור לשליטה סינית, הפגיעות של רוב הטק האמריקאי תעמיק.

יתרה מכך, אם מדינת החסות הסינית, קרי רוסיה, תצליח, בזכות ממשל טראמפ, להשתלט על הדמוקרטיה של אוקראינה, ובהמשך סין על זו של טייוואן - תהא זו הצהרה דרמטית ביחס לסדר העולמי החדש, סיום הפאקס אמריקנה, ונסיגתה של אמריקה ממעמדה כשוטר העולמי. זאת על כל המשתמע, לרבות מרוץ חימוש גרעיני העלול להתפתח.

חלון דווידסון מאותת: הרגע מתקרב

בשלהי 2024 קיים צבא סין תרגיל ענק באיזור טייוואן, שבו תורגל הטלת מצור ימי ואווירי על האי, ונבחנו תגובות צבא סין לניסיונות צד ג' לפרוץ מצור שכזה. זה לא היה מפגן הכוח היחידי. בפברואר השנה קיים הצי הסיני, ללא כל התראה מוקדמת, תרגול באש חיה לא הרחק מחופי אוסטרליה, יותר מששת אלפים קילומטר מחופי סין. התרגיל שיבש את התנועה האווירית לסידני והניף דגל אדום באוסטרליה וניו זילנד. תמרון מרוחק זה הדגים היטב את ההתעצמות הגדולה של הצי הסיני בעשורים שחלפו.

בדו"ח מ-2023 של משרד ההגנה האמריקאי דווח כי לצי הסיני המרוכז באסיה 370 אוניות מלחמה, והמספר צפוי להתקרב ל-400 עד 2025 ול-435 עד 2030. זאת לעומת 280 לצי האמריקאי המפוזר בעולם כולו, וצפי ל-300 עד 2030.

לפני שלוש שנים האדמירל דווידסון, בזמנו מפקד הצי האמריקאי בפסיפיק, העיד בפני הקונגרס כי סין עשויה להיות מוכנה צבאית להשתלט על טייוואן בטווח השנים 2027-2030. שנת 2027 סומנה במיוחד וקיבלה את הכינוי "חלון דווידסון". על פי ניתוח של מומחי העיתון הבריטי הגרדיאן, שבוצע ב-2023, אם סין תפעל להתשלטות על טייוואן יהיה זה בין 2025 ל-2029, לפני שהמשבר הדמוגרפי הפנימי בסין יכה בה ויטיל צל ארוך על כלכלתה.

החלון בין 2027 לבין 2029 יהיה גם זמן מושלם למהלך סיני מבחינה נוספת - בחירות האמצע בארה"ב, לקונגרס ולשליש הסנאט, שיתקיימו בנובמבר 2026. בבחירות הללו בית הנבחרים, ואולי גם הסנאט, יעברו קרוב לוודאי לידי הדמוקרטים. בכך יובטח שיתוק פוליטי מושלם בוושינגטון. זהו גם חלון זמן שבו סביר כי דעת הקהל בארה"ב תתעייף מממשל טראמפ, תזזיותו והבטחותיו, וכן מהמשבר הכלכלי שהוא יביא עליה בסוף 2025 ולתוך 2026.

לא רק את דעת הקהל הפנימית יאבד קרוב לוודאי הממשל עד 2027: בקצב הנוכחי של האירועים, יסיים טראמפ להחריב את יחסי ארה"ב עם בעלות בריתה הקרובות בנאט"ו, אשר יגבשו לעצמן את מדיניות ביטחונן הלאומי. 2027 היא גם שנה סימבולית, שבה ימלאו מאה שנה להקמת "צבא השחרור של העם", צבא המפלגה הקומוניסטית הסינית שהפך, לאחר השתלטות המפלגה על סין, לצבא המדינה הסינית. הצבא הזה מונה מעל 2 מיליון חיילי סדיר וכחצי מיליון חיילי מילואים.

2027 עשויה להיות רגע מבחן גורלי למעמד ארה"ב. הבעיה היא שארה"ב עלולה לפגוש אותו כשהיא חלשה מתמיד. מה זה עשוי לעשות לדולר? ולכלכלת ארה"ב? ואיך כל זה קשור לקוטב הצפוני? בכתבה הבאה בסדרה.