מגדל הקלפים של חיזבאללה קורס. אך האם זה הסוף שלו?

בשבוע שעבר סיפק נשיא לבנון ג'וזף עאון הצהרה דרמטית בראיון לעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד" הקטארי: "אנחנו מקווים שהנשקים של חיזבאללה יונחו, או שהבעלות עליהם תועבר למדינה ב־2025. זה מה שאני שואף אליו. לגבי חברי חיזבאללה, הם לבנונים, ואם הם מעוניינים להצטרף לצבא - הם יכולים לעבור קליטה". במקביל, על פי הדיווחים, עיריית בירות החלה בהסרת דגלי חיזבאללה מהמרחב המוניציפלי של העיר.

● החובות, המשקיעים החדשים וההיעלמות המסתורית: הפרק החדש בעלילותיו של אלי רייפמן
● לאילון מאסק יש לגיון של ילדים. כך הוא מנהל אותו ואת האמהות שלהם

לצופה הישראלי הדבר עשוי להיראות כחזון אחרית הימים. עד למלחמה הנוכחית, ואפילו בשלבים מסוימים במהלכה, מערכה ישירה מול חיזבאללה נתפסה ככזו שתפגע בנו יותר מאי פעם. נבואות הזעם נעלמו מהר מאוד. אך האם יכול להיות שהפרק של הארגון הזה תם לחלוטין?

אלא שלא עברו כמה ימים וכבר החלו להגיע קולות הצינון מחיזבאללה. "לא נאפשר לאף אחד לפרק אותנו מנשקנו", אמר מזכ"ל הארגון נעים קאסם. "יש להסיר את הרעיון הזה מהמילון. הנשק הזה הוא ששחרר את ארצנו והגן על ריבונותה. נתעמת עם כל מי שיתקוף את ההתנגדות ויבקש לפרק אותנו מנשקנו, אנחנו ממליצים לא לשחק איתנו את המשחק הזה". נשיא לבנון מצדו לא בדיוק ויתר והבהיר שההחלטה כבר התקבלה: "לא נסבול מלחמה. הכוחות המזוינים של לבנון יהיו האחראים היחידים על נשיאת נשק".

ובתוך כל המשא ומתן הזה וההתנגשויות הפומביות צריך לזכור שהמתח בין ישראל ללבנון עדיין בעיצומו. הסכם הפסקת האש פוסק כי צבא לבנון ייכנס לשטח הדרומי לנהר הליטני במקום חיזבאללה, אך מכיוון שזה טרם קרה, בטח לא בממדים הנדרשים, צה"ל נותר בחמש נקודות בדרום לבנון. יש לציין כי חלק מהותי מחוסר היכולת של צבא לבנון לממש את ההבטחה נובע מהשפעת המשבר הכלכלי שמתחולל במדינה מאז 2019. בטרם המשבר הכלכלי, ב־2018, חייל לבנוני קיבל משכורת בשווי כ־1,000 דולר, אולם קריסת הלירה הלבנונית בכ־90% בשנה שלאחר מכן הביאה למצב שבו חלק מהחיילים קיבלו משכורת ששווה לכ־34 דולר בלבד. בחיזבאללה, לעומת זאת, המשכורת עומדת על כ־1,300 דולר.

כך או כך, אם בישראל מדברים מתחילת המלחמה על "הניצחון המוחלט", ולא ממש מצליחים להביא את זה לידי ביטוי ברצועת עזה - ייתכן שדווקא מלבנון יכול להגיע ההישג המשמעותי, זה שרק יכולנו לחלום עליו טרם המלחמה. כדי להבין אם יש סיכוי שזה יקרה, צריך לרדת לשורשי הבעיות של חיזבאללה ולראות איך בכלל הוא הגיע למצב הזה.

"חיזבאללה מושרש עמוק בדנ"א הלבנוני"

המלחמה וגל ההדף שלה בסוריה, עם ההפיכה נגד משטר אסד, הביאה לשלושה אתגרים מרכזיים שמעמידים את חיזבאללה במשבר החמור בתולדותיו: בהנהגה, בתדמית ובכלכלה. בכל הקשור להנהגה - במהלך המלחמה ישראל חיסלה בזה אחר זה את מרבית המנהיגים הבכירים של הארגון, כמו הרמטכ"ל פואד שוכר ומפקד כוח רדואן אברהים עקיל. המכה האנושה ביותר טמונה, כמובן, בחיסולו של המזכ"ל חסן נסראללה. האמירה הרווחת היא שלכל מנהיג יש מחליף, אך לא בטוח שכך במקרה של האיש שניצח על הארגון הזה ללא עוררין. אם זה לא מספיק - ישראל גם דאגה לבוא חשבון עם כל מחליף פוטנציאלי שלו.

 ודגל לבנון בהלוויית נסראללה. הארגון בתגובה: ''לא נאפשר לפרק אותנו מנשקנו'' / צילום: ap, Hassan Ammar

"חיסול נסראללה ושדרת הפיקוד הוא נזק משמעותי לחיזבאללה", אומר אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA). "זו שדרת פיקוד שעבדה יחד שנים, בהרמוניה בינה לבין עצמה ובינה לבין איראן. מלבד זאת, מדובר בסמלים משמעותיים, במיוחד נסראללה. החיסולים הללו גם פגעו בתדמית של הארגון והמחישו את החדירה המודיעינית והטכנולוגית. זה מייצר נזק משמעותי ומקשה את שיקום חיזבאללה".

מי שמצא את עצמו בתפקיד המזכ"ל הוא סגנו של נסראללה, שיח' נעים קאסם - דמות דתית, לא צבאית ובניגוד לקודמה נטולת כריזמה. "חיזבאללה הוחלשו מאוד גם כי איראן נחלשה, אך העובדה שקאסם עומד בראשו מעידה כי מצבו של הארגון גרוע", מסבירה מיקי אהרונסון, לשעבר ראשת חטיבת חוץ במזכירות המדינית במל"ל וכיום עמיתת מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS), אך גם דואגת להוריד לקרקע. "זה לא ניצחון מוחלט, משום שלחיזבאללה עדיין יש זרועות בעולם. במידה כזו או אחרת מה שקורה בלבנון מזכיר את עזה: אם אין מישהו אחר שיקום, מדוע שחיזבאללה לא ימשיך לגדול?".

 נעים קאסם, מזכ''ל חיזבאללה. דמות דתית ונטולת כריזמה / צילום: ap

עם זאת, בניגוד לעזה, בלבנון יש מדינה שלכאורה יכולה למלא את התפקיד הזה. בחודשים האחרונים, לאחר שנתיים בלי נשיא וואקום מנהיגותי, המדינה החלה לחזור למסילה עם נשיא חדש, ג'וזף עאון. הוא בתורו מינה ראש ממשלה קבוע, נוואף סלאם. עאון, בניגוד לקאסם מחיזבאללה, הוא דמות מוכרת ואפילו אהודה - זכר לתקופתו כרמטכ"ל צבא לבנון, שבה נוהלו המגעים לקביעת הגבול הימי עם ישראל.

"הצהרתו של עאון על פירוק חיזבאללה מנשקו לצד חוסר הרצון במלחמת אחים היא בגדר אוקסימורון", אומרת ד"ר פנינה שוקר, חברת פורום דבורה, מרצה במרכז האקדמי שלם ובמכללות הצבאיות וחוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS). "אמנם חיזבאללה נחלש צבאית משמעותית בעקבות התקיפות הישראליות המוצלחות על נכסי הארגון בספטמבר 2024, מה שהוביל בין היתר להיחלשותו הפוליטית, אבל הוא עדיין מושרש עמוק בדנ"א הלבנוני. נוסף על כך, העדה השיעית לא תוותר בנקל על הכוח הפוליטי שהוא מקנה לה".

 אמיר קטאר בפגישה עם נשיא לבנון ג'וזף עאון, בשבוע שעבר. ''קטאר פועלת בכל החזיתות כדי לשמור על האסלאם הרדיקלי'' / צילום: ap

עמדתה של ד"ר שוקר משוקפת כאמור גם בתגובתו של קאסם, שדחה מכול וכול את האפשרות שחיזבאללה התפרק מנשקו. אורנה מזרחי, לשעבר סגנית ראש המל"ל למדיניות חוץ וכיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסבירה כי למדינת לבנון קל יותר לפעול מול פעילי טרור פלסטינים מאשר מול חיזבאללה. "עאון חושש מתרחיש של מלחמת אזרחים נוספת בלבנון. לכן הוא מדבר על קיום מגעים עם הארגון ולא קורא לזה 'פירוק מנשק', אלא 'ריכוז הנשק בידי המדינה'. הדקות הזאת נוגעת לרצון לנהל משא ומתן עם חיזבאללה, וחשוב לזכור כי אף שמדברים על חולשה ופגיעה בהנהגה, עדיין ישנם אלפי פעילים צבאיים מאוכזבים ומדוכאים, שרוח ההתנגדות מפעמת בהם".

יש לציין שגם קאסם עצמו מכיר בהחלטה 1701, שעוסקת בדרישה לנסיגת חיזבאללה צפונית מנהר הליטני, ועל כן סוגיה זו, ככל הנראה, לא תוביל לפיצוץ בינו לבין הארגון. אולם סימן שאלה גדול, מציינת מזרחי, ניסוב על הפעילות הצבאית של חיזבאללה ביתר לבנון. "קיים פער בין דרישת ארה"ב וישראל לבין מה שעאון יכול לספק. האמריקאים לוחצים כי עד שלא ימומש פירוק המיליציות - לבנון לא תקבל סיוע. לעומת זאת, נשיא לבנון מדבר על תהליך ארוך של דיאלוג עם חיזבאללה, שהתוצאה שלו אינה פירוק מוחלט מנשק. עאון מדבר על אסטרטגיה משותפת שחיזבאללה ישתלב בה. ייתכן שהם יסכימו להיעדר נוכחות צבאית גלויה בדרום לבנון, אבל איני חושבת שזה יקרה במקומות אחרים".

היהלום השיעי שהפך לנטל על האיראנים

מאז ומתמיד חיזבאללה היה היהלום שבכתר בציר ההתנגדות, ולמעשה הוא עדיין נותר כזה. אך אם עד לשנה שעברה הוא היה בעיקר תועלת למשטר האייתוללות, בדמות צבא טרור על גבול ישראל שממומן בכמיליארד דולר בשנה, כיום ארגון הטרור השיעי הפך לנטל. זה בא לידי ביטוי בדצמבר, כאשר הרפובליקה האסלאמית החליטה לסייע לקהילה השיעית תומכת חיזבאללה שנפגעה מהמלחמה.

 רקטות שצבא לבנון מצא השבוע בדרום המדינה. לצבא חלק קריטי בהפסקת האש / צילום: Reuters, Anadolu

הם שלחו יועצים ממשמרות המהפכה לנושאים צבאיים ואזרחיים, והחליטו לספק לכל משפחה בבירות, רובן כאלה שאפשרו לחיזבאללה להפוך חלקים מבתיהם למחסני אמל"ח ועמדות משגרים, כ־14-12 אלף דולר לצורך שיקום בתיהם ושכירות. סך הכול היקף המימון היה 77 מיליון דולר עבור כ־233 אלף משפחות. בה בעת חיזבאללה עצמו השקיע כ־57 מיליון דולר לצורך זה. המימון כלל 8,000 דולר לשיקום בתים ושכירות שנתית של 6,000 דולר ביירות. בערים אחרות משפחות קיבלו כ־4,000 דולר לשכירות שנתית.

ההתחייבויות של איראן וחיזבאללה, ביחד ולחוד, לקהילה השיעית התבצעו תוך נטילת סיכון, שהרי אוטוסטרדת ההברחות דרך סוריה קיבלה מכה אנושה עם נפילת אסד. במאמר שחיבר טל בארי, ראש מחלקת המחקר במרכז עלמא לחקר אתגרי הביטחון בצפון, הוא ציין כי ניכר שמאז ההפיכה נתיבי ההברחות האוויריים והימיים דרך סוריה לחיזבאללה נחסמו. עם זאת, הברחות נמשכות באפיק היבשתי באזורי הבקאע וצפון־מזרח לבנון. כמו כן, משלוחי מזומנים מתבצעים בנתיבים אוויריים דרך טורקיה ועיראק.

 חיילי צבא לבנון סמוך לרכב חיזבאללה שהופצץ. ''החיסולים פוגעים בתדמית של הארגון'' / צילום: Reuters, Marwan Naamani/dpa

בעלמא מפרטים כיצד פנו בחיזבאללה לנתיבים חלופיים. ראשית, באמצעות הנתיב הימי הישיר, מאיראן, דרך הים האדום ותעלת סואץ, הים התיכון ועד לבנון. אותה ספינה מובילה את האספקה ישירות לנמל בירות, או פוגשת במים הכלכליים או הטריטוריאליים הלבנוניים ספינה של חיזבאללה שנוטלת ממנה את האספקה בניסיון לטשטש עקבות.

לצד זאת, ישנו נתיב משולב שכולל שיט מאיראן לסודן, פריקת המשלוחים והובלה יבשתית לחופי הים התיכון של לוב ומצרים, ומשם שיט ללבנון. הסיבה שבגינה סודן מעלימה עין מהפעילות האיראנית היא הסיוע של משטר האייתוללות למנהיג מועצת המעבר המקומית עבד אל־פתאח אל־בורהאן במלחמת האזרחים, כולל אספקת כטב"מים.

גם לוב, שלה גבול באורך כ־450 ק"מ עם סודן, היא נתיב יעיל מבחינת האיראנים יותר מאשר האופציה המצרית. הגבול הלובי־סודני לא מנוטר כמעט, ומי ששולט בפועל במזרח לוב הוא גנרל ח'ליפה חפטר, שמנהל מערכת יחסים עם רוסיה, בזמן שזו קרובה מאוד לרפובליקה האסלאמית. לוב, כמו סודן, היא מדינה מפולגת - ואותו ריק מועיל לטהרן.

הג'יהאדיסטים הסורים זיהו את ההזדמנות

את הפגיעה האנושה בחיזבאללה צריך גם לראות בהקשר הרחב ובפגיעת הציר כולו: ברצועת עזה חמאס ויתר ארגוני הטרור מתקשים לאיים צבאית ונאחזים ב־59 החטופים שעדיין בידיהם; בעיראק המיליציות פנו להפחתת השיגורים לישראל; בתימן המורדים החות'ים אמנם ממשיכים "לטפטף" שיגורי טילים לישראל, אבל סופגים תקיפות אמריקאיות בקצב גבוה; וגם באיראן עוד מלקקים את הפצעים מהתקיפות הישראליות בשנה שעברה. המגמה הזאת חשפה את חולשתה של איראן לעיני כול, ולא מן הנמנע כי הייתה נדבך בתוך כלל שיקולי משטר האייתוללות להיכנס למו"מ בנושא הגרעין עם ממשל טראמפ.

מי שזיהו את ההזדמנות הזאת הם הג'יהאדיסטים הסורים בהובלת אבו מוחמד אל־ג'ולאני - שמאז השיב את שמו לאחמד אל־שרע - שבגיבוי טורקי מובהק ביצעו הפיכת בזק נגד בשאר אסד. אלה הבינו כי אם בעשור הקודם היה לדיקטטור הסורי הקודם את הסיוע של רוסיה, איראן ושלוחותיה, אז כיום צבאו של פוטין תקוע עמוק בבוץ האוקראיני, איראן מודאגת מהיחלשות המיליציות והאפשרות שתותקף ביתר שאת בשטחה, וחיזבאללה עדיין אוסף את השברים.

נפילת מגדל הקלפים של אסד יצרה סיטואציה חריגה, סוגיה שבה ישראל וחיזבאללה שואפות להתפתחות דומה במזרח התיכון. הן בכירי ירושלים והן הטרוריסטים השיעים מלבנון ישמחו כי משטרו של אל־שרע, שמתבסס על ג'יהאדיסטים סונים קיצוניים במיוחד שהגיעו לסוריה ממדינות שונות, יהיה חלש ככל הניתן. זה אינטרס המנוגד לחלוטין לטורקיה, שגיבתה את ההפיכה מאחורי הקלעים כחלק מהשאיפה של ארדואן להפוך את סוריה למדינת חסות של אנקרה.

"בסוריה קם משטר סוני־ג'יהאדיסטי, עושה דברו של הסולטאן הניאו־עות'מאני רג'פ טאיפ ארדואן", מדגישה אהרונסון. "המשטר הסורי מחליש את חיזבאללה, אבל לישראל לא טוב שמתהווה ציר סוריה־טורקיה־קטאר. החליפות יפות, אבל האנשים שאל־ג'ולאני מוקף בהם הם קיצוניים, רחוקים מלהיות צדיקים ולא כדאי להאמין כי הנמר יהפוך את חברבורותיו. את הטבח שהם ביצעו בעלאווים הם יהיו שמחים לעשות גם לנו".

"הכניסה של קטאר מטרידה מאוד"

בטווח הארוך, מעצם היותה מדינה מרוסקת כלכלית וחברתית מחד ובעקבות נפילת חיזבאללה מאידך, לבנון הופכת ליעד השפעה של מדינות שונות, שהן לא בהכרח איראן. אלה כוללות מדינות מהציר הסוני המתון שאותו מובילות ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, אבל גם את ציר האחים המוסלמים של טורקיה וגם קטאר. זו, עוד בטרם המלחמה, שלחה את חברת הפטרוליום הלאומית, קטאר אנרג'י, להחליף את נובאטק הרוסית בקונסורציום החיפושים בבלוק 9 עם טוטאל הצרפתית ו־ENI האיטלקית.

ביולי אשתקד העבירה דוחא 20 מיליון דולר לסיוע במתן משכורות בצבא לבנון, שהתווספו לתוכנית קודמת של 60 מיליון דולר. רות וסרמן לנדה, לשעבר חברת כנסת וסגנית שגריר ישראל במצרים וכיום עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי, מציינת כי קטאר מציעה להמשיך לממן את הצבא הלבנוני, והיא אינה עושה זאת כמתנה, כי אם לצורך הגדלת ההשפעה - במודל דומה למתרחש, לדוגמה, באקדמיה האמריקאית ובמדינות אירופה.

"קטאר פועלת עם איראן ונגד איראן, משום שהיא שומרת על האינטרסים של קטאר", מסבירה וסרמן לנדה. "דוחא גם נמצאת בציר השיעי ועוזרת לאיראן, וגם מממנת את האחים המוסלמים, בהם חמאס ותאים נגד המשטר המצרי. קטאר פועלת בכל החזיתות כדי לשמור את כל האסלאם הרדיקלי, סוני ושיעי. הכניסה שלה לצבא לבנון מטרידה מאוד וצריך להפנות לכך את תשומת הלב".

כך או כך, המלחמה בלבנון והעליונות של צה"ל שינו לחלוטין את כללי המשחק במזרח התיכון והובילו לקריסתו של מגדל הקלפים במדינת הארזים. האם הקריסה הזאת צפויה להיעצר או שמא אנחנו צופים באירוע היסטורי וב"ניצחון המוחלט" בזירה הצפונית? ימים יגידו.