"שרה הכינה פיצות"

"שרה הכינה פיצות", אמר ביבי נתניהו לסטודנטים שהפגינו ליד ביתו במאבקם האחרון להפחתה בשכר הלימוד, והזמין אותם לטעום מהתקרובת שהובאה ממטבחו הפרטי. המשפט הזה, בקטע מארכיון הטלוויזיה, חותם את תשדיר הבחירות המוביל של ישראל אחת, ובאמצעותו אמרו יריביו של נתניהו את דעתם הלא-מחמיאה על תרומתו לסטודנטים. פיצות הם קיבלו. הנחות בשכר הלימוד, לא. רק בימים אלה של חיזור אחרי בוחרים נזכרו בהם והבטיחו להם הבטחות מפליגות.

נשמות רעות יאמרו ברוח זו שהיו עוד שלושה אירועים מתוקשרים ומצולמים מאוד בחינוך בתקופת שלטונו של הליכוד:

1. הליכתם לבית הספר ולגן של שני ילדיהם של ביבי ושרה נתניהו.

2. אירועים וטקסים שבהם נראה נתניהו, לפעמים מלווה ברעיתו, מכריז על פרויקט חלומי: מחשב-לכל-ילד.

3. יותר ממקרה אחד, פומבי, שבו הודיע נתניהו על החלתו של יום-חינוך-ארוך בכל הארץ.

מתוך שלושת האירועים הללו, הדבר האמין והמעשי היחיד היה הליכתם למוסדות חינוך של ילדי נתניהו. שני האחרים נותרו תקועים בתחילת הדרך.

בהכללה גורפת אפשר לקבוע שלא התחוללו דרמות במערכת החינוך, מהגן עד סוף כיתה י"ב. רבים מהמורים עוד לא נפטרו מחרדת המחשב, ברוב בתי הספר עדיין יש פיצוץ אוכלוסין, בעיות האינטגרציה הקשות שהוחמרו אחרי העלייה מחבר המדינות ומאתיופיה נפתרו רק באורח חלקי, ורבים מילדי העולים, בעיקר מאתיופיה ומהקווקז, נושרים ממערכת החינוך (קצתם לרחוב).

המורים הצליחו, בקושי, לשמור על תוספת השכר הנאה שקיבלו בתקופת שלטון המערך (רבין-בייגה), ואם יש נקודת אור בתעסוקה בתקופה של אבטלה חריפה היא שלפחות אין אבטלה בקרב המורים.

קשה, אולי בלתי אפשרי, לסכם קדנציה של שלוש שנים, בכל תחום מתחומי החיים ובחינוך על אחת כמה וכמה, מפני שזו מערכת מורכבת ומסובכת במיוחד. אין בישראל מערכת חינוך אחת, אלא אחדות - מגזר יהודי ומגזר ערבי, מגזר יהודי ממלכתי ומגזר ממלכתי דתי, מגזר חרדי, וגם מגזר רשמי מוכר ומגזר מוכר שאינו רשמי. גם אין רמת הישגים אחת, אלא פערים אדירים: לא רק בין מגזר למגזר, אלא בין בית ספר לבית ספר באותה שכונה, ובין כיתה לכיתה באותו בית ספר.

איך, בכל זאת, המערכת בודקת את עצמה, או איך יכול גורם חיצוני לבדוק אותה? דרך מבחנים ארציים ודרך מבחנים השוואתיים, בינלאומיים. המבחן הארצי הוא שם אחר לבחינות הבגרות, ובשלוש השנים האחרונות, למעט עלייה באחוז עד שני אחוזים, נותר המצב כשהיה: עדיין כ-60 אחוז מגילאי השנתון, בני ה-18, אינם משיגים תעודת בגרות ואינם הולכים לאוניברסיטה. מבחן השוואתי, בינלאומי, במתמטיקה ובמדעים, מיקם אותנו במקום נמוך עד בינוני בסולם ההישגים של כלל התלמידים, ובמקום גבוה בהישגי העשירונים העליונים של התלמידים.

כאן ראוי להזכיר את התפטרותו הדרמטית של נשיא מכון ויצמן, פרופסור חיים הררי, מהוועדה לקידום לימודי המדע והטכנולוגיה במערכת החינוך. הררי דיבר על מחדלים של משרד החינוך וטען שהעסק לא זז. אחרי התפטרותו, לא מזמן, התפטר עוד בכיר אחד מהוועדה מאותן סיבות.

בו בזמן, וזה אופייני למערכת החינוך, יש בה גם איים של מצוינות. בשנים האחרונות היו בתי ספר שבהם מורים ותלמידים עשו דברים נפלאים בתחומי המדעים, כמו גם בתחומי האמנויות, התקשורת וההומניסטיקה.

מה יהיה אם ישראל אחת תהיה בשלטון? לא תהיה קפיצה דרמטית בשיעור הזכאים מהשנתון לבגרות, לא ייפתרו כל בעיות האינטגרציה, ומן הסתם לא יוכפל שכר המורים. ובכל זאת יש סיכוי סביר שראש הממשלה (אהוד ברק, לפי תסריט זה) יהיה יותר קשוב לבעיות החינוך והמורים מקודמו. הוא עצמו השיב לשאלה בעניין זה שהופנתה אליו בעונת הבחירות: "יש לי מורה בבית".

לחילופין העידה רעייתו, ששימשה עד לפני שנתיים מורה לאנגלית בחטיבת ביניים, כי בעלה ראה מקרוב כמה זמן, אנרגיה ומשאבים היא השקיעה בעבודה, מחוץ לשעות הקבלה הרשמיות. חינוך טוב עולה הון-עתק. ברק מבין את זה, ואם הוא ינהיג סדר עדיפויות חדש ומרענן, כהבטחתו, צפויה למורים ולתלמידים רווחה יחסית