יוסי כהן נגד גרושתו הרשמת

כהן, המיוצג בידי עו"ד דניאל אשכר, עותר כנגד החלטתו של רובינשטיין, שלא להעמיד לדין את עבודי, למרות שקבע כי זייפה פסק דין של בית הדין הרבני והגישה אותו לביצוע בלשכת ההוצל"פ, ולמרות שלטענתו היו בפניו מסמכים וראיות המוכיחים בעליל כי עבודי נטלה כספים מכהן באמצעות כרטיס האשראי שלו.

עבודי שימשה בעבר כעוזרת המשפטית של שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב קדמי. היא וכהן היו נשואים זה לזו משנת 89' עד שנת 96'. במרץ 96' נכרת ביניהם הסכם יחסי ממון וגירושין, שאושר בבית הדין הרבני בתל-אביב, וקבע הסדרי מגורים ומזונות לגבי בתם המשותפת, הקטינה, וכן התייחס לחשבונות בנקים של הצדדים.

לטענת כהן, לאחר שהוא ועבודי חתמו על ההסכם ועל כל תיקוניו, והוא אושר בבית הדין הרבני, הוסיפה עבודי הוראות שונות בפסק הדין, ושינתה בו תניות שונות, לטובתה. פסק הדין המזוייף, טוען כהן, הוגש על ידיה למזכירות בית הדין הרבני, נחתם בחותמת "העתק מתאים למקור" והוגש לאחר מכן לצורך ביצועו על ידי עבודי בתיק הוצל"פ שנפתח כנגד כהן.

עוד הוא טוען, כי לאחר שנפרד מעבודי, היא השתמשה שלא כדין, במספר כרטיס האשראי שלו, שנמסר לה לצורך ביצוע תשלום לגן עבור בתם, וערכה "חגיגת קניות" באמצעות הטלפון, ורכשה מוצרי מותרות בסכום של כ-6,700 שקל. כהן טוען, כי הגיש על כך תביעה אזרחית, ואז החזירה לו עבודי את הסכום.

על שני העניינים - הזיוף והשימוש בכרטיס האשראי, הוא הגיש תלונה למשטרה, והתיק הועבר לפרקליטות עם המלצה להעמדה לדין. ואולם, הפרקליטות החליטה להימנע מהגשת כתב אישום, ועל כך ערר כהן ליוהמ"ש. זה דחה את הערר אך שיגר לעבודי "אזהרה צופה פני עתיד". היוהמ"ש קבע, כי מירב הרכישות בכרטיס האשראי נעשו כל עוד עבודי היתה בעלים במשותף בחשבון, וכל עוד בני הזוג היו נשואים, לא היה ניתן לבסס באופן מלא את האשמה הפלילית. כן קבע, כי יש לנהוג זהירות בפתיחת הליכים פליליים, בתלונות המצויות גם במיכלול של סכסוך אזרחי בין בני זוג בתהליך פרידה, ולבדוק בקפידה רבה אם המקרה מתאים להליכים פלילייים. המקרה האמור אינו כזה. לגבי זיוף פסק הדין, קבע היוהמ"ש כי לא הוכחה כוונה פלילית.

ואילו עבודי, במסגרת עתירה קודמת שהגיש כהן (ואשר הסכים למשוך אותה, מכיוון שטרם מוצו אז ההליכים אצל היוהמ"ש), מסרה בתצהיר, כי כדי להשיג את הגט מכהן ולאור לחציו, היא ויתרה בהסכם הגירושים על כל תביעה לעצמה ועל כל הרכוש הרב שצברה ביחד עם כהן במהלך 10 שנות חייהם המשותפות - רכוש המוערך בשוי של מיליונים רבים של דולרים. תחת זאת דרשה רק התחייבויות בסיסיות כלפי בתם המשותפת, כמו רכישת דירה עבורה ותשלום מזונות צנוע של 1,000 שקל (בערכי 96') וכיסוי הוצאות מיוחדות.

כהן טוען, כי החלטת היוהמ"ש מפלה לטובה את עבודי לטובת פשוטי העם, מקום שבו נדרשת דווקא הקפדה יתירה, בין היתר לאור העובדה שעד למינוייה כרשמת, שימשה כעוזרת משפטית בבית המשפט העליון, האמור להכריע בעניינה.