אל: בנימין נתניהו, משרד ראש הממשלה, ירושלים
מאת: הרוזנת מרגרט תאצ'ר, בית הלורדים, לונדון
מר נתניהו היקר
ידידתנו המשותפת ג'ין קרקפטריק התקשרה אליי
לספר לי על תלאותיך האחרונות. אתה יודע עד כמה היא רוחשת לך חיבה, עוד מזמן שהיית
ילד-השעשועים של האינטלקטואלים
הניאו-קונסרבטיביים בניו יורק, לפני 15 שנה.
היא מודאגת. היא אומרת, שכל עתידך הפוליטי מונח עכשיו על כפות המאזניים. ולא רק עתידך האישי - אלא עתיד המודרניזציה של ארצך. היא ביקשה ממני לכתוב לך, להשיא קצת עצות. ואני עושה את זה
ברצון, מפני שישראל תמיד היתה יקרה לי. אתה אולי יודע שמזמן בנג'מין דיזראלי לא היה
בבריטניה ראש-ממשלה פרו-יהודי יותר ממני.
ה'גורו' האידיאולוגי שלי היה יהודי, קית'
ג'וזף. היה אפילו זמן ששלושה מארבעת השרים
הבכירים ביותר שלי היו יהודים: שר האוצר, שר
הפנים, שר ההגנה.
היו לי הרבה שרי פנים, והרבה שרי-הגנה, ובייחוד הרבה שרי-אוצר. לא כולם היו יהודים, אבל כולם
עשו לי צרות צרורות. אינני רוצה לזרות מלח על
פצעיך, אבל אני חושבת שאתה מוכרח קצת להיזהר יותר בעניין שרי אוצר.
הייתי ראש ממשלה 11 שנה וחצי, יותר מכל מנהיג בריטי במאה ה- 20. לא היתה שום סיבה שאני לא
אשאר ראש ממשלה. התכנית שלי היתה לחוג את 1
בינואר 2000 ברחוב דאונינג מס' 10. אחרי
שניצחתי בבחירות בפעם השלישית ברציפות - שיא
שלפניי שבר אותו רק פרנקלין רוזוולט - התייצבתי מול המצלמות, הנפתי שלוש אצבעות בסימן נצחון, ואמרתי: שלוש, ארבע, חמש...
"הנסיכים" סילקו אותי
קשה להאמין מה קרה אחר כך. מפלגתי היתה מלאה
פחדנים חסרי מצפון. הם נבהלו מנחישות-הדעת שלי.
אני לא הייתי מוכנה לעקוף בעיות. היה מנוי
וגמור אתי לתקוף אותן, חזיתית, פנים-אל-פנים.
אבל הם אמרו שהשתגעתי. הם לא חדלו להתלונן על
"שיטות הניהול" שלי. הם הדליפו לכל עתונאי שהיה מוכן לפרסם, שאני נוהגת בהם כגננת, לא מתייעצת, לא מקשיבה, לא מתחשבת. "זו דמוקרטיה
פרלמנטרית", הם אמרו, "לא משטר נשיאותי".
והם התחילו להתפטר. היה לי שר אוצר יהודי נחמד מאוד. שמו היה נייג'ל לוסון. יכול היה לאבד כמה קילוגרמים ולהיות בחור נאה, אבל הוא באמת נהנה מהערכה כללית. קם והתפטר. על מה? על עניין של מה בכך, האמן לי.
אבל הבגידה הגדולה באה משר האוצר הראשון שלי, ג'פרי האו. לא יהודי. אני
קידמתי אותו, עשיתי אותו שר חוץ, ואחר כך ממלא מקום ראש הממשלה. הוא התפטר בגלל חילוקי דעות
אתי על עתיד השותפות הבריטית באירופה. התפטר - והלך לבית הנבחרים, ונשא נגדי נאום ארסי.
זה היה האות להתקוממות. הפחדנים של מפלגתי עשו לי מארב, והכריחו אותי לבקש הצבעת אמון מן הסיעה.
נגדי התמודד אחד משריי לשעבר, איש שסילקתי ארבע שנים קודם מכהונת שר ההגנה. ניצחתי, אבל לא זכיתי ברוב. שבוע אחר כך הם סילקו אותי מראשות הממשלה.
לא העם סילק אותי. העם בחר בי. שלוש פעמים.
העסקנים הם שסילקו אותי, ה"נסיכים" של המפלגה הם שסילקו אותי. אני שומעת שקודמך בהנהגת
המפלגה, מר שמיר, מנהל נגדך תעמולה בלתי פוסקת.
כמה שזה מזכיר לי את התנהגותו של קודמי, אדוארד הית'. אני החלפתי אותו אחרי שהפסיד בבחירות
הכלליות פעמיים בתוך שנה אחת, ב- 1974. הוא רצה שאני אמנה אותו לשר החוץ אחרי שניצחתי בבחירות של 1979. קדחת! אני לא הייתי זקוקה למפסידנים זקנים וחסרי גמישות אינטלקטואלית.
כמה שהוא יילל! כמה שהוא קיטר! הוא אמר שאני
מוליכה את המפלגה לאסון, שאני מוליכה את המדינה לאסון. ומי אמר את זה? האיש שאיוולתו העלתה את מפלגת העבודה לשלטון בצומת קריטי, בשעת המשבר
הלאומי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השניה.
ואיזה נזק גרמה מפלגת העבודה! עשר שנים היו
דרושות לי כדי לתקן את הנזק.
כל הדינוזאורים נושכים שפתיים
בניגוד להרבה פוליטיקאים בדימוס, אני אינני
מתעסקת בייעוץ פוליטי. הסיבה שאני כותבת לך את המכתב הזה היא שאני מבינה ללבך, ואני רואה מה אתה מנסה לעשות. אתה המנהיג הפוליטי הראשון
בתולדות ארצך, המבין את הצורך להפוך אותה לחברה מודרנית ודינמית, שתייצר ותייצא ותנצל את הכשרונות האנושיים הנפלאים של העם היהודי
לתכלית החשובה ביותר: להעלות את רמת המחיה של תושביה, ולהבטיח את עתידה.
בברית החדשה יש סיפור אחד, אחד החשובים ביותר לכל נוצרי. זה הסיפור על "השומרוני הטוב", שראה עובר-אורח במצוקה, אסף אותו, השקה אותו, האכיל אותו, הלין אותו בפונדק, ומימן את כל הוצאות
ריפויו. אני אמרתי פעם, "לא מספיק שלשומרוני היו כוונות טובות. אילמלא היה לו גם כסף לא היינו יודעים על כוונותיו הטובות".
בעיניי זו התורה כולה על רגל אחת: כדי שארץ תוכל להיטיב עם תושביה היא צריכה להתעשר. הכול מתחיל ונגמר בניהול כלכלי טוב. אין דבר יותר חשוב מזה, לא ענייני צבא ולא ענייני חוץ, ולא קטנוניות של פוליטיקאים רודפי שררה. הכול הוא
כלכלה, וכאשר מקבלים מדינה במצב כלכלי רע, צריך מייד להכריח אותה לבלוע את התרופות הכי מרות.
אין זמן.
זה בדיוק מה שאתה רצית לעשות. אינך יודע כמה
התפעלתי מן הנאום שנשאת למחרת נצחונך, בעצרת של אוהדיך בירושלים. אתה התחלת מייד לדבר על
הפרטות ועל פירוק הסוציאליזם. כל הדינוזאורים של מפלגתך, אלה שניסו לתקוע מקלות בגלגליך,
ישבו על הבמה ונשכו שפתיים. מה עשה שמיר כשהיה ראש ממשלה? ביצר את הסוציאליזם! ומה עשה שרון כשהיה שר תעשיה? העניק למדינה עוד כוח על חשבון אזרחיה, ומינה את אנשי שלומו למשרות במיגזר
הציבורי הכושל והרקוב.
חטאיך כבדים מאוד: אתה רוצה הפרטה, אתה רוצה
תחרות, אתה רוצה ליברליזציה של שוקי ההון, אתה רוצה להוציא את חוטמה של הממשלה מארנקיהם של
אזרחיה. ואתה מתפלא שהממסד כולו קשר נגדך?
משמאל עד ימין? והם מדליפים לעתונים, והם עושים רצח-אופי, והם מלשינים... אתה הסכנה הגדולה ביותר לסטאטוס-קוו החברתי והכלכלי, שהם צמחו מתוכו והם גמרו אומר לשמור עליו.
אני מסוגלת להכיר אנשים כאלה אפילו ממרחק של ים תיכון שלם. במפלגה שלי קראנו להם "הרטובים". הם תמיד רצו פשרות, הם תמיד פחדו להרגיז את קבוצות האינטרסים - את האיגודים, את הבנקאים, את התעשיינים... תמיד היו להם נימוקים כבדי-משקל מדוע צריך להאט את הקצב, מדוע צריך להתפשר, מדוע אסור להרים את הקול או לכופף את הזרוע.
הייה פאראנואיד
ג'ין ביקשה ממני להשיא לך עצות קונקרטיות. קודם כול, נהל מיתקפה רטורית בלתי פוסקת נגד יריביך.
הזכר להם בוקר וערב מה הם עשו בשלטון - לא רק
יריביך בשמאל, אלא גם יריביך מבית. למד ממני:
אני התייצבתי לפני ועידת המפלגה שנה וחצי אחרי שנעשיתי ראש הממשלה, והכרזתי, "הגברת הזו
(כלומר אני) איננה הולכת לשום מקום!" המצב
הכלכלי היה נואש, האבטלה גדלה מיום ליום,
ו"הרטובים" רצו סיבוב של 180 מעלות. שום סיבוב!
אמרתי להם. כשאני צודקת, אני צודקת!
שנית, אל תשאיר איש מהם לאורך זמן ליד שולחן
הממשלה. אל תהסס לבודד אותם, להשפיל אותם,
ולבסוף לדחוף אותם החוצה. גם אם יעמידו פנים שהם מוכנים לשתף איתך פעולה, הם רק יחכו לשעת הכושר כדי לנעוץ סכין. המשימה שלך צריכה להיות בניית מפלגה חדשה.
אל תהסס להתנגש חזיתית עם האיגודים המקצועיים.
אני עשיתי את זה בוקר וערב. רק כך הצלחתי
להראות לציבור הבריטי איזו סכנה נשקפת אם לא נכניס שינויים רדיקליים במשק. כל אימת שהתנגשתי עם האיגודים חיזקתי את הזיהוי של האיגודים עם מפלגת העבודה. התוצאה: כשבאו הבחירות, הציבור הצביע נגד מפלגת העבודה ונגד האיגודים בעת
ובעונה אחת.
לשנינו היה או יש יתרון חשוב: יריבינו תמיד
הקלו בנו ראש. זה איפשר לנו להפתיע אותם,
ולזכות בנצחון. אני אומרת לך, ידידי הצעיר, מה שאמרתי לג'ורג' בוש שלושה ימים אחרי שסדאם
חוסיין פלש לכוויית: "זה לא הזמן לגמגם ולהסס.
יותר מדיי מונח על כפות המאזניים".
שלך, ליידי תאצ'ר
«
יואב קרני
«
מכתבים לביבי
«
חיטוט לא-דיסקרטי בתיבת הדואר הפרטית של ראש
הממשלה מגלה שני מכתבים אישיים מאוד. מרגרט תאצ'ר וביל קלינטון שולחים לבנימין נתניהו עצות חשובות איך לשרוד בפוליטיקה. תאצ'ר
מייעצת לו להיות פאראנואיד, וקלינטון מזכיר לו שלכל משרה פוליטית יש מגבלות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
