למי שייך אלברט אינשטיין?

סכסוכים סביב הבעלות בשמות מתחם הם כבר עניין שבשגרה, ובכל זאת המחלוקת הבאה מזמנת עניין יוצא דופן: האמנם האוניברסיטה העברית בירושלים היא בעלת הזכויות בשמו של הפיסיקאי המהולל אלברט אינשטיין? הרכב הבוררים של הארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO) השיב על כך בשלילה נמרצת (Jerusalem v. Alberta Hot Rods The Hebrew University of).

אבי תורת היחסות נפטר ב-1955. בצוואתו קבע, כי כל כתביו, זכויות היוצרים, זכויות הפירסום, התמלוגים והסכמי התמלוגים וכל הקניין והזכויות הספרותיות שלו, יוחזקו בנאמנות למשך חיי מזכירתו ובתו החורגת. לאחר אריכות ימיהן, כל הקרנות והרכוש, יוותרו עדיין בנאמנות זו, כולל כל הזכויות או הקניינים הספרותיים יועברו לאוניברסיטה העברית והיא תוכל לנהוג בהם לקידום ענייניה. וכך היה.

בחלוף השנים גם רשמה האוניברסיטה העברית מספר סימני מסחר הכוללים את שמו של אינשטיין. רק אחד מהם, בצרפת, נושא את השם המלא Albert Einstein.

הנתבעת, Alberta Hot Rods, מפעילה את אתר האינטרנט celebrity1000.com. הנתבעת רשמה כשמות מתחם את שמותיהם של אומנים ואישים ידועי-שם. הבוחר בשמות הללו מגיע לעולם לאותו אתר - celebrity1000.com. במסגרת זאת רשמה הנתבעת גם את alberteinstein.com כשם מתחם. בעבר, היא הפסידה במספר הליכים וחויבה להעביר לבעליהם את השמות קווין ספייסי (שחקן הקולנוע זוכה האוסקר) וסלין דיון (הזמרת). כעת דרשה גם האוניברסיטה העברית כי שמו של הפיסיקאי יועבר לבעלותה. לשם כך הגישה תביעת בוררות לארגון העולמי לקניין רוחני. הסטטיסטיקה מלמדת, שרוב מכריע של התובעים בפני האירגון זוכים לקבל לבעלותם את השמות שדרשו. אולם אם האוניברסיטה העברית קיוותה להליך בוררות פשוט שתוצאתו צפויה מראש, היא עתידה הייתה להתבדות.

כדי לבסס זכות של סימן מסחר בשם אישי, יש להראות שהשימוש בו מצביע על מקור של סחורות או שירותים, עד כדי כך שהשם הפך למזהה יחודי של אותו מקור, פסקו הבוררים. שם של ידוען (אכן, אלברט אינשטיין המנוח נדון בהליך זה כאילו היה ידוען) יכול לשמש כסימן מסחר המזהה את שירותי הביצוע של אותו אדם. כך לדוגמה הוא יכול לזהות את שירותיו כשחקן. אולם לא הובאה בפני הבוררים עדות לכך שאינשטיין השתמש בשמו למטרות מסחר במהלך חייו, או ששמו, מפורסם ככל שיהיה, מזהה טובין או שירותים. לפיכך לא הוכח שהיו לו זכויות של סימן מסחר בשמו. אבל אפילו היו לו צ התובעת, האנויברסיטה העברית, לא רכשה זכויות כאלה מכוח הצוואה, פסקו הבוררים. הצוואה אינה מזכירה כלל סימני מסחר או מוניטין. זכויות מעין אלה אינן חלק מן העזבון שעבר לבעלותה.

בכך אין לשלול עדין את האפשרות שהאוניברסיטה זכאית לסימני מסחר שלא באמצעות הצוואה, לדוגמה מפני שרשמה על שמה סימני-מסחר בשמו של המדען הידוע. הרכב הבוררים היה מוכן להתחשב רק באלה מבין הסימנים שנרשמו לאחר שנרשם שם המתחם alberteinstein.com. נמצאו שלושה הסימנים כאלה. מתוכם, רק סימן המסחר שנרשם בצרפת ב-1995 היה זהה לשמו של אינשטיין. האם פירושו של דבר שהנתבעת אינה יכולה להשתמש בשם המתחם?

נפסק, כי העובדה שלא ניתנה הרשאה להשתמש בשם פרטי כשם מתחם, אין פירושה שלנתבע אין שימוש לגיטימי בו. אתר האינטרנט celebrity1000.com כולל, בין השאר, מידע על אלברט אינשטיין. הנתבעת הצהירה, והבוררים האמינו לה, שלא ידעה על זכויות האוניברסיטה בסימן המסחר. האתר כולל קישורים לטובין ושירותים אמיתיים ואין יסוד לסבור שהנתבעת מפעילה אותו שלא בתום לב. האתר אמנם רשם שמות מתחם רבים וקישר אותם אליו, אך גם בכך, כשלעצמו, אין כדי להעיד על העדר תום לב.

השאלה המרכזית שיש לבחון היא האם הגולשים באינטרנט הוטעו באופן כלשהו. וכאן יש בהחלטת הבוררים חידוש: היא מבחינה בין ציפיות משתמשי האינטרנט, הנכנסים לאתר הנושא את שמו של ידוען שהיה קשור לאספקת טובין או שירותים (שחקן, אמן, איש כלכלה ידוע וכו'), לבין ציפיותיהם כאשר הם מגיעים לשם מתחם של אישיות שנפטרה, ששמה לא נכרך במסחר. במקרה הראשון, סברו הבוררים, מצפים המשתמשים למצוא מוצרים הקשורים לאותו ידוען. במקרה השני אינם יכולים לצפות לכך.

אלברט אינשטיין נפטר לפני 47 שנים. הוא היה אחד האישים הידועים במאה ה-20. עובדה זו פועלת לרעת התובעת. גולשי האינטרנט לא יצפו למצוא טובין או שירותים שנקשרו אליו, פשוט מפני שלא היה לו קשר למוצרים כאלה. כך גם לא יצפו למצוא אתר של התובעת, כי לא הוכיחה שהיא מקושרת בתודעת הציבור לשמו של הפיסיקאי. כשפונים ל-alberteinstein.com, מחפשים אחר מידע על אלברט אינשטיין, קבעו הבוררים. מידע כזה נמצא ב-celebrity1000.com. הואיל שכך, סרבו להעביר את השם שבמחלוקת לבעלות האוניברסיטה העברית.

תביעה זו מדגימה היטב את חסרונותיו של הליך הבוררות. זה מתנהל מכוחה של המדיניות האחידה לפתרון מחלוקות בשמות מתחם (UDRP), המחייבת את מי שרוכשים שמות. הסוגיות המובאות להחלטת הבוררים הן מצומצמות. ארבעה תנאים צריכים להתמלא על מנת ששם מתחם יועבר מבעליו הרשום לתובע: השם זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן מסחר של התובע; לנתבע אין זכויות או אינטרס לגיטימי בשם המתחם; שם המתחם נרשם שלא בתום לב (faith in bad) והשימוש בו נעשה שלא בתום לב. סוגיות כדוגמת פרטיות או התעשרות שלא כדין אינן נדונות בו. לעומת זאת, הטעיית הציבור מתבררת בהליך ובכך נדונים בו טעונים דומים לאלה שבעוולת גניבת עין.

בעצם הימים האלה תלויה ועומדת סוגיה דומה גם להכרעת בית משפט בישראל: האוניברסיטה תבעה מספר גופים בטענה שהשתמשו בשמו ובדמותו של אינשטיין במסע פירסום שיועד למחשבים אישיים (ת.א. 1485/02 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב). ימים יגידו אם להחלטה המקוונת של הרכב הבוררים תהיה השלכה גם על אותה תביעה.