כניסה לעוד תחום בחיים הפוליטיים

סעיף 137 לחוק הבחירות לכנסת (נ"מ) קובע ש"שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד" בקשר לכל החלטה של ועדת הבחירות המרכזית או של יו"ר הוועדה (הנוסח המלא של הסעיף הינו כדלהלן - "כל קובלנה בקשר למעשה או למחדל לפי חוק זה מסורה לסמכותה היחידה של הוועדה המרכזית. שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד בקשר למעשה או למחדל כזה או בקשה להחלטה או להוראה של הוועדה המרכזית, של יו"ר הוועדה וסגניו, של יו"ר הוועדה, של ועדה אזורית או ועדת קלפי - חוץ מן המקרים שלגביהם ישנה בחוק זה הוראה אחרת").

לאורך השנים פירש בית המשפט העליון את הסעיף הנ"ל כהוראה המעניקה "חסינות דיונית" כנגד ביקורת שיפוטית, ובכלל זאת כנגד ביקורת של בג"ץ, על החלטות ועדת הבחירות המרכזית ועל החלטות יו"ר הוועדה, שהינו, כידוע, שופט של בית המשפט העליון (בג"ץ 342/73, פ"ד כ"ז(2), 740; בג"צ 344/81, פ"ד ל"ה(3), 837; בג"צ 637/88, פ"ד מ"ב(3), 495).

לפני 20 שנה עתרו משה נגבי, גלעד שר, אמנון בירמן ואברהם לנמן כנגד ועדת הבחירות המרכזית. עתירתם נדחתה. השופט ברק כתב את פסק הדין. במסגרת אותה עתירה העלה השופט ברק ביוזמתו את טענת חוסר סמכותו של בג"ץ לבקר את החלטות הוועדה, מכוח הוראת סעיף 137 לחוק. למרות טענת העותרים להיות החלטת הוועדה מבוססת על עקרונות "על חוקתיים" הנתונים לביקורת שיפוטית של בג"ץ, דחה ברק את העתירה על הסף. "פעולת ועדת הבחירות על פי חוק הבחירות, ובלא כל חריגה מסמכותה", כתב בפסק הדין, "נהנית היא מחסינות דיונית הקבועה בסעיף 137 לחוק הבחירות".

נאמנה לפסיקה ארוכת שנים זו של בג"ץ, השמיעה הפרקליטות בעתירה הנוכחית טענה מקדמית, שכמו ומתבקשת מאליה, ולפיה החלטתו של השופט חשין (יו"ר ועדת הבחירות המרכזית) הינה סופית, ומכוח סעיף 137 לחוק אין לבג"ץ סמכות לדון בה. אלא שהפעם נשתנתה פסיקתו של השופט ברק.

ברק דחה את טענתה המקדמית של הפרקליטות, בקובעו כי בג"ץ יונק את סמכויותיו מסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, שהינו "הוראה חוקתית-על-חוקית" הגוברת על הוראות חוק רגילות. ברק קבע, שפסקי הדין שניתנו בעבר ע"י בג"ץ, כולל פסק דינו שלו המתואר לעיל, אינם תקפים עוד, לאחר פסק הדין בפרשת בנק המזרחי (שהכריז על "המהפך החוקתי"). "על כן", הוסיף וכתב ברק, "עד כמה שקביעתו של סעיף 137 לחוק הבחירות לכנסת כי 'שום בית משפט' לא ייזקק לסעדים הקבועים באותה הוראה, מתפרשת כשוללת את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, אין היא חוקתית והיא בטלה בכל הנוגע לתחולתה על בית המשפט הגבוה לצדק". ברק ממשיך וכותב שהוראת סעיף 137 לחוק "תופסת כמובן לעניין כל בתי המשפט האחרים".

ברק הצביע על דרך פרשנית אחרת להגיע מכוחה, לשיטתו, לאותה התוצאה. לפיה, "שום בית משפט" יתפרש כחל על כל בתי המשפט, למעט בג"ץ. כה מופלאות דרכיה של הפרשנות התכליתית, עד כי בכוחה להתעלם מפשוטו של מקרא, ומפרשנות הפוכה קודמת.

יהיו מי שיסברו שהדוגמא דלעיל מממחישה את הטענה, לפיה סוד כוחם העיקרי של כללי הפרשנות החדשים בהעצמת סמכויות בית המשפט ובניכוס של תחומי חיים חדשים ונוספים שבית המשפט העליון מכניס עצמו לתוכם. המחוקק קבע שהמשחק הפוליטי ישוחק במגרש הפוליטי, בשליטת ועדת הבחירות המרכזית, וללא מעורבות משפטית נוספת. ברק חושב אחרת. בג"ץ מכניס עצמו לעוד תחום של החיים הפוליטיים.