דרוש: יועץ משפטי חזק

בתולדות משרד המשפטים אפשר למנות כמה וכמה "קרעים"; אף אחד, כנראה, אינו גדול כמו הקרע האחרון, בין אליקים רובינשטיין לבין עדנה ארבל.

מיכאל בן-יאיר, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, ידע מן הסתם מה הוא עושה, כשהחליט לפצל את דוברות היועץ המשפטי מדוברות משרד המשפטים והפרקליטות. בן-יאיר כיהן כיועץ משפטי לממשלה, בחלק מהזמן מול דורית בייניש ובשלהי תקופתו - מול ארבל. יחסיו מולן לא התנהלו על מי מנוחות.

עימות חריף אחר בין הפרקליטות ליועץ המשפטי לממשלה, היה בפרשת גירוש אנשי החמאס. הפרקליטות, שבראשה עמדה אז בייניש, סברה שלא ניתן להגן על העמדה בבג"ץ, ומיאנה להופיע; יוסף חריש, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, הלך במקומה לבית המשפט וייצג את המדינה, בלית ברירה.

ארבל ניסתה עד אתמול למקם את המחלוקת בינה לבין רובינשטיין במישור הענייני: אין שום קרע, אמרה בהתייצבה מול המצלמות. חילוקי הדעות הם במישור הענייני, כפי שגם בבית המשפט אין תמיד הסכמה בין השופטים. האם מישהו אומר שיש קרע בין השופטים, אם הם אינם מסכימים?

מהשאלה האמיתית, ארבל העדיפה להתחמק: חוות הדעת שלה, הנוגדת את זו של רובינשטיין, הופצה לגורמי חוץ על דעתו של רובינשטיין. המכתב, השיבה ארבל בסתמיות בצהרי יום אתמול, נשלח לרובינשטיין, עם העתקים לשר לבטחון פנים ולמפכ"ל.

בתשובה לשאלה, מה גרם לה להפיץ את חוות דעתה, אמרה שהיא חושבת שראוי שיהיו בפני מקבלי ההחלטות כל ההמלצות הנוגעות לאותו עניין.

כמה שעות מאוחר יותר, זה כבר היה פורמלי: ארבל פעלה שלא על דעתו של רובינשטיין. היא חרגה מכללי מינהל תקין, בלא תיאום - אמר רובינשטיין בהודעה שהוציא אמש (ד'). ויוסף לפיד אמר שהשניים עלו על "מסלול התנגשות", וכי הוא רוצה לאחות את הקרע.

איך אפשר להסביר סיטואציה נדירה שכזו? מצדדי ארבל טוענים, שהיא לא היתה יכולה להחריש לנוכח מה שעולה מחוות הדעת שלו והשלכותיה: פגיעה במערך החקירות, והפיכת חוקרי המשטרה למטרה פגיעה. זה אילץ אותה לשחרר את חוות הדעת שלה.

לחקירות, אמרה אתמול ארבל, יש דינמיקה משלהן. חקירה, אומרים בפרקליטות, היא לא דבר סטטי, ודברים נולדים תוך כדי התנהלות החקירה. לבוא ולומר בדיעבד שמשהו נעשה באופן חריג, מעבר למותר, זו חוכמה קטנה; תוך כדי החקירה, יש התפתחות, ורק מי שניהל או ליווה חקירה, מודע לכך.

ואכן, ארבל, כמי ששימשה בפרקליטות ולאחר מכן כפרקליטת מחוז במשך שנים רבות, יודעת ללא ספק יותר על ניהול חקירה מאשר רובינשטיין. הוא, עם כל הכבוד ועם כל הניסיון, מעולם לא ליווה חקירה באופן צמוד. הגישה שהציג רובינשטיין בחוות הדעת שלו, אומרים מצדדי ארבל, היא גישה תיאורטית, מנותקת מהמציאות וממהלך טבעי של חקירה.

כל זה לא משנה את העובדה שארבל פעלה על דעת עצמה, בהוציאה את חוות הדעת שלה, ואת העובדה שלרובינשטיין אין סמכות מעשית. אם היה רוני בר-און יועץ משפטי לממשלה, אמר מי שאמר השבוע, וארבל היתה עושה לו דבר כזה, הוא כבר היה מראה לה את הדרך הביתה.

זה כנראה אחד הדברים שיש כעת הזדמנות לשנותם, ערב מינוי יועץ משפטי לממשלה. לאורך השנים היו יועצים משפטיים לממשלה שהתכופפו בפני הפרקליטות החזקה, או היו בעימותים בלתי פוסקים מולה. הגיע הזמן, אומרים גורמים משפטיים, שיהיה יועץ משפטי חזק, בעל סמכות טבעית, שלא מתכופף. כל עוד לא השתנה דבר במערך התביעה, היועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה, וכך זה צריך להיות גם בפועל.

למרות דבריה של ארבל אתמול בצהריים, כי לא היתה במעשיה כל כוונה לערער על סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה, ברור כשמש, כי לא יכול להיות ערעור סמכות גדול מזה.