בעקבות אתי אלון: בנק ישראל הורה לבנקים לוודא חופשות ורוטציות של עובדיהם

בטיוטה נאמר: "מדיניות זו היא מרכיב חשוב בבקרה הפנימית בתאגיד בנקאי, ועשויה, בין היתר, להקשות על טכניקות מסוימות לביצוע מעילות והונאות או לסייע בגילוין המוקדם".

ככל הנראה, הוראות אלה הן חלק מהלקחים שהופקו מפרשיית המעילה בבנק למסחר שגרמה להתמוטטות הבנק. המועלת, פקידת הבנק אתי אלון, לא נהגה לנצל כמעט לחלוטין את חופשתה השנתית וכיהנה באותו תפקיד שנים ארוכות. עקב כך, לא ניתן היה לגלות את "המערכת המקבילה" והכוזבת שניהלה, דרכה מעלה ב-250 מיליון שקל מכספי הבנק.

לעומת זאת, החשוד במעילה בבנק לאומי שויויץ, ארנסט אימפלד, נתפס על- ידי מנהל הבנק דאז, מאיר גרוס, כאשר שהה בחופשה בארה"ב. בשל חופשתו, טיפל גרוס בעצמו בחשבונו של לקוח הבנק שגילה לחרדתו, כי בחשבונות חסרים כספים רבים, בניגוד למה שאימפלד נהג לדווח לו מפעם לפעם.

בנקים גדולים בעולם נוהגים לחייב עובדים לצאת לחופשות בדיוק מטעמים אלה. גם הבנקים בישראל עומדים על ניצול חופשות העובדים אך מטעמים כספיים, שכן חופשות צבורות של עובדים מצריכות את הבנקים לבצע הפרשות בדו"חותיהם.

לפיכך נדרשים הבנקים לקבוע מדיניות רוטציה בתפקידים של מנהלים ועובדים, שתתייחס בין היתר לזיהוי התפקידים הרגישים שראוי לבצע בהם רוטציה, משך הזמן המירבי שבו ימלא מנהל או עובד כל אחד מהתפקידים שזוהו, זיהוי תפקידים רגישים שלא ניתן לבצע בהם רוטציה וקביעת בקרות פנימיות מיוחדות למקרים אלה.

בנוסף נדרשים הבנקים לקבוע מכסה מינימאלית של ימי חופשה, אותם יחויב לנצל ברציפות כל אחד ממנהלי התאגיד או עובדיו. לגבי בעלי תפקידים רגישים, המכסה לא תפחת מ-12 ימי עסקים, ולגבי שאר בעלי התפקידים היא לא תפחת מ-7 ימי עסקים.

בתקופת החופשה הרציפה ייאסר על העובד להימצא בין כותלי הבנק, ועובד אחר ימלא את מקומו. על הבנק לקבוע אמצעים שיחסמו, לתקופת החופשה הרציפה, את הרשאות העובד ואת האפשרות שלו לבצע פעולות.

עוד נקבע, כי ממלאי המקום של בעלי תפקידים רגישים שייצאו לחופשה, לא יהיו עובדים הנמנים על עובדי הסניף או היחידה של בעל התפקיד.