לראשונה: בניין שגרירות ישראל בלב בייג'ינג מעוצב בנוסח רמת אביב ג'

כבר לפני מספר חודשים החלו שליחי משרד החוץ בסין לאכלס את המבנה, אך הפתיחה הרשמית של המעון מתוכננת לסוף השנה.

השגרירות ממוקמת בתוך מתחם ייעודי חדש במרכז העיר, שהקצה הממשל המקומי לשגרירויות זרות, ועלות הקמת המבנה בן 8,000 המ"ר נאמדת בכ-12.5 מיליון דולר - כולל שטח בן 5 דונמים.

"מדובר בפרוייקט חיים", מסביר האדריכל אלי ברוסטובסקי ממשרד "פלג אדריכלים", שעמד בראש הפרוייקט, ונאלץ לעמוד בפני ערמות של פקידים וביורוקרטיה סינית עד להשלמת הפרוייקט.

"מה שעמד לנגד עיני הוא להקים בניין שנראה כבית ישראלי אופייני, כמו שיש ברחוב הירקון או ברמת אביב" מסביר ברוסטובסקי.

"הארכיטקטורה הסינית של היום, היא אוסף של בנייה חדשה מכל העולם, ואין כמעט סימנים של מה שנבנה בעבר. הסינים דווקא גאים בסוג הבנייה של היום, ומסתכלים על בייג'ינג כעל מנהטן החדשה או כפאריז".

למרות שמשרד החוץ פנה אל משרדו של ברוסטובסקי עוד בשנת 1996, הנחת אבן הפינה יצאה אל הפועל רק ב-1999, לאחר אינספור קשיים ביורוקרטיים שאף דרשו, לדברי ברוסטובסקי, את התערבותה האישית של השגרירה בזמנו, אורה נמיר, אצל סגן ראש ממשלת סין.

"תהליך המכרז הוא ארוך והביורוקרטיה הסינית מנסה לכוון אותך לבחירת קבלנים משלהם משיקולים לא עניינים".

במשרד החוץ הישראלי דרשו לעבוד לפי כללים בינלאומים מקובלים, ואף על פי שנראה כי מדובר בתקופה זמן ארוכה של בנייה - זו נחשבת לתקופה קצרה בהרבה יחסית לתקופת הבנייה של שגרירויות אחרות במקום, כמו קנדה ואוסטרליה, שמשך בנייתן ארך 10 שנים ו-12 שנים בהתאמה", מספר ברוסטובסקי.

נציין, כי עד להקמת המבנה הנוכחי, שכנה השגרירות הישראלית בתוך מרכז הסחר הסיני בלב העיר, ושילמה שכר דירה שנתי של כ-1.8 מיליון דולר עבור המשרדים, בתי העובדים ומעון השגריר.

לדברי ברוסטובסקי, ההחלטה של משרדי האוצר והחוץ היתה בראש ובראשונה כלכלית, והמבנה שהוקם הינו מבנה מעורב שכולל את משרדי השגריריות, בתי העובדים ומעון השגריר.

ברוסטובסקי מציין שכחלק מהתהליך הארוך, הוא נאלץ לעבור מסננת של פקידים של משרד החוץ הסיני והיה עליו להציג תוכניות מספר רב של פעמים.

עם זאת, האדריכל מדגיש כי מדובר בביורוקרטיה ולא בשחיתות. "המערכת בסין מאוד הוגנת, אבל לוקח לסינים זמן רב לעבוד. הגשנו תוכניות לפי הכללים הסיניים, לקח לנו זמן ללמוד את הנושא, והיינו צריכים להסתייע במשרד אדריכלות מקומי שהכין את התכניות והתרגומים".

לדברי ברוסטובסקי, ישראלים וזרים שרוצים לחדור לפעילות נדל"נית בשוק הסיני חייבים למצוא שותף ישר ואמין, שישמש כמורה נבוכים בתוך הביורוקרטיה הגדולה.

"יצא לי לשמוע על חברות ששגו בבחירת השותף המקומי ויצאו בהפסד מפרוייקטים, לאחר שהשקיעו בהם כספים רבים. חשוב מאוד לחקור ולבדוק וגם לקבל חוות דעת על האנשים שאתה הולך לעבוד איתם", אומר ברוסטובסקי.

"כיום מוקמים בעיר פרוייקטים גרנדיוזים על פני שטח בהיקף של כ-100 אלף מ"ר שטח בנוי, אך למרות שמבנה השגרירות הוא בן 8,000 מ"ר בלבד, הופתענו לגלות עד כמה הסינים רצו לבנות את הפרוייקט. קבלנים סינים רבים סבורים שבניית בית שגרירות תפתח להם את הדלת לשוק העולמי.

"המכרז שערכנו היה הוגן, נוהל משא ומתן קשוח עם קבלנים רבים, ובסופו של דבר הקמנו את הפרוייקט בעלות של כ-1,000 דולר למטר". מספר האדריכל. אחת הבעיות המרכזיות שנאלצו האדריכלים ומשרד החוץ להתמודד איתה היא החשש להקים מבנה שישמש גם למגורים וגם לעבודה. עובדים רבים חששו לאבד את פרטיותם ולהגיע למצב שבו אין הפרדה בין הבית לעבודה. "הצלחנו לבנות את הבניין מבלי לפגוע בפרטיות, ועובדי השגרירות מאוד מרוצים מהמבנה החדש", מספר ברוסטובסקי בגאווה.

"בכל קומה יש שתי דירות ולדיירים יש מקסימום פרטיות. תכננו מבנה בו יש לבכירים ולמשפחות דירות מרווחות יותר, כאשר בפנטהאוז נמצא ביתו של השגריר. כמו כן בבניין עצמו יש גן לילדים וגם מועדון.

כל הבנייה נעשתה על פי סטנדרטים של משרד החוץ, וכמו כן בנינו אולם אירועים שמשמש כבית הכנסת היחידי בבייג'ינג, והוא אומץ כבר על ידי הקהילה של חב"ד.

האולם שנבנה בתחתית הבניין חוסך הרבה כסף למדינה - הוא יכול לשמש לאירועים רבים, כגון יום העצמאות ויש בו מספיק מקום ל-200 יושבים או 400 אנשים בעמידה", מסביר ברוסטובסקי.

בייג'ינג - אתר בנייה ענק

בשנת 2008 תיערך האולימפיאדה בבייג'ינג,והבנייה בעיר מתנהלת כמרקחה לקראת המאורע הגדול.

פעילים מקומיים בענף מתארים את העיר כאתר בנייה אחד גדול,שבו מוקמים פרוייקטים גרנדיוזים, בהם מתקני ספורט, מלונות, בתי מגורים ועוד.

קצב הצמיחה של סין בשנים האחרונות הוא מהגבוהים בעולם, בדומה לעודף המסחרי הסיני.

נדגיש, כי הממשל הסיני פותח את דלתותיו למשקיעים הזרים, ומנסה לעודד השקעות של זרים ושל ישראלים.

עם זאת, ישנם סינים רבים שמשלמים מחיר כבד על פיתוח של סין בכלל ועל פיתוח של בייג'ינג בפרט.

לאחרונה כתבנו ב"גלובס" על מדיניות הפינוי האכזרית של הממשל הסיני, במסגרתה מגורשים תושבי שכונות ותיקות במרכז העיר, לטובת פיתוח גורדי שחקים ומרכזים עסקיים.

בסוכנויות הידיעות הזרות תוארו מקרים רבים, בהם פונו תושבים סינים בכוח, וללא פיצוי הולם מבתים צמודי קרקע באזורים אטרקטיבים במרכז העיר, ל"טובת" דירות קטנות בתוך גורדי שחקים.

יעד האולימפיאדה גם הביא איתו לעיר מותגים רבים, ומספר גדול של חברות בינלאומית, שנותנות תנופה אדירה לבייג'ינג.

תייר מערבי יוכל למצוא כיום את כל מה שחשקה נפשו בעיר, לבלות במועדונים, וליהנות מחיי תרבות סינים ומערביים כאחד. עם זאת, לתושבים המקומיים נחשבת העיר ליקרה, וישנו בידול מוחלט בין סינים לבין זרים בכל הקשור לבנייה ולמידע.

תושבים זרים יכולים לשכור או לרכוש בית שהוגדר מראש כמיועד לזרים בלבד - בניין מסוג זה יצוייד באמצעי תקשורת חופשית ובחיבור בלתי מוגבל לאינטרנט.

לעומת זאת, סינים אינם יכולים להתחבר לכל ערוץ טלוויזיה, וישנה עדיין צזנזורה על אתרים מסויימים באינטרנט, כגון ה-CNN שנחשב למוקצה בגין דיווחיו ממאורעות כיכר טיינאמן ב-1989.