תיאוריית הקשר

פטנם, פרופ' בכיר למדעי המדינה שהיה יועצו של נשיא ארצות-הברית לשעבר ביל קלינטון ומייעץ גם לנשיא הנוכחי ג'ורג' בוש, מנסה לכוון את תשומת-הלב לשחיקתה של הקהילה האמריקנית. לטענתו, שחיקת הקהילה היא גורם מרכזי בשחיקתה של הדמוקרטיה - בארצות-הברית בעיקר, אבל גם בשאר המדינות הדמוקרטיות.

בספר-המפתח שלו, Bowling Alone, שיצא לאור בשנת 2000, שרטט פטנם את תהליך ההתנתקות מהמשפחה, מהחברים ומהשכנים, שעבר על החברה האמריקנית בעשורים האחרונים. מקריאת 500 אלף ראיונות שנערכו ברבע האחרון של המאה ה-20, פטנם הגיע למסקנה שהאמריקנים חותמים פחות על עצומות, משתייכים לפחות ארגונים חברתיים, מכירים פחות את שכניהם ומקיימים קשרים פחות הדוקים מבעבר עם חבריהם ובני-משפחותיהם.

אבל פטנם עשה צעד נוסף. הוא לא הסתפק בהוכחת הטענה הפסימית, שהחברה האמריקנית הפכה למנוכרת ומבודדת, אלא ניסה גם להראות שניתן לבנות מחדש את הקהילה, משום שקהילה חזקה היא המפתח ליצירת חברה אזרחית יציבה.

מקובל לייחס את שקיעתה של הקהילה האמריקנית בעשורים האחרונים לשורה של שינויים במבנה המשפחה, לכניסת הטלוויזיה והאינטרנט ולהגירה מסיבית.

פטנם: "כך מקובל לטעון, אבל צריך לזכור שבתחילת המאה ה-20, דפוס דומה של שינויים תרבותיים וכלכליים הביא לתוצאה הפוכה. דווקא ב-1900, בתקופה של תיעוש, עיור מואץ וגל הגירה ענק, נוצרו ארגונים חברתיים חזקים - שבעזרתם הצליחו מיליוני אמריקנים לשמור על הרשתות החברתיות הקודמות ואף ליצור חדשות".

פטנם אינו היחיד שמשתמש בדימוי הבאולינג להמחשת טענתו בדבר הניכור הגובר בחברה האמריקנית. מייקל מור עשה זאת שנתיים אחריו, בסרטו התיעודי "באולינג לקולומביין".

מה יש בבאולינג שמתמצת בעבורך ובעבור אחרים את אמריקה?

"השתמשתי בבאולינג כמטאפורה לשקיעה של ההון החברתי באמריקה, כיוון שזה דימוי הלקוח מחיי מעמד הפועלים והמעמד הבינוני, המתאר פעילות פנאי. לא מדובר בטניס, בגולף, בהשתייכות לכנסייה או למפלגה הדמוקרטית - אלא בפעילות פנאי טהורה. לצערי, על אף שבאולינג הוא עדיין עניין גדול בארצות-הברית, יש ירידה של 60%-70% במשחקים בליגות הבאולינג, כיוון שרוב השחקנים משחקים לבד. זה כמובן התאים למסר של הספר".

אתה משחק באולינג?

"לא. אבל כשהייתי בבית הלבן, קלינטון הציע שנצא לשחק במסלול הבאולינג שם. כאשר שמעתי שהנשיא שבנה את המסלול היה ניקסון, שגם השתמש בו הרבה, החלטתי לדחות את ההצעה".

האמריקנים טובים בבניית קהילות

אמונתו של פטנם בחשיבות של בניית הקהילה כה חזקה, עד שלעתים הוא נשמע כמיסיונר. מלבד ההרצאות שהוא מקיים ברחבי ארצות-הברית, הוא גם הקים בשנת 2000 סמינר מחקרי בשם סגוארו (Saguaro) בהשתתפות כ-30 מומחים מתחומים שונים, אשר דנים בשאלה כיצד ניתן להצמיח מחדש הון חברתי - מונח-מפתח במשנתו של פטנם, שפירושו רשתות קשרים חברתיים וקשרי הגומלין הנוצרים ביניהן.

הסמינר נפגש שמונה פעמים בשלוש השנים האחרונות, ובינתיים אף הוביל לכתיבתו של ספר נוסף, בשם Better Together, שיצא לאור בספטמבר השנה. בספר מתארים פטנם ושותפו לכתיבה מפגשים עם יחידים וקבוצות העוסקים באקטיביזם חברתי, למען התחדשות החברה האזרחית. דוגמה אחת למפגש כזה היא קבוצת קריאה משותפת לגמלאים ולילדים בבית-ספר יסודי בפילדלפיה. בקבוצה זו הילדים נהנים מעזרה בקריאה, ואילו המבוגרים נהנים ממסגרת חברתית ותחושת סיפוק.

באתר האינטרנט הנושא את שם הספר מפורטות 150 עצות בסגנון "עשו זאת בעצמכם", שנועדו לעזור לגולשים להגביר את ההון החברתי במקום מגוריהם. כך, למשל, ממליצים בעלי האתר להתנדב בספרייה, להצטרף לקבוצת באולינג, או להחזיר ארנק אבוד לבעליו (ראו מסגרת). האם די בפעולות אלו כדי לחזק את הדמוקרטיה? פטנם סבור שכן.

"נכון שיש אלמנט חשוב בתרבות האמריקנית שמדגיש את האינדיבידואליות, ויש תקופות, כמו עכשיו, שבהן האינדיבידואליזם חזק במיוחד", הוא אומר. "אולם היסטורית, החברה האמריקנית לאו דווקא היתה בקוטב הקיצוני של האינדיבידואליות.

"הסמל התקשורתי של הקאובוי הבודד שרוכב על סוס בערבות עם אקדח תחוב בחגורתו לא ייצג את הכלל. רוב המתיישבים לא היו כאלה. הסמל האמיתי של ההתיישבות הוא העגלה שבה נסעו בקבוצה מתיישבים שדאגו זה לזה.

"דה-טוקוויל, שהגיע לארצות-הברית במאה ה-19 וכתב על חוויותיו, הבחין שהאמריקנים טובים בבניית קהילות לעומת האנשים שחיו באירופה. הסיבה לכך היתה כנראה שבאירופה אנשים חיו באותן הקהילות שההורים והסבים שלהם חיו, כך שבניגוד למהגרים לא היה להם כל צורך לבנות רשתות חברתיות חדשות".

ומה לדעתך המצב בישראל, שבה ביקרת באחרונה?

"אני חושב שזה נכון גם לגבי ישראל. האנשים שבאו לישראל בשנות ה-40, ה-50 וה-60, לא הגיעו כבודדים אלא כקבוצות - ובעשורים הבאים זה נמשך עם הגעת הרוסים והאתיופים. משום שהם הגיעו כקבוצה, הם הצליחו לשמר חלק מההון החברתי שלהם, ונעזרו בו על-מנת להיקלט - גם אם הקליטה לא היתה מושלמת.

"ישראל מעניינת אותי כחברה שלא הסתפקה בהון החברתי של כל קבוצה, אלא ניסתה ליצור הון חברתי שיגשר בין אנשים מקבוצות שונות, למשל בצבא. במובן הזה, משרד הקליטה הוא משרד העוסק ביצירת הון חברתי. ייתכן שהוא לא הצליח לגמרי לגשר בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית, אבל אני חושב שזו המטרה".

להכיר את השכנים

במושג "הון חברתי" (Social Capital), אומר פטנם, נעשה לראשונה שימוש ב-1916 על-ידי ג'ודסון האניפאן (Hanifan), מחנך צעיר מווירג'יניה. האניפאן ראה קשר בין ההידרדרות במצבה של המדינה שבה הוא חי לבין היעלמותם של מנהגי השכנות הוותיקים. צערו על היעלמות ירידים שבהם נערכו תחרויות הפאי הטוב בעיירה לא היה רק תוצאה של געגועים נוסטלגיים לעבר. הוא ראה בקיומם של מוסדות אלו נדבך חשוב בשימורה של הדמוקרטיה ובהתפתחותה.

האניפאן טען שמנהיגות חכמה תוכל להרוויח מכך שאנשים יפנו לקהילה על-מנת לשאוב עידוד, אמפתיה או הנאה. במקומות שבהם אנשים עושים זאת, הוא הסביר, ניתן להשתמש בהון החברתי שנצבר לשיפור הקהילה כולה. לרוע המזל, התיאוריה שלו לא השתרשה בקרב בני-התקופה, ונשכחה. יחד עם זאת, האינטואיציה הבסיסית שקשריו החברתיים של אדם הם בעלי-ערך גרמה לכך שבמהלך המאה "הומצא" המונח "הון חברתי" עוד שש פעמים לפחות.

"הרעיון הבסיסי של הון חברתי", אומר פטנם, "פשוט ומוכר לכל איש עסקים: לרשתות חברתיות יש ערך. כמו שיש הון פיסי, כלומר מכשירים שמגבירים את יעילות הייצור, למשל מחשב, ויש הון אנושי, כשהכוונה היא להשכלה ולמיומנות - יש גם הון חברתי. רוב האנשים במדינות המתועשות משתמשים בנטוורקינג כדי להשיג עבודה, כיוון שככל שאני מכיר יותר אנשים, יש לי סיכוי גדול יותר למצוא עבודה.

"כלכלן מאוניברסיטה בשיקגו חישב את ההשפעה שיש לקשרים אישיים על הכסף שאדם צפוי להרוויח במהלך חייו. הוא גילה שככל שיש יותר שמות בספר הטלפונים שלך, כך הכנסתך צפויה להיות גדולה יותר. אנשי עסקים שוכרים עובדים לא רק בגלל הכלים שברשותם, אלא גם בגלל הקשרים שלהם. אם אני איש עסקים שמתכוון להשקיע בישראל, אני אשכור את ג'יימס סמית לא רק מפני שהוא חכם, אלא משום שהוא מכיר הרבה אנשים בישראל ויש לו הון חברתי שאני יכול לנצל".

ואם לא גדלתי באמריקה, אלא הגרתי אליה לפני שנתיים, כך שלא צברתי הרבה מספרי טלפונים במהלך השנים?

"לרשתות הקשרים החברתיים יש ערך גם למי שנמצא בתוכן, וגם למי שנמצא מחוץ להן. הקרימינולוגים, למשל, לימדו אותנו שיש קשר בין רמת הפשע בעיר לבין הרמה שבה אנשים מכירים את שמותיהם הפרטיים של שכניהם. ככל שמערכת הקשרים בעיר יותר הדוקה, אחוז הפשיעה יורד - מפני שבשכונה שבה יש מעורבות קהילתית, תמיד יש מישהו שפוקח עין גם על הרכוש של השכן ושומר על השכונה.

"גם אנשים שאינם חלק ממערכת הקשרים הזאת, מרוויחים מקיומה. אם אגור במקום שבו יש הון חברתי, זה יפחית את הסיכוי שהבית שלי ייפגע משוד, על אף שאני עצמי לא מכיר את השכנים ומבלה את מרבית השבוע בעבודה מחוץ לעיר".

הבדידות מסוכנת לבריאותך

הטיעון המוחץ ביותר של פטנם, שגם מעורר את הקושי הרב ביותר, הוא שחברים טובים לבריאות - פשוטו כמשמעו. "יש ערך בריאותי לקשרים חברתיים. ככל שיש לך יותר חברים והקשר חזק, תחיה יותר", הוא אומר בנחרצות.

זאת אומרת שאם יהיו לי עשרים חברים, יש לי סיכוי לחיות עד 120?

"את חושבת שאני צוחק, אבל אני רציני לגמרי. יש עשרות מחקרים רציניים מאוד, שהראו כי למרכיב החברתי יש השפעה על בריאותך יותר מאשר למינך, לגילך, להרגלי העישון או להרגלי ההתעמלות שלך.

"סיכוייך למות בשנה הקרובה נחתכים בחצי, אם תצטרפי אפילו רק לקבוצה חברתית אחת. בידוד חברתי הוא סיכון בריאותי כמו עישון. וכשאני אומר בידוד חברתי, אני לא מתכוון למגורים במערה, אלא למצב שבו אתה לא מכיר את השמות של שכניך".

מדוע למרכיב החברתי יש השפעה כל-כך גדולה על תוחלת החיים?

"הרבה מחקרים ניסו לבדוק מדוע קיים קשר כל-כך הדוק בין תוחלת חיים לבין קשרים חברתיים, ועדיין אין את כל התשובות. במובן הכי מיידי, אם אתה חולה ויש חברים שיביאו לך מרק עוף, אתה תרגיש טוב יותר ותחלים מהר יותר. מרכיב נוסף הוא ביוכימי: הרכב הדם שלך משתנה כשאתה נמצא עם חברים, באופן שתורם לשמירה על בריאותך".

בנקודה זו מביא פטנם טיעון נוסף למערכה בעד ההון החברתי. "מחקרים שנעשו בארצות-הברית ובבריטניה", הוא אומר, "הראו שבקהילות שבהן הורים מעורבים בנעשה בבית-הספר, התלמידים מגיעים לתוצאות טובות יותר.

"ניתן לחזות את תוצאות המבחנים המשווים שנערכים בכל ארצות-הברית לפי מידת ההון החברתי בכל קהילה. להימצאותו של הון זה יש השפעה רבה יותר על מידת ההצלחה של תלמידים מאשר כמות הכסף שהשקיעו במורים, במחשבים או בצמצום מספר הילדים בכל כיתה".

זה לא ממש מפתיע, אם מקשרים את הדברים למעמד הכלכלי: לאנשים שלמדו בהרווארד למשל, יש יותר שמות בפנקס הטלפונים שלהם, ואילו אנשים קשי-יום יכולים להשקיע פחות זמן במעורבות בוועד ההורים בתיכון המקומי.

"כמובן שיש למעמד משמעות. כתבתי בעבר, שאינדיבידואל המקושר היטב בחברה הענייה בקשרים חברתיים לא יהיה פרודוקטיבי באותה מידה כמו אינדיבידואל המקושר היטב בחברה העשירה בקשרים. אולם גם אינדיבידואל שלא מקושר היטב יכול ליהנות מיתרונות החיים בחברה המקושרת היטב, כמו בדוגמה על רמת הפשיעה.

"בנוסף, כשמשווים אנשים בתוך אותו מעמד, מגלים שאנשים עם הון חברתי רב יותר מצליחים יותר. כך שחשוב להסתכל על העניין לא רק ביחס לחברה כולה, אלא גם ביחס לקבוצת ההתייחסות של כל אדם".

אתה מרגיש בנוח בחברה המונעת רק על-ידי עיקרון תועלתני?

"ממש לא. הדוגמה הגבוהה ביותר של הון חברתי שאני מכיר היא הקיבוץ, ואני לא חושב שאפשר לדבר על הקיבוץ רק במונחים של תועלת או אינטרסים. דווקא בקיבוץ, שהיה מפעל סוציאליסטי, יש קשר פוזיטיבי בין הון חברתי לשוויון. במקומות עם הכי הרבה הון חברתי, כמו שבדיה, פינלנד ודנמרק, יש הכי הרבה שוויון. הון חברתי כעובדה אמפירית מזוהה עם מדינת הרווחה, ולאו דווקא עם קפיטליזם".

הון חברתי הוא תמיד דבר חיובי?

"לא. אוסאמה בן-לאדן, למשל, לא היה יכול להצליח כל-כך אלמלא היתה לו רשת קשרים חברתיים מסועפת. אבל זה נכון גם לגבי הון פיסי והון אנושי. אני יכול ללמוד כימיה כדי לגלות תרופה לסרטן, או כדי לייצר פצצה. לדעתי, חשוב להכיר בעוצמתו של משאב זה כמו גם בכך שניתן לנצל אותו לטוב או לרע".

לא להילחם בהגירה

אחד המדדים האפשריים למעורבות בקהילה, כפי שמציג אותה פטנם, הוא שיעור ההשתתפות בבחירות. על שיעור ההצבעה הנמוך בבחירות בארצות-הברית אומר פטנם כי הוא "משתנה בהתאם לעלייה או לירידה במעמדה של הקהילה. בתחילת המאה, אחוז ההשתתפות בבחירות היה בעלייה, ואילו בשנות ה-60 הוא התחיל לשקוע - בדיוק באותה תקופה שהפסקנו ללכת לכנסייה ולהכיר את השכנים שלנו. ולמרות תקופות העלייה, אני לא מתעלם מכך שביחס לדמוקרטיות אחרות שיעור ההצבעה אצלנו נמוך. אני חושב שזה לגנותנו".

למה זה קורה?

"בגלל כמה גורמים. ראשית, לאמריקנים יש הרבה יותר מערכות בחירות. אצלנו בוחרים הכול - יש בחירות מקומיות, ארציות, בחירות לנשיאות ועוד. ריבוי הבחירות דורש רמה גבוהה של מעורבות והשקעה.

"שנית, מאז ומעולם לא הקלו על האמריקנים להצביע. הבחירות נערכות ביום רגיל, לא ביום שבתון מיוחד, וגם מבחינה בירוקרטית לא קל להצביע: חייבים להירשם 6 חודשים מראש, לרוב במשרד מרוחק שלא נוח להגיע אליו. בקיצור, יש בעיות משפטיות ותרבותיות שמונעות הצבעה נרחבת".

האם שיעור ההצבעה בכלל רלבנטי כשמודדים הון חברתי?

"אני מאמין שלא במיוחד. הון חברתי מוכיח את מידת האמון שרוכשים אנשים לקבוצת אנשים אחרים, ואת מידת מעורבותם בקבוצה כלשהי. סקרים השוואתיים הראו שהאמריקנים דתיים יותר מאזרחים בכל מדינה אחרת. אצלנו רמת המעורבות לא מתבטאת באחוזי הצבעה, כי אם במעורבות בקהילה על בסיס תיאולוגי.

"רוב האמריקנים שמגיעים פעם בשבוע לכנסייה או לבית-הכנסת עושים זאת מסיבות חברתיות, ולא רק כדי להתפלל לאלוהים. יתרה מזאת, אנשים דתיים באירופה ובישראל שונים מאנשים דתיים בארצות-הברית. יש לי חברים ישראלים חילוניים שלא היו חושבים להיות מעורבים בנעשה בבית-הכנסת המקומי, לעומת חברים יהודים אמריקנים חילוניים, שמבקרים כל שבוע בבית-הכנסת, מבלי שזה ייראה להם מוזר".

החברה האמריקנית היא חברה פלורליסטית, המאפשרת לקהילות שונות להתקיים בתוכה. האם לדעתך מתקיים מעבר ממעורבות בקהילה הגדולה - מדינת הלאום - למעורבות בקהילות שבתוכה, המבוססות על זהות אתנית?

"זאת שאלה מאוד מעניינת שעליה אני עובד בימים אלו, וכנראה גם בשלוש השנים הבאות. עדיין לא מצאתי עדות למעבר לקהילות אתניות, למרות שאנשים בהחלט מעדיפים להיות בחברת הדומים להם.

"בשנים האחרונות אנחנו נמצאים בעיצומו של גל הגירה גדול יותר מאלו שהיו בעשור האחרון של המאה ה-19 ובשנות ה-50 של המאה ה-20. בעשור שהסתיים ב-1900, המהגרים היו יהודים, איטלקים, צ'כים ואירים. היום המהגרים מגיעים ממקסיקו, מווייטנאם, מהפיליפינים, מאמריקה המרכזית ומסין.

"גל ההגירה הוא אתגר רציני מאוד בעבור החברה האמריקנית, ואני מאמין שזה נכון לגבי כל מדינה תעשייתית בעולם. לדעתי, בעתיד מדינות יהיו הרבה יותר מגוונות מבחינה אתנית מכפי שהיו עד היום. על הרקע הזה, התזה בדבר הגידול בקהילות האתניות היתה אמורה להתממש. אולם מהבדיקות שערכתי, אין גידול בקבוצות האתניות הגדולות כמו הקהילות השחורות, הנורבגיות או האיטלקיות. למעשה, יש צמצום במספר המשתייכים לקהילות מסוג זה".

לדעתך ניתן לבסס קהילה חברתית חזקה במדינות מהגרים כמו ארצות-הברית או ישראל?

"אני בעד הגירה, ואני לא חושב שהגירה היא אתגר שכדאי להילחם בו. גם בשנת 1900 היו רבים שאמרו שעדיף היה אם כולם היו פרוטסטנטים לבנים, כיוון שכך היה אפשר ליצור חברה חזקה יותר. אבל לאחר 100 שנה, חילוקי-הדעות בין הקבוצות הם טריוויאליים. לא שהמהגרים שכחו שהם יהודים או איטלקים - הם פשוט נטמעו היטב. בתהליך ארוך וקשה, זה לא היה בן-לילה, אבל זה הצליח.

"בדומה, אני מאמין שבפרספקטיבה היסטורית ישראל חזקה יותר עם היהודים מתימן, מרוסיה ומאתיופיה מאשר בלעדיהם. בעיניי, חברת מהגרים היא חברה עשירה וחיונית יותר מכל חברה הומוגנית. כדי ליצור חברת מהגרים מצליחה יש לעבוד קשה על יצירת גשרים בין הקבוצות, ומשום כך אני רואה חשיבות בהון החברתי. הניסיון האמריקני סותר את ההשקפה הפסימית, הגורסת כי לא ניתן לפתח הון חברתי בחברת מהגרים".

לא לוותר על מעורבות המדינה

כאשר אני מעלה בפני פטנם את האפשרות שתוצאת-לוואי של חיזוק הקהילה היא צמצום המעורבות של המדינה בחיי הפרט, הוא מזדעק וכמעט קוטע את השיחה. "מבקריי מטיחים בי את הטענה הזו, וזה תמיד מעצבן אותי שמייחסים לי מחשבה מעין זו", הוא אומר. "אני תמיד אמרתי שאני תומך בחברה חזקה ובמדינה חזקה, ואני לא חושב שהאחת צריכה לבוא על-חשבון האחרת.

"במשך עשורים של מחקר אני מוכיח שמדינה חזקה והון חברתי הולכים יחד. יש שמרנים שירצו להשתמש בתיאוריית ההון החברתי כדי לתרץ את צמצום מדינת הרווחה. יש חוקרים שחושבים שאם תנעל את המדינה ותפסיק את הרווחה, אז באורח פלא ההון החברתי יפרח. זו אמירה טיפשית, וזה תסריט שלא יכול להתממש.

"תנועות הנוער שמיליוני אמריקנים השתתפו בהן, או האגודות הכפריות שהוקמו במאה ה-19, שבזיכרון האמריקני שלובות בפאי תפוחים ובתחושה של חמימות ביתית, הוקמו על-ידי המדינה. גם הניו-דיל וגם החוק שקבע כי לכל חייל משוחרר אחרי מלחמת העולם השנייה מגיעה השכלה בחינם, הגבירו את ההון החברתי והיו מעשה המדינה.

"כמובן שמדינה יכולה להרוס גם הון חברתי. דוגמה טובה לכך היא המדיניות שאומצה בשנות ה-60 וה-70, שבמסגרתה הרסו אזורים שנחשבו לסלאמס ובנו במקומם גורדי-שחקים למגורים, ואז הזמינו את התושבים המקוריים לגור בהם. המדיניות הזו היתה כישלון חרוץ, והיא אחת מהסיבות לבעיות האורבניות הקשות בשנות ה-80. להרס התשתית החברתית היתה משמעות קשה בעבור תושבי הערים, כך שלא בהכרח התערבות המדינה נגמרת בטוב. יחד עם זאת, אני חושב שהיא הכרחית ליצירת חברה חזקה".

ומה באשר אליך עצמך? אתה בוודאי חבר באגודה אחת לפחות.

"אני משתתף בקבוצה מקומית שפועלת למען איכות הסביבה, אך אשתי היא ה'מאכער' האמיתי בכל הקשור להון חברתי. פעם השתתפתי במקהלה, אולם מאז שאני נוסע ברחבי ארצות-הברית ומטיף על חשיבות ההצטרפות לקבוצות חברתיות, אני פחות ופחות עושה זאת בעצמי. אני בוודאי מקצר את חיי, כדי להעביר את המסר". *