שום דבר לא בטוח

הנהלת בתי המשפט פרסמה היום את רשימת המועמדים לבית המשפט העליון. הרשימה לא מפתיעה: בין המועמדים, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, השופטים המכהנים בפועל בבית המשפט העליון, סלים ג'ובראן ואסתר חיות. כמו כן, מועמדים השופטים המחוזיים - הילה גרסטל, דבורה ברלינר, ועודד מודריק מתל-אביב; בלהה גילאור מחיפה; דוד חשין ויהונתן עדיאל, מירושלים; עו"ד חנן מלצר, עו"ד פרופ' מיכאל קורינאלדי, עו"ד שמואל ילינק, ופרופ' שלום לרנר.

הכוונה היא לבחור הפעם בארבעה שופטים וכן שופט לכהונה בפועל. עקרונית, ניתן לומר שבעלי הסיכויים הגבוהים יותר הם רובינשטין, ארבל, ג'ובראן וחיות, בהיותם מועמדי המערכת. הם המועמדים הן של שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, והן של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. יחד עם זאת, אחרי הישיבה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים, אפשר לומר, שאי אפשר לדעת שום דבר.

מי כן בטוח?

הישיבה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים, בה הצליחו הפוליטיקאים להכפיף את רצונם בוועדה (בעזרתם של שופט בית המשפט העליון, יעקב טירקל, ונציג לשכת עוה"ד, עו"ד יורי גיא-רון, בניגוד לעמדת המערכת), מלמדת כי שום דבר כבר אינו בטוח, וכך גם המועמדים עצמם - אין להם מה להיות בטוחים ושקטים.

מי כן מועמד בטוח? רובינשטיין, הוא מועמד די בטוח. מעבר לכך שהוא זוכה לתמיכת המערכת, יש לו גם את תמיכת הדתיים בוועדה - השר בני אילון, וחה"כ שאול יהלום, כך שבכל מקרה, סיכוייו די גבוהים. לג'ובראן יש סיכוי גבוה, בעיקר בשל היותו ערבי: אחרי ששופט ערבי אחד כבר כיהן בעליון בפועל, ולא מונה - עבד אל-רחמן זועבי - קשה להניח כי ישלחו שופט ערבי נוסף הביתה אחרי כהונה בפועל.

מה באשר לחיות? אמנם, אין לה מתנגדים. יחד עם זאת, אם הפוליטיקאים יחליטו כי הם מבקשים למנות מועמד אחר, חיות עשויה להידחק לפינה. ובאשר לארבל - נראה שכאן המצב לגמרי לא ברור.

רוב הסיכויים, שארבל תזכה להתנגדותם של איילון ויהלום בוועדה. בכלל לא ברור שהפוליטיקאית השלישית בוועדה, חה"כ דליה איציק, תצביע עבורה. לא ברור גם האם שופטת בית המשפט העליון, הנשיאה העתידית שלו, וחברתה הטובה של ארבל, דורית ביניש, תוכל להשתתף בהצבעה. בגלל החברות. מה שאומר, שעוד קול בטוח, כבר לא בטוח.

ומה עם טירקל? קשה לדעת: האם יצביע הפעם עם חבריו השופטים בעליון, או בניגוד לדעתם, כמו שקרה בישיבה האחרונה? ההערכות הן, שאחרי הפעם שעברה, שהיתה טראומתית מבחינת שופטי העליון, טירקל יצביע איתם. כפי הנראה, טירקל, למרות עצמאותו, לא יעז הפעם להצביע בניגוד לעמדת חבריו. בוודאי לא כשמדובר בהצבעה לבית המשפט העליון.

גם אופן ההצבעה של נציגי לשכת עוה"ד, הוא בגדר נעלם. בישיבה האחרונה, כזכור, נציג הלשכה, גיא-רון, הצביע בניגוד לצפוי ובניגוד להצהרותיו. בקיצור - אפשר לומר שארבל די מתנדנדת.

עקרונית, לפרופ' רות גביזון אין סיכוי, מאחר שהיא לא נהנית מתמיכת המערכת. יחד עם זאת, בקוניינקטורה מסויימת, יכולים גם כאן הפוליטיקאים להכפיף את רצונם. במצב כזה, בהחלט תיתכן תמיכת עורכי הדין. אחרי ככלות הכל, גביזון היא מועמדת שקשה להתנגד לה מטעמים ענייניים: היא מבריקה, בולטת, מוערכת, חדה, מקורית. זה שהיא חושבת אחרת מברק, יכול בעיני חברים מסוימים בוועדה, להיחשב דווקא לזכותה, ולא לחובתה.

באשר לשופטים המחוזיים: ברלינר, שופטת דתיה, זוכה לתמיכת הפוליטיקאים הדתיים בוועדה, וכן לתמיכת עורכי הדין. היא שופטת מוערכת, ובעלת ניסיון וותק. גרסטל היא מועמדת של לשכת עורכי הדין, וכבר לפני שנים דובר בה כמועמדת אפשרית לבית המשפט העליון. חברתה הטובה, חיות, הקדימה אותה, כשמונתה לשופטת בפועל בבית המשפט העליון, ונראה שהיא תקדים אותה גם הפעם: סיכוייה להתמנות טובים מאלה של גרסטל. ולא על רקע איכויותיה של גרסטל כשופטת, אלא על רקע מערכתי.

הנוהג הוא, שאף שופט מחוזי לא מתמנה לבית המשפט העליון ללא כהונה בפועל לפני כן. ועדת זמיר, שבחנה את דרכי המינוי לשפיטה, המליצה לחדול מהנוהג הזה. ואכן, כך קרה לגבי מינויים לבית המשפט המחוזי. לא לגבי בית המשפט העליון. לדעת ברק, לא ניתן למנות שופט מבלי שיכהן קודם כשופט בפועל.

העניין הוא, שדווקא מועמד חיצוני, שלא שימש יום כשופט, יכול להתמנות ללא כהונה בפועל. צודק או לא, העובדה היא שחברים אחרים בוועדה, חולקים על ברק בעניין זה, ולדעתם אין מניעה שימונה לעליון שופט מחוזי מבלי שכיהן כשופט בפועל בעליון. זו גם הסיבה שהרשימה רצופה בשמות של שופטים מחוזיים: מתל-אביב ועד חיפה, דרך ירושלים. כמו שזה נראה, יהיו מתוכם מינויים לכהונה בפועל, מה שיסלול אח"כ את הדרך לכהונה של קבע, לאותו מועמד.

מלצר שמור ל-2005

באופן מפתיע, הרשימה לא כוללת את שמו של פרופ' מיגל דויטש. דויטש כבר הופיע בפני ועדת מישנה של הוועדה לבחירת שופטים, ועבר אותה. גם בישיבה הפנימית של השופטים, הוא זכה לתמיכת השופטים. למרות זאת, שמו לא נכלל ברשימה העכשווית, וזאת משיקולים טכניים (ראה מסגרת).

דויטש מיועד לכהונה בשנת 2005. כך גם עו"ד חנן מלצר, "שמור" לשנת 2005. מלצר התפטר באחרונה מתפקידיו במפלגת העבודה. לדעתו של ברק, מלצר צריך בתקופת צינון ולא ניתן למנותו כעת, על אף שהוא מועמד ראוי בעיניו.

אין ספק, שגם הישיבה הזו של הוועדה לבחירת שופטים, כמו הישיבה הקודמת, יכולה להפתיע. לא ברור אלו קואליציות יעשו הפוליטיקאים בוועדה, וכיצד יצביעו נציגי לשכת עורכי הדין. מה שברור הוא, אחרי הפעם האחרונה, שלא מספיק להיות מועמד של המערכת. את זה חש על בשרו בפעם האחרונה, השופט עדי אזר, שהיה מועמד בטוח, אך לא נבחר.