פרופ' זסלבסקי: יש לבצע מהפכה מיידית במשק האנרגיה בישראל

זסלבסקי מדגיש, שבעוד שבמדינות אירופה יורד השימוש באנרגיה מזהמת, בארץ הוא הולך וגובר, והשאלה היא האם החברה הישראלית תוכל לשאת זאת לאורך זמן.

מהנתונים שמציג זסלבסקי עולה, שהיקף פעילות משק החשמל בארץ הוא 5-3 מיליארד דולר בשנה, יותר מפי חמישה מהיקף משק המים. לדבריו, ייבוא הנפט גדל מ-11 מיליון טונות ב-1990 ל-20 מיליון טונות ב-2002; וצריכת החשמל גדלה מ-20.9 מיליארד קוט"ש לשנה ב-1990, ל-45.4 מיליארד קוט"ש לשנה ב-2003.

לדעת זסלבסקי, בעיות משק האנרגיה המקומי נובעות מכך, שישראל היא אי מובדד מבחינה חשמלית, עובדה המחייבת את המדינה לייצר רזרבות גדולות כדי להבטיח אמינות אספקה. לא רק זאת, ייבוא הדלק היה 2.4 מיליארד דולר ב-2002, השווה ל-10% מהייבוא, או 400 דולר לנפש לשנה. לדבריו, על-ידי חיסכון קטן במגזרי האנרגיה, החיסכון במטבע זר עשוי להגיע ליותר מ-500 מיליון דולר בשנה.

לדבריו, יש תנודתיות רבה במחירי הנפט, כאשר הנזק הכלכלי עלול לעלות על 6% מהמדד, ולכן יש לעשות מאמץ להקטין ככל האפשר את התלות בייבוא הדלק, ולייצב את מחירו. זסלבסקי מדגיש, שצמצום או ביטול הסבסוד של החשמל ועליית מחירי הדלק, עשויים לייקר את התפלת המים ב-40%.

עוד טוען זסלבסקי, שריכוזיות משאבי האנרגיה העולמיים בידי עשרות המדינות המוסלמיות, הופך את הדלק אמצעי סחיטה מהמערב, והוא מקור המימון החשוב ביותר של הטרור העולמי. לדבריו, כל תרומה לעצמאות השימוש באנרגיה, היא בעלת ערך סגולי גבוה. לא רק זאת, לדבריו, צריך לזכור שמאגרי הנפט והגז הטבעי יגמרו תוך עשרות שנים, על כל המשמעויות הכלכליות-פוליטיות-טכנולוגיות הנובעות מכך.

לדבריו, הבעיה הקשה מכולן, היא זיהום האוויר שנגרם משימוש בדלק מחצבי. זסלבסקי מדגיש, שאחד האמצעים לאפיון זיהום אוויר הוא על-ידי מדידת קרינת השמש המגיעה לפני הקרקע. האוויר באיזור החוף מזוהם רוב ימות השנה, קבע. לטענתו, רמת הזיהום הלכה ועלתה בהתמדה עם השנים ככל שמספר כלי הרכב ותחנות הכוח על חוף הים התרבו.

זסלבסקי מדגיש, כי כל עלייה של מיקרו-גרם חלקיקים למ"ק אוויר, גורם לאובדן 29 אלף ימי עבודה בשנה, כי מספר המתים מזיהום אוויר הוא יותר מ-1,000 בשנה, וכי הנזק הכלכלי עקב מקרי מוות מוערך במיליארד דולר בשנה.

לדבריו, אין היום ספק שזיהום האוויר הנגרם משריפת דלקים מחצביים גורם לנזקים סביבתיים קשים ביותר בעולם. מקובל להניח, שהנזקים העולמיים מאסונות טבע גדלו מ-40 מיליארד דולר בשנה בשנות ה-60, ל-400 מיליארד דולר בשנה בשנות ה-90.

לטענתו, למעלה מ-90% מאסונות אלה הם תוצאה של תהפוכות אקלים. שינויי האקלים מצטרפים לנזקים סביבתיים אחרים בכרייה, בהובלה בדליפה של מערכות דלק ובגשם חומצי. לדעת אבנימלך, קיימות דרכים להקטין את ההשפעות השליליות הנובעות משריפה בלתי מבוקרת של דלקים, לדוגמא עלייה של 50% במחיר החשמל אשר תקטין את השימוש בחשמל.

מהנתונים מתברר, שהמדינה כמעט וחדלה להשקיע בייעול השימוש באנרגיה, והאגף שעסק בכך במשרד התשתיות נסגר, וזאת למרות שברור, שבאמצעות חינוך לחיסכון ניתן היה לחסוך 20% מכל צריכת האנרגיה - חסכון של 2.5 מיליון טונות בייבוא דלק וחסכון של 400 מיליון דולר למשק.

אך לא רק זאת. לשימוש בדלקים מחצביים עלות חיצונית גבוהה הפוגעת בבריאות, ביבולים בשדות, בתשתית ובחקלאות. לדעת אבנימלך, העדר התחשבות בעלויות החיצוניות, גורמת להעדפה מוטעית של מקורות האנרגיה המזהמים. לדבריו, הפנמת העלויות החיצוניות תאפשר מציאת אמת מידה כלכלית לכדאיות ההשקעה במקורות אנרגיה חליפיים.

לדעת זסלבסקי, במקום להפנים את העלויות החברתיות, כאמת מידה לשינוי האקלים הכלכלי הדרוש, אפשר גם לבחור בדרך אחרת: להעריך מה הקנס שישראל תשלם אם לא תתכונן בזמן להמעטה של גזי חממה.

לדבריו, כל עוד ישראל לא תעמוד בדרישות העולמיות, ייחסם הייצוא שלה לאיחוד האירופי, לצפון אמריקה ואולי גם ליפאן - נזק של מיליארדי דולרים לשנה. לטענתו, אם לא נתכונן בזמן במקום לפתח טכנולוגיה ולייצא אותה לעולם במאות מיליוני דולרים, ישראל תצטרך לרכוש טכנולוגיה.

לדבריו, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שלא לנקוט אמצעים נמרצים ביותר כדי למצוא או לפתח טכנולוגיות למקורות אנרגיה חליפיים.