"תוכנית ספדיה (תוכנית מערב ירושלים) תחליש את ירושלים, ומימושה יהיה בבחינת בכייה לדורות. התוכנית היא אולי שינוי קוסמטי, ואולי תגדיל את האוכלוסיה היהודית הרשומה בעיר, אך היא לא תשפיע על חוסנה הכלכלי". כך עולה מחוות דעת כלכלית שהוכנה על-ידי שמונה פרופסורים מהמחלקה לכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
בחוות הדעת נכתב, כי ירושלים עומדת על סף קריסה, וחיזוקה חייב להיות משימה לאומית מדרגת חשיבות עליונה. "מסקנתנו החד-משמעית היא, שמימוש תוכנית ספדיה ב-20 השנים הבאות יחליש את ירושלים בצורה ניכרת. התוכנית תמנע מימוש של תוכניות אחרות עדיפות בהרבה, תאיץ את תהליך ההתנוונות של מרכז העיר ותחסל בצורה בלתי הפיכה את עתודות הקרקע שיוכלו לשמש את צורכי הפיתוח של העיר בטווח הארוך".
הפרופסורים אבי בן-בסט, עודד גלאור, נחום גרוס, סרג'יו הרט, ויקטור לביא, יורם מישר, מרדכי פרי ומיכאל קרן, סוברים כי עד כה המונח 'חיזוק ירושלים' הוגדר כשמירה על היחס הדמוגרפי היהודי-ערבי, בדרך של הגדלת האוכלוסיה היהודית בתחום ירושלים. לדבריהם, הגיע הזמן לעקור תפיסה זו מהשורש.
חוסנה של ירושלים ראוי להימדד על-ידי חוסן כלכלי. הסיבה העיקרית, לדבריהם, להחלשות העיר היא המבנה הדמוגרפי המיוחד. ירושלים היא העיר הגדולה הענייה ביותר, ומגמות אלה הולכות ומתעצמות. ירושלים נתפסת בעיני צעירים משכילים לא-חרדיים כעיר דוחה, עונייה מתעצם והולך, ומרכז העיר סובל מעליבות מתמשכת.
לדבריהם, תוכנית ספדיה היא תוכנית אדריכלית-פיזית שנעדרת חזון כוללני על פניה העתידיים של העיר. התוכנית איננה מתמודדת עם הבעיות הבסיסיות העיקריות, והיא תגרום לירושלים להיפרס עוד יותר, תרחיק עוד יותר את מרכז הכובד של האוכלוסיה ממרכזה ההיסטורי, תחליש את מרכז העסקים העירונים, תגביר את ההוצאות על התשתיות, תחמיר את בעיות הצפיפות בדרכים ובכל מקרה לא תתרום להגברת החוסן הכלכלי ולעצירת הליך ההידרדרות של העיר.
בחוות הדעת מתייחסים הכותבים בין היתר לצפיפות במחירי הנדל"ן. ירושלים פרוסה כיום על שטח של 126.3 קמ"ר (לשם השוואה, תל-אביב פרוסה על שטח של 51.3 קמ"ר, וסן פרנסיסקו על 122 קמ"ר). צפיפות התושבים בירושלים בשנת 2000 היתה 5.2 תושבים לדונם. לדעת הפרופסורים, צפיפות זו אינה גבוהה, וגם הצפיפות בתוך שכונותיה היותר צפופות של העיר אינה גבוהה בהשוואה בינלאומית.
העובדה שירושלים אינה עיר צפופה, מתקשרת ליוקר הדיור. מחירי הדירות בירושלים באזורים בשכונות העניות נחשבים לנמוכים מאוד, ולכן בדיקות המתכננים לעניין תוכניות פינוי-בינוי בירושלים אינן כדאיות, כיוון שהקרקע אינה יקרה מספיק.
לדברי הפרופסורים, "לא ניתן לאחוז את המקל משני צדדיו: גם לטעון שמחירי הנדל"ן הגבוהים בירושלים מבריחים ממנה אוכלוסיה, וגם לטעון שמחיר הנדל"ן הנמוכים מונעים את הכדאיות הכלכלית של התחדשות מרכז העיר, באמצעות תוכניות פינו-בינוי או באמצעים אחרים.
יוקר הדירות בירושלים אינו הבעיה של העיר, אלא להיפך: עונייה של ירושלים הוא שמכתיב בחלק משכונותיה מחירי נדל"ן נמוכים, ולכן הפתרון חייב להיות התמודדות ישירה עם העוני והפיכת הנדל"ן הסמוך למרכז העיר לאטרקטיבי עבור האוכלוסיות החזקות.
בחוות הדעת מציעים עוד שורה של הצעות, ביניהן "ראש" תכנוני חדש, התמודדות אמיתית עם בעיותיה של ירושלים, תכנון פיזי מתוך ראיה כוללת, שישים בראש את הגברת החוסן הכלכלי של העיר, ולא את גודל אוכלוסיותיה. בסוף המלצותיהם קובעים הפרופסורים באופן חד-משמעי: "יש להניח את תוכנית ספדיה במגירה, ולנעול את המגירה לעוד 20 שנים לפחות. בניית שכונות חדשות במערב העיר ב-20 השנים הקרובות אינה חלק מהפתרון, וצפוי לגרום נזק אדיר ובלתי הפיך לחוסנה של ירושלים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.