מי יהיה הנגיד?

להחליט זה לוותר על אופציות, ולכן פוליטיקאים מעדיפים לדחות הכרעות עד לרגע האחרון. מרגע קבלת החלטה, האפשרויות נסגרות, והתשומות הפוליטיות הנלוות לתהליך הופכות לנטל עם קבלתה. זוהי בדיוק הסיבה לדחיית ההכרעה בנוגע לכהונת הנגיד הבא של בנק ישראל, שאמור להיכנס לתפקידו ב-1 בינואר 2005. שר האוצר, בנימין נתניהו, ידוע כמי שמחליט "בזמן פציעות". מעניין לראות כיצד ישפיעו תבוסות ראש הממשלה אריאל שרון (בפעם השנייה בתוך חצי שנה בוועידת הליכוד השלישית) במאבק לצירופה/אי צירופה של העבודה לממשלה, על מערכת היחסים בין שרון לנתניהו ועל ההחלטה הצפויה לגבי הנגיד הבא.

הנגיד המכהן דוד קליין ושר האוצר לשעבר יעקב נאמן הם השמות הכי חמים במרוץ לנגידות. המועמדים האחרים שהסתובבו עם מינוי בכיס, פרופ' ליאו ליידרמן, פרופ' אבישי ברוורמן וויקטור מדינה, יצטרכו אולי לחכות לפעם הבאה. להם אפשר להגיד, שעד שזה לא נסגר זה לא נסגר.

נאמן כבר כיהן כמעט בכל התפקידים הממלכתיים האפשריים: מנכ"ל האוצר, שר האוצר, וגם שר המשפטים לזמן קצר. נאמן מקובל על שני הגוונים בפוליטיקה, לעיתים נדמה שידו בכל ושכל הדרכים תמיד מובילות אליו. נאמן היה גם הבחירה הראשונה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ואלמלא הווטו שהטיל שר האוצר בייגה שוחט, שאיים בהתפטרות, נאמן היה סוגר היום קדנציה ראשונה של חמש שנים.

נאמן מילא תקופות כהונה קצרות יחסית בכל תפקיד. ב-1999 פרש נאמן בטריקת דלת מתפקיד שר האוצר, פחות משנתיים לאחר שנתניהו מינה אותו לתפקיד. זאת לאחר שבמהלך חופשת סקי קצרה בצרפת שמע נאמן דרך התקשורת על פגישה חשאית שקיים נתניהו עם דוד לוי, אז בגלות פוליטית בבית שאן, על אפשרות לצירופו מחדש לממשלה בתפקיד שר האוצר במקומו של נאמן. כל ההכחשות לא הועילו. יממה לאחר שנחת, ערב כניסת שבת, הודיע נאמן במסיבת עיתונאים דחופה על פרישתו מהאוצר.

לאחרונה יש שמועות על לחצים המופעלים עליו לשקול קבלת עול תפקיד הנגיד. מי שיתחקה אחר מקור השמועות, אגב, עשוי לגלות כי העקבות מגיעות עד למשרד ראש הממשלה. בעבר כינה נאמן את הנגידות כך: "הכנסת ראש בריא למיטה חולה". מרוץ הנגידות נכנס עתה לישורת האחרונה. בגלל ההשפעה הגדולה שיש למינוי הנגיד על השווקים בתל אביב, ונוכח החשיבות שהשווקים בחו"ל מייחסים למינוי, רצוי שכבר בקרוב תבוא הודעה: מי יכהן כנגיד בחמש השנים הבאות.

נראה שקליין, הנגיד המכהן, שפיגר במרוץ התחיל עתה להוביל אותו. בשבוע שעבר דלפה ידיעה לפיה נתניהו שוקל קדנציה שנייה לקליין, ובו בערב נשלח מכתב בהול מיובל רכלבסקי להסתדרות ולוועד העובדים בבנק ישראל, לחדול לנסות לתקוע טריז בינו לבין קליין, ולא לערב עוד את שמו בכהונת הנגיד.

אם לפני שנה, אפילו בחצי שנה האחרונה, נראה היה שסיכוייו של קליין להתמנות לקדנציה שנייה היו קלושים, הרי היום הוא מוביל את קבוצת הרצים. אין היום חילוקי דעות בין הנגיד לממשלה ולנתניהו לא ביחס למדיניות המוניטרית ולא ביחס למדיניות התקציבית. המדיניות המוניטרית הבטיחה יציבות, תוך הפחתות ריבית והתייצבות ברמה של 4.1% בחצי שנה האחרונה, למרות שבעולם כמעט כולם מעלים כבר את הריבית. המדיניות התקציבית שמוביל נתניהו, להקטנת הגרעון, לבלימת הוצאות הממשלה ולהנמכת נטל המיסים, הרחיקה את הסכנה של משבר פיננסי והחזירה לישראל את המשקיעים הזרים. בכך איפשרו השניים את חידוש הצמיחה של המשק, עדיין בקצב נמוך מהרצוי, כאשר הזעזועים החיצוניים שפקדו אותנו, הפיגועים והמיתון העולמי, שינו כיוון.

בסיטואציה הפוליטית החדשה שנוצרה בעקבות הפסדי שרון בליכוד, שבה קיימת מצד אחד רגישות פוליטית בין שרון לנתניהו, ומצד שני העבודה לוחצת להצטרף לקואליציה, הנגיד המכהן הוא מועמד טבעי. אם נתניהו ירצה להחליף אותו במישהו אחר הוא עלול להיתקל בהתנגדות מצד שרון, ולהיפך, מסיבות של מאבקי כוח. העובדה שקליין מונה בזמנו על ידי רוה"מ אהוד ברק, בניגוד לעמדת שר האוצר שוחט, והעובדה שלאחרונה הגביר הנגיד את המעורבות בנושאים חברתיים וברפורמה בבנקאות, בתאום עם הממשלה, בוודאי מכשירות אותו גם בעיני השותפים הקואליציוניים הפוטנציאליים.

היתרון של קליין הוא בהיותו נגיד מכהן, שלא צריך לעבור את הליך האישור. המינוי אינו כרוך בכך ששר האוצר כופה את המינוי על רוה"מ, ולהיפך. כל מועמד חדש, אפשר שיהיה כרוך במאבקים פוליטיים, לא כלכליים, שאף צד אינו מעוניין בהם. כניסת העבודה או לחילופין ש"ס, תהפוך את מינוי הנגיד לתהליך פוליטי המונע משיקולי יוקרה וכוח.

אמנם ישנם מספר מועמדים ראויים מאוד שהציגו את מועמדותם, אך האם יש, בסיטואציה הקיימת, הצדקה להחלפה של נגיד מכהן, שלמד משגיאותיו בראשית הקדנציה הראשונה? אפילו נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, העדיף להישאר עם הנגיד הנוכחי פעם חמישית ברציפות. מועמדים בולטים מהאקדמיה, ששמם הולך לפניהם בכל העולם, ושלהם הוצע התפקיד על ידי ברק ושוחט בשנת 2000 (פרופ' אלחנן הלפמן, פרופ' ניסן לוויתן ופרופ' חיים בן שחר) סירבו והיום הם אינם מועמדים (לגבי הלפמן זה לא לגמרי ברור). גם מועמדים בולטים מהמגזר העסקי שהם בעלי מעמד כלכלי וציבורי רציני, כמו אלי הורוביץ, אינם חושקים בתפקיד. "אל דאגה, יימצא האיש הטוב לתפקיד", אמר הורוביץ בכנס קיסריה.

אכן מדובר במינוי כפוי טובה, מהרגע הראשון, לנגיד חדש או לנגיד ישן חדש, משום שבכל מקרה הריבית תעלה, והיא תמיד תעלה בזמן הכי פחות רצוי לממשלה. לפי תשואות המק"מ בשוק ההון מראשית 2005 הריבית תתחיל לרוץ, ותגיע לשיא בין מארס לאוקטובר, באמצע מאבקי הפינוי הצבאי והאזרחי מעזה, העיתוי המרגיז ביותר לכל ממשלה.

עליות מחירי הנפט והסחורות בעולם, הצפי לזינוק הדולר בעקבות העלאות הריבית הצפויות בארה"ב והצפת השווקים בארץ במיליארדי דולרים רבים מהפיצויים שמפוני גוש קטיף יקבלו ושהאמריקנים יזרימו לישראל כדי שתתנתק מעזה, הופכים את התהליך לבלתי נמנע. גם כך כמות הכסף מזנקת ביותר מ-20%.

בתרחיש הזה, רצוי שבין הנגיד לשווקים ישרור אמון הדדי. המחיר שיידרש בריבית בגלל חוסר אמון של השווקים במדיניות הריבית, עלול לדרדר שוב את המשק, לא למיתון משום שהמדיניות הכלכלית כעת מכוונת לעליית רמת החיים, אלא דווקא למאורעות מסוכנים מהעבר כמו ב-1983 במשבר המניות הבנקאיות וב-1985 במשבר האינפלציה הדוהרת. אז זה הסתיים בנזיפות אישיות לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל גם יחד. תמיד טוב לראות את הנולד ולהתכונן לקראתו.