מוסד נאמן: ישראל ממשיכה להטמין פסולת למרות שהנזקים כבר הוכחו

מהמחקר עולה, שלמרות ההצהרות הרבות בדבר הצורך למצוא חלופות להטמנה, קידמה המדינה את הקמת אתר אפעה בנגב, אך הזניחה את כל יתר החלופות. זאת למרות שמחקרים עולמיים מוכיחים ששיטת ההטמנה נחשבת לזוללת קרקע, עובדה שהיא משמעותית במיוחד במדינה קטנה, והיא אחד המקורות ליצירת גזי חממה, הגורמים להתחממות כדור הארץ.

אבנימלך ואילון מביעים תמיהה על כך, שלמרות שבארץ פותחו במהלך השנים טכנולוגיות רבות לטיפול באשפה, בין השאר על-ידי חברת חץ אקולוגיה, שיוצאו גם למדינות אחרות, אצלנו כמעט ולא נעשה שימוש מעשי בטכנולוגיות אלה. לדעתם, הגיע העת שמדינת ישראל, ובראשן הערים הגדולות שבה, יתחילו להפריד אשפה, ובעיקר ימנעו מהטמנה של פסולת אורגנית ושל אריזות, כמקובל כיום ברוב מדינות העולם.

אבנימלך ואילון מדגישים, שרק נחישותן של הרשויות המקומיות תוכל לפתור בעיה קשה זו, שיש לה גם היבטים כלכליים מובהקים, שישפיעו על תקציבי הרשויות.

מהמחקר עולה, שאתרי סילוק האשפה בארץ מתמלאים, ולכן עלות סילוק אשפה שאינה ממוחזרת היא גבוהה, ואף תגדל בעתיד. המשרד לאיכות הסביבה מצוי בשלבים מתקדמים של הטלת מס הטמנה, המקובל ברוב ארצות המערב. מס ההטמנה המקובל באירופה הוא 100-20 אירו לטונה. המס המתוכנן בארץ הוא 40 שקל לטונה.

לעומת הקנס המתוכנן על ההטמנה, מעניק כבר היום המשרד לאיכות הסביבה תמיכה כספית למיחזור - 25 שקל לכל טונה פסולת ממוחזרת, בין השאר חומר אורגני לקומפוסט, מיחזור גזם, נייר, קרטון ופלסטיק.

עלות נוספת לשיטת ההטמנה נגרמת מהצורך לשאוב את גז המתאן, שהוא אחד הגורמים ליצירת גזי חממה. מאחר ויעילות מתקני שאיבת הביוגז נמוכה חוקקו מדינות רבות בעולם חוקים האוסרים הטמנת פסולת אורגנית.

מאחר ובעיית שחרור גזי חממה היא גלובלית, הוסדר הנושא בעולם באמצעות מערכת של הסדרים בין לאומיים של סחר בגזי חממה. לפי שעה ישראל אינה מחויבת להסדרים אלה, אולם סביר שבעתיד הלא רחוק הם יחולו גם עלינו, עובדה שתייקר את ההטמנה עוד יותר.

לדבריהם, פתרון של שריפת האשפה הוא פתרון יעיל, אך מעורר התנגדות. יתרונות השריפה נובעים מהעובדה שניתן להעביר למשרפות אשפה ללא מיון ראשוני. מגרעתה העיקרית היא הצורך להקים מתקנים וטכנולוגיה יקרה למניעת פליטת גזים רעילים ואפר המכיל חומרים מסוכנים.

עלות שרפת האשפה, העומדת בתקנים סביבתיים אירופים, 30 אירו לטונה. אם משתמשים בחום הנוצר בתהליך השריפה לחימום, כפי שעושה שבדיה, עלות השריפה היא 90-80 אירו לטונה. מאחר ובמקומות שונים בארץ ובראשם באזור חיפה, קיימת רוויה בביקושים לקיטור נחות, סביר להניח שעלות שריפת האשפה תגיע ל-100 דולר.

בנוסף, קיימת הדילמה לגבי הטיפול באפר. בשרפת אשפה מקבלים 20%-10% אפר, הכולל את כל המתכות הרעילות בריכוז פי 10-5 מזה הקיים באשפה. בחלק מהמדינות משמש האפר כתוסף לאספלט או שהוא מוטמן במטמנות רגילות. באחרות, קיימת חובה להעביר את האפר לאתר לסילוק פסולת מסוכנת, שגורמת להכפלת מחיר התהליך.

שימוש אפשרי נוסף בפסולת הוא הפיכתה לקומפוסט (דשן) לטיוב קרקעות, שמעלה את פוריותן ב-15%-10%. עלות הפקת הקומפוסט מאשפה 15 דולר לטונה.

לדעת אבנימלך ואילון, הפתרון הטוב ביותר לבעיית האשפה הוא הפרדה במקור, כפי שהדבר מבוצע במדינות רבות במערב. ההפרדה מאפשרת קבלת פסולת אורגנית נקיה, המשמשת לייצור קומפוסט, ופסולת יבשה המיועדת למיון ולמיחזור, וחומר דלק לתעשייה.

בארץ פועלת מזה מספר שנים, בהצלחה רבה, שיטה הפרדה בקרית טיבעון, הממיינת 40% מהאשפה. על-פי שיטה זו, האזרחים ממיינים את הפסולת לשני זרמים: הזרם הרטוב שבו רק פסולת אורגנית, כולל חיתולים חד-פעמיים וגזם גינה קל. כל השאר מועבר לזרם הפסולת היבשה. הפסולת הרטובה משמשת ליצור קומפוסט והזרם היבש עובר לפס מיון שניתן להוציא ממנו רכיבים הניתנים למיחזור.

איסוף פסולת אורגנית כדאית מאוד גם בשוק המוסדי, הכולל מסעדות, בתי קפה ובתי אבות, שווקים עירוניים ומפעלי מזון. על-פי הערכה, ההפעלה של שיטה זו תקטין את הצורך בהטמנה של חומר אורגני בשיעור של לפחות 20% מכלל הכמות העירונית המסולקת.