קנו לעצמכם מתנה לחג

מתנת החג של 4% צמיחה ב-2004, עליהם הכריזה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערב ראש השנה, היא הדלק החיוני לשר האוצר בנימין נתניהו, לקראת המאבקים בכל החזיתות שעוד נכונו לו ב-2005. אחת לאחת, לפחות בחזית הכלכלית, המזל הולך עם נתניהו, ולידיעת מ"מ רוה"מ אהוד אולמרט: ב-12 החודשים האחרונים נוספו למעגל התעסוקה כ-92 אלף עובדים ישראלים חדשים, מתוכם למעלה מ-80 אלף בסקטור העסקי. את הצמיחה הפעם, בניגוד לשנים קודמות, מובילים הסקטור העסקי ובעיקר ייצוא ההיי-טק והתיירות. למרות הטרור. זה לא ניפוח סטטיסטי אלא צמיחה נקייה תוך כיווץ הסקטור הציבורי.

ולמרות זאת אנחנו הולכים לחצי שנה עד שנה של אי-ודאות גדולה: קצב הצמיחה מואט (לעומת 7% ברבעון הראשון); גביית המיסים, ביחס לשיעורי הגידול המהירים אשתקד, מדשדשת. יש האומרים שאולי נציבת המס הקודמת, עו"ד טלי ירון אלדר, וכמה מאנשיה הורישו לראש אגף המיסים החדש, איתן רוב, "אוצר": גביית מיסים יורדת לאחר שהמס הרעיוני ודחיית החזרי מיסים ניפחו מלאכותית את ההכנסות במחצית השנייה אשתקד, לקראת פרישתה של ירון אלדר.

אילוצי התקציב אינם מאפשרים עוד חופש פעולה, ובוודאי שלא הפחתות מיסים נוספות. ביצוע תוכנית ההתנתקות מהיר מהצפוי, וגם משאל העם, במידה שראש הממשלה, אריאל שרון, יתפתה לכך, לא יעצור את רכבת ההתנתקות. עוד נכונו לנו הזרמות כספים אדירות של 2.5-3 מיליארד שקל, על פי התכנון להבטחת פינוי אזרחי שקט של היישובים והמתיישבים בחבל קטיף. באוצר משתעשעים שזה ייגמר ב-3 מיליארד שקל. אם הפינוי האזרחי ייעצר ב-4.5-5 מיליארד שקל, אפשר יהיה לומר שהחיינו. ועוד לא הגענו לפינוי הצבאי, שגם עלותו מוערכת בכ-2 מיליארד שקל לפחות. מבחינת עלות ההתנתקות, הכל תלוי בהקפאת הדולר בשער של 4.5 שקל. שער דולר של 5 שקלים יזניק פלאים את הוצאות הפינוי.

ממשלת האחדות, שכרגע אינה על הפרק, ולחילופין ממשלה רחבה הנשענת על ש"ס ואגודת ישראל, היא אולי הכרח מבחינה מדינית. מבחינה כלכלית היא תסיג את המשמעת התקציבית לאחור. תוספת של עשרות מיליוני שקלים לשמונה שרים חדשים, מי יודע כמה סגני שרים ועוד שני סגני רוה"מ, זה כסף קטן. הכסף הגדול יזרום החוצה בין האצבעות בהיקף של מיליארדי שקלים, בדיוק לתחומים (ובעיקר לקצבאות) שהם מוקד ומטרה של המדיניות הכלכלית של ממשלת שרון השנייה. בגלל ההתנתקות, לא שר האוצר וגם לא שרי שינוי יהיו חזקים מספיק כדי לבלום את הסחף התקציבי. סיוע כספי נדיב של מיליארד דולר מהאמריקנים יוכל להציל את המצב. זה יכול לקרות רק לאחר הבחירות, אם ג'ורג' בוש ייבחר לקדנציה שנייה ואם ג'ון קרי הדמוקרט ינצח בבחירות, ובכל מקרה לא לפני השבעתו בינואר.

ואם הכסף האמריקני לא יגיע, תרחיש ריאלי שצריך להתרגל אליו, ניאלץ לוותר ולו זמנית על חלק מההישגים במדיניות הפיסקלית. בתרחיש האופטימי, הגירעון התקציבי יגיע ב-2005 ל-3.3% תוצר וההוצאה הממשלתית תגדל ב-1.8%, במקום 3% ו-1% בהתאמה, אך על פי החלטות הממשלה שהתקבלו לפני כחודש. בתרחיש הפסימי, הגירעון התקציבי יצמח ל-3.5% תוצר וההוצאה תגדל ב-2.2%. יש גם תרחיש פסימי יותר, לפיו יחד עם עלות הפינוי הצבאי הגירעון התקציב עלול לזנק ל-3.8% תוצר וההוצאה תעלה ב-3%.

וחוץ מזה, בארה"ב ובעולם הריבית כבר עולה, והכסף נהיה יקר יותר, מה שימתן את הצמיחה העולמית ובארה"ב בפרט, ואת קצב הגידול בסחר העולמי. האטה זו יכולה גם למתן משמעותית את אומדני הצמיחה בישראל.

בינתיים הנגיד הנוכחי דוד קליין מחזיק בריבית ולא מעלה אותה, מסיבות כלכליות מובהקות, אבל לא לאורך זמן. מהשבוע שעבר גברו סיכוייו של קליין לקבל קדנציה שנייה. ככל הידוע תומכים בו הלשעברים, פרופ' יעקב פרנקל ויעקב נאמן, ועוד כמה מבכירי האוצר בעבר ובהווה. ההכרעה נדחתה לנובמבר, ועד שזה לא ייסגר זה לא סגור. המתמודדים האחרים ובראשם ויקטור מדינה ותומכיהם מלכדים שורות וכוחות. נכון לעכשיו, ובניגוד לשנים קודמות, לא צפויות צעקות מצד שר האוצר לעבר נגיד בנק ישראל בגלל שער הריבית. תמיכת בנק ישראל בהמלצות דו"ח צוות בכר לרפורמה בבנקאות ובשוק ההון קירבו מאוד את נתניהו לקליין. *