ביהמ"ש הרשיע את חב' דנקנר השקעות בשימוש חורג בבניין בית גרונר ברמת גן

בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן הרשיע את דנקנר השקעות בשימוש חורג בקשר לבניית בית גרונר ברמת-גן. בית המשפט קבע, כי הבניין, האמור לשמש לדיור מוגן, אינו משמש לכך בפועל.

הפרשה נחשפה לראשונה במוסף "גלובס נדל"ן" ב-1.12.97 על ידי משה ליכטמן בכתבה "דיור מוגן בשטח בר".

לפי כתב האישום, היתרי הבנייה שניתנו לבניין הם לצרכי דיור מוגן. בפועל השתמשה דנקנר השקעות והירשתה להשתמש בנכס לצרכי מגורים.

לצורך בניית בית גרונר התקשרה דנקנר השקעות עם חברת סנאורה. דנקנר השקעות טענה, באמצעות עו"ד שמוליק קסוטו, כי לפי ההסכם בין העירייה לבין סנאורה, היתה זו רשאית לעשות ביחידות בפרויקט כהבנתה. תמורת זאת התחייבה סנאורה לתנאים מסוימים.

כן הציגה דנקנר מכתב של מנכ"ל עיריית ר"ג, לפיו היתר הבנייה שניתן להקמת הפרויקט לא יגביל את דנקנר בכל צורה שהיא, והיא תוכל למכור את הדירות לכל גורם. דנקנר טענה עוד, כי הסתמכה על חוות דעתו של עורך דינה, עו"ד משה לוסקי, לפיה יכולה החברה למכור את הדירות לכל גורם.

בית המשפט דחה את הטענות וקבע, כי ההסכם בין סנאורה לעירייה לא נעשה בכובע השלטוני, ומטרתו העיקרית היתה להבטיח את זכויותיה של העירייה בהקמת יחידות ציבוריות בבניין. ביהמ"ש דחה את הטענה, כי בהסכם זה התכוונה העירייה להתיר למכור את הדירות לכל אחד.

באשר למכתבו של מנכ"ל העירייה קבע בית המשפט, כי המכתב אינו ממצה את עניין הקריטריונים לאכלוס הדירות, אלא להיפך: המכתב מלמד כי יש לקבוע קריטריונים כאמור. משאוכלס הבניין שלא לפי קריטריונים שנקבעו עם העירייה, הרי מדובר בשימוש חורג.

גם טענת ההסתמכות של דנקנר נדחתה. בית המשפט מתח ביקורת על עו"ד לוסקי, וקבע כי כי הוא אמר בעדותו דברים שלא משתלבים עם ניסיונו הרב בענייני נדל"ן או עם חובתו בפרויקט כה גדול לברר היטב בפני מה עומדים מרשיו מבחינה חוקית.

גורמים בדנקנר השקעות אמרו בתגובה, כי החברה פירשה אחרת את "הדיור המוגן" מאשר בית המשפט, ולדעתה הבניין אכן משמש לדיור מוגן. עוד נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לטענותיה של דנקנר השקעות.