בזמן שטומי ניגב חומוס

לפיד, שהימר על כל הקופה או לא כלום, יצא בלא הקופה, ובדרך איבד את האינטליגנציה של הבוחרים ואת "ברית הזוגיות" עם שר האוצר, בנימין נתניהו. יחד כפו שניהם על ישראל בשנתיים האחרונות את המדיניות התאצ'ריסטית הכלכלית-חברתית. לפיד ועמיתיו השרים הרימו את היד באדיקות בעד כל הגזירות החברתיות מבית מדרשו של נתניהו. בלי התמיכה האוטומטית הבלתי מסויגת שלהם זה לא היה עובר.

מה הביא את לפיד להפנות עורף למדיניות הכלכלית ולתקציב 2005, עכשיו כאשר המשק כנראה עושה סיבוב ונחלץ מהמיתון, חוזר לצמיחה של 4%, מה שמאפשר לשתף את האוכלוסיות החלשות, גם את החרדים במשהו מההישגים ומהרווחים?

האם שרון לא עידכן את לפיד על שחרורו הקרוב של עזאם עזאם? האם לפיד קיבל משרון הבטחה לצירופה של שינוי לממשלת שרון השלישית? האם סגר "דיל" עם שמעון פרס, שהעבודה לא תצטרף לממשלה בלי שינוי? המאזן, מאז נפילת הממשלה בהצבעה בקריאה ראשונה על התקציב ל-2005, אינו נוטה חסד ללפיד. ב-2002, מהפחד שעמרם מצנע יכבוש את המפלגה, הובילו ראשי העבודה בנימין בן-אליעזר ושמעון פרס להפלת ממשלת שרון הראשונה, על שום כלום, ובתמורה קיבלו ראש ממשלה מחוזק יותר, עם 40 מנדטים. אותו שמעון פרס הוביל ב-1990 להפלת ממשלת האחדות השנייה, בראשות יצחק שמיר, מה שכונה בפי יצחק רבין ז"ל "התרגיל המסריח". לאיש שלא עשה אז כדי למנוע את נפילת הממשלה, משה ניסים, הדביק רבין את הכינוי הנבזי: "הקברן של הממשלה". הפעם, עזיבת הממשלה עברה בלי הדבקת כינויים, ובכל זאת, הלקח ההיסטורי מלמד כי הפלת ממשלות אינה משתלמת.

בפעם הראשונה הצביעו שרי שינוי נגד מדיניות כלכלית שהם בעדה, נגד הצעת תקציב שהם בעדה, נגד תוכנית ההתנתקות שהם בעדה - רק משום ששרון ונתניהו נתנו ליהדות התורה 290 מיליון שקל, שממילא הוחבאו ברזרבה הכלכלית בהצעת התקציב. הרי שרי שינוי היו אמורים לדעת על קיומם, ואף הצביעו בעדה בממשלה, פחות מחודשיים קודם לכן.

בחירות חדשות יעלו מיליארד שקל במזומן למימון מפלגות, ועוד 2-3 מיליארד שקל. בכסף הזה אפשר היה לעזור לסטודנטים בשכר הלימוד, לחיילים משוחררים, לאמניות ולתיאטראות. כעת את הנדוניה תביא העבודה.

בינתיים הולך קלף חזק לאריאל שרון: הבורסה בשיא של כל הזמנים; אין אינפלציה; היציבות בשוק המט"ח נמשכת; הריבית לפתע יורדת; הגירעון התקציבי ב-2004 נמוך בשליש מהמתוכנן והוא רק 3% מהתוצר; יש כסף לשכבות החלשות, לרפורמה בחינוך, לבריאות, לתרופות, לקשישים, להבטחת הכנסה ולמפעל ההזנה לילדי ישראל.

אין צורך להציב תנאים להצטרפות העבודה לממשלה, בנוסח שקבע נתניהו (לדבריו, "מי שיצטרף לממשלה יהיה חייב להסכים לרפורמות בנמלים ובשוק ההון. לא תהיה פריצת תקציב. ניישם את הרפורמה בבנקים"). לא. כל זה יתקיים בלי איומים, ואם משהו מזה לא יתקיים, יהיה זה רק בגלל הפיצול הפרלמנטרי בכנסת, שקיבל משנה תוקף עם פרישת שינוי מהקואליצה. *