הנהלת המינהל תחסל את ההתיישבות

מראשית ההתיישבות הוקמו יישובים בדרך של תכנון כולל, שבו הוגדרו מספר הנחלות ליישוב ומספר הדונמים שמתיישב יהיה זקוק להם על מנת שיוכל להתפרנס ממנה. לכן המצב שונה בין הנגב והערבה, לדוגמה, שם נחלה היא בת 80 דונם, לבין מרכז הארץ, שבה תקן הנחלה הוא של 30 דונם ברוטו בלבד. בכל יישוב הוגדרו גם מספר הנחלות ע"י ועדת קרקעות עליונה וועדת פרוגרמות במשרד החקלאות, בהן יושבים גורמים מקצועיים.

ישנם גורמים מסוימים הבוחנים את ההתיישבות כל העת דרך עיניים נדל"ניות בלבד. זה מזכיר את הסיפור על ההבדל בין ישראלים שהולכים למסעדה לבין אמריקאים או אירופאים.

כשהאירופאים והאמריקאים הולכים למסעדה ורואים בה הרבה סועדים, הם יאמרו שבמסעדה האוכל כנראה טעים. אצל הישראלים לעומתם מיד תעלה המחשבה כמה בעל המסעדה מרוויח, וזה בדיוק ההבדל - אנחנו תמיד מצוינים בלעשות חשבון של אחרים.

צריך לנתץ תפיסה מסוימת ולומר, שעל-פי נתונים סטטיסטים, החקלאות בשנים 2004-2003, למרות מעמדה הרם בעולם (במובן המקצועי), מכניסה לעוסקים בה פחות מהשכר הממוצע במשק. לכן מאוד מכעיס כשפקידים במינהל מקרקעי ישראל משתלחים במתיישבים ואומרים, שזהו "סוף עידן המקורבים". על אלו מקורבים הם מדברים? אם יש פעילות שנעשתה לא על-פי חוק, אז ילכו המאשימים ויתלוננו בפני רשות החוק. חמור שבעתיים שדברים אלו דווקא נשמעים במסדרונות ממ"י, כאשר שם מתקבלות החלטות של פקידים הסותרות לחלוטין את ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל, שהיא הריבון העליון הקובע את מדיניות המקרקעין של המינהל ומדינת ישראל כולה.

החלטה 1308 שהתקבלה לאחרונה, ואשר קבעה שנחלות פנויות במושבים ישווקו במכרז, היא לא החלטת מועצה אלא החלטת הנהלה, שהגדרת תפקידה הוא לממש את המדיניות הנקבעת ולא לייצר מדיניות שונה או סותרת.

מועצת ממ"י לא מתכנסת מזה חודשים רבים בשל הרכב חסר (פחות מ-18 חברים), שאינו מאפשר קבלת החלטות. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולנהל מדיניות מקרקעין שאינה מאפשרת ליזמים לתכנן את מהלכיהם, ובמקום זאת מתמקדת בהפליה והסתה נגד ההתיישבות. היזמים המצטיינים כבר עברו בשנים האחרונות למזרח אירופה, ומקימים פרויקטים נדל"ניים בהצלחה רבה.

תחילתה של ההתיישבות בישראל בעת החדשה היא במאה ה-19. אין חולק על כך, שאלף נקודות ההתיישבות תרמו תרומה מרכזית לפיתוח הנגב והגליל, ובמידה רבה ציירו את מפת המדינה. כיום פזורות בישראל כאלף נקודות של התיישבות כפרית, 85% מהן בפריפריה.

ערכה של ההתיישבות אינו רק בטחוני-מדיני. לאחרונה פורסם מחקר של מוסד נאמן בטכניון, המציין את חשיבותה של החקלאות לשמירת איכות החיים, איכות הסביבה והתיירות בערכים כלכליים. זהו ערך מוסף לכלל אזרחי המדינה.

לאיש לא צריך להיות אכפת שבשנים האחרונות הוקמו בתים מפוארים בשרון. בעליהם משלמים מיסים רבים הן לממ"י, הן לוועדות המקומיות והן לשלטונות המס. מי שמשתמש בבתיהם של "העשירים" אינו עוסק באידיאולוגיה אלא ב"קינאולוגיה" שלילית. הסתות יובילו להסתות שכנגד, ומי שאולי יצאו מהם נשכרים הם רק עורכי דין. כיוון זה יוביל לקיפאון ולהעצמת הסכסוך בין ההתיישבות למסיתים נגדם.

החוכמה בסופו של יום היא לשאול את עצמנו, אין נוכל להוביל את ההתיישבות לשינויים, שמצד אחד יאפשרו לשמר את המרחב הכפרי כך שיוכל לשרת עוד שנים רבות את המדינה ואזרחיה, ומצד שני יאפשר לחקלאים ולמתיישבים להרוויח בכבוד וביושר מעמל כפיהם. ועד שזה יתרחש, נמצא את עצמנו ממשיכים להיאבק בכל דרך על זכויותינו והכנסותינו.

הכותב הוא מזכיר האיחוד החקלאי.