עופר גלזר הורשע במעשים מגונים ובהטרדה מינית של שתי נשים; השופטת: "אין ספק באשמתו"

בית משפט השלום בת"א הרשיע היום (ג') את עופר גלזר, בעלה של שרי אריסון, בשתי עבירות של מעשים מגונים ושתי עבירות של הטרדות מיניות.

על-פי האישום הראשון, במאי 2003 פגשה המתלוננת בגלזר בדירה אותה עמדה לשכור ממנו, והוא ביצע בה שורה של מעשים מגונים והטרדות מיניות. בעת שישבה, הגיח מאחוריה ליטף את שערה וראשה וחיבק אותה מאחור.

בעלותם במדרגות תפס אותה גלזר במותניה. היא ניסתה לחמוק מאחיזתו והוא המשיך להטרידה וניסה לשכנעה, כי כדאי לה שיהיה לה מאהב.

כשירדו במדרגות, נעמד גלזר מולה וחיבק אותה. היא דחפה אותו, אך הוא לא הירפה וביקש "רק נשיקה אחת". היא סירבה וביקשה לצאת מהדירה. גלזר התקרב אליה, מנע ממנה להתקרב לדלת, חיבק אותה ביד אחת וניסה לנשקה.

המתלוננת דחפה אותו והודיעה לו, כי אינה מעוניינת בו. כשביקשה לצאת, נעמד מולה, חיבק אותה בשתי ידיו ונשק לה. היא דרשה שיפסיק ויצאה מהדירה.

האישום השני מתייחס למעשיו של גלזר נגד אחות שנשכרה לטפל בשרי אריסון ושהתה בדירתם של בני הזוג. גלזר נכנס לחדרה וליטף אותה בעורפה, וכעבור חצי שעה נכנס בשנית לחדרה וליטף את רגליה.

כשהיתה האחות במטבח, הוא נצמד אליה מאחור ולחש באוזנה: "אפשר להתחיל איתך?" כשהוא מעביר ידו על צידי גופה מהמותן ועד החזה. האחות עקפה אותו, אמרה "לא" ויצאה במהירות מן המטבח.

מספר פעמים באותו יום, כאשר עברה האחות במסדרון, ליטף גלזר את גבה וישבנה. בשעותה לילה הוא נכנס לחדרה, החמיא לה וליטף בשתי ידיו את חזה.

היא דרשה ממנו לצאת. הוא השיב לה, כי הוא יודע שהיא רוצה בו והסביר, כי היא אינה צריכה לפחד ממעמדו, וכי לא יאונה לה כל רע. כעבור זמן קצר חזר לחדרה, דרך על רגליה כדי שלא תוכל לזוז, תפס את ראשה, הצמיד את שפתיו לשפתיה והיא עקפה אותו.

לא חלף זמן רב, גלזר נכנס פעם נוספת לחדרה ודרש לדעת מדוע היא אינה רוצה בו. היא אמרה לו ללכת לישון והוא השיב לה, כי אינו יכול להרדם. בתגובה דחפה אותו ואמרה לו לקחת כוס חלב שתעזור לו להרדם. גלזר נצמד אליה והשיב באומרו שהוא "רוצה חלב אם". היא דחפה אותו ודרשה שיילך לישון.

גלזר כפר בהאשמות המיוחסות לו וטען, כי המתלוננות שמו להן למטרה להעליל עליו עלילות שווא. "מהרגע שהפכתי להיות סלבריטי, עופר אריסון במקום גלזר, אנשים מוצאים עילה בלתי מוסברת להגיש נגדי תלונות. הכל פנטזיות, לא היה דבר מעולם, לא היה שום מגע פיזי". לדבריו, כוונת המתלוננות היתה לסחוט אותו.

השופטת זיוה הדסי-הרמן ציינה, כי התנהגותו של גלזר כלפי שתי המתלוננות היא בעלת דפוס דומה. לדבריה, משקלן של הראיות בנוגע לתלונה הראשונה כבד ורב, הן מצביעות על אשמתו באופן ברור ולא נותר ספק סביר לגבי כוונותיו ומעשיו.

בנוגע לתלונת האחות אמרה הדסי-הרמן, כי היא מאמינה לשרי אריסון, באומרה שממקום מושבה היתה יכולה לצפות הליכות ביתה. ואולם, לא היה באפשרותה לראות חלקים בדירה, על אחת כמה וכמה - בהתחשב במצבה הגופני הירוד, אשר בשלו ישנה מעת לעת.

הדסי-הרמן דחתה את טענתו של גלזר, לפיה אין היגיון בכך שאדם במעמדו יקח על עצמו סיכון, ויבחר לבצע מעשה מגונה במקום פתוח ובו נמצאות אשתו ולפרקים אף העוזרת. "רבות מחשבות בלב איש, ויש מי שהמים הגנובים יקרצו לו, ועצם גניבתם תמתיקם שבעתיים", קבעה.

לדעתה, לו המטרה היתה סחיטה כספית, היתה המתלוננת בוררת דרך אחרת, קצרה וקלה בהרבה מזו בה הלכה.

הדסי-הרמן קובעת, כי הכחשותיו של גלזר אינן אמינות, ואין בדברי עדי ההגנה כדי לתמוך בגירסתו. גם באישום זה נקבצות ובאות ראיות כבדות משקל, אשר מאזנן מלמד, כי לא ניתן להסיק מהן את דבר חפותו של גלזר.

בני הזוג עופר גלזר ושרי אריסון, שנכחו בבית המשפט בעת הקראת הכרעת הדין, סירבו להתייחס לדברים, וכך גם הסניגור, עו"ד יהושע רזניק.

התובעת, עו"ד הדס פורר, הגיבה בסיפוק: "בית המשפט שלח מסר חשוב לציבור, שלא משנה מי הנאשם - מדובר במעשים מכוערים, שלא ייעשו ושהחברה מגנה אותם".

הטיעונים לעונש יישמעו ב-14 בדצמבר. (ת.פ 851504).