השתלחות אלימה

ביום חמישי האחרון התייצב דובר "מטה המאבק במתווה הגז", יוסי דורפמן, מול חברי "צוות קנדל" שניסחו אותו במסגרת השימוע הציבורי. מול המצלמות אמר דורפמן לחברי הצוות את הדברים הבאים - "אם מישהו מאנשי צוות קנדל יעבור לעבוד אצל יצחק תשובה, נובל-אנרג'י, ישראמקו ורציו, או שיהיה בקשר עסקי ישיר או עקיף עם כל אחד מחברות הגז או טייקוני הגז - תוגש נגדו תלונה פלילית למשטרת ישראל".

ייתכן שהיה מקום להגיש תלונה פלילית למשטרה כבר באותו היום -כדי לבדוק אם הניסיון של דורפמן להלך אימים על עובדי ציבור חורג מגבולות המותר בחוק.

להגנתו טוען דורפמן כי לשורות קבוצת דלק הצטרפו בשנים האחרונות עובדי ציבור בכירים רבים, כך שלדעתו גם הנוכחיים צריכים להיות מסווגים כחשודים.

אפשר להבין את הזעם הציבורי שמעורר מתווה הגז. דיווחים בחלק מכלי התקשורת, שאינם מציגים כנראה במתכוון את התמונה המלאה, מזינים את התחושה שמישהו במדינה מוכר לטייקונים את האינטרס הציבורי. אבל לצד ההבנה לתחושות הקיפוח, צריך למתוח קו אדום מול השתלחות אלימה בעובדי ציבור וניסיון להשפיע על עבודתם בדרך של איומים אישיים.

נזכיר, לפני ארבע שנים התנהל קמפיין איומים והפחדות אנונימי נגד פרופ' איתן ששינסקי, בשמם של משקיעי הגז. תגובת-הנגד הייתה מוחצת, ובעיתונות היה מי שקרא לשב"כ לפעול נגד המאיימים על עובדי ציבור מסורים. אך הפעם המאיימים זוכים לחיבוק חם, והביקורת מופנית דווקא כלפי המאוימים, שאחד מהם צולם כשהוא מזיז כיסא בתנועה מאיימת, לפני שעזב במחאה את האולם שבו נערך השימוע הציבורי.

האיומים על עובדי הציבור לא היו זוכים להכשר אלמלא האווירה המשולהבת שיצרו מסיתים: למשל, מי שהופיע בטלוויזיה וטען באולפן שישי האחרון בערוץ 2, "שהפוליטיקאים, הרגולטורים ורוב העיתונאים משקרים את הציבור", או מי שקרא "לחקירה פלילית עמוקה" סביב מתווה הגז, בלי לפרט על מה ולמה.

אמנם המתווה אינו שובר את כוחן של חברות הגז, אבל הפקידים אינם אשמים בכך. לזכותם ייאמר שהם פעלו ללא ליאות כדי ליצור פשרה שתספק אינטרסים מנוגדים של משרדי הממשלה השונים ובהם - עידוד התחרות (רשות ההגבלים), הבטחת הכנסות המדינה (האוצר), שמירת תקינות היחסים עם גורמים בעלי השפעה בארה"ב (משרד ראש-הממשלה), פיתוח משק הגז (משרד התשתיות), הורדת מחיר הגז לצרכן (רשות החשמל) ועוד.

ראש-הממשלה בנימין נתניהו הורה לצוות קנדל למצוא פתרון שיבטיח פיתוח מהיר של מאגרי הגז, ובכך חרץ את ההיררכיה הפנימית בין האינטרסים המתחרים. פיתוח מהיר של המאגרים מחייב השגת הבנות עם היזמים. שיקולי תחרות ופיקוח על המחיר לצרכן נדחקו מלכתחילה למעמד משני.

ולמרות זאת, גם בתחום התחרות וגם בתחום הפיקוח, מציג המתווה התקדמות ניכרת לעומת הנוסח המקורי, שהממונה היוצא על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, קידם במשך תשעה חודשים - ובכל אותה תקופה איש לא האשים את גילה שהוא משקר את הציבור, ואף אחד לא קרא לפתוח בחקירה פלילית.

אז מה היו הפקידים אמורים לעשות? - להתפטר? לסרב פקודה? מעל ההנחיה של ראש-הממשלה לא התנוסס דגל שחור, אפילו שהיא עלתה בקנה אחד גם עם האינטרסים העסקיים של יזמי הגז המושמצים. עובדי הציבור עשו עבודה קשה וכפוית טובה, שנכפתה עליהם שלא באשמתם, ומתוך מחויבות להגיע לפתרון שייתן מענה אופטימלי למגוון האינטרסים השונים - לא של הטייקונים - אלא של נבחרי-הציבור.

העובדה שעובדי ציבור אלה הפכו ליעד להתקפות היא חרפה למובילי המאבק. מאכזבת במיוחד היא התנהגותה של הח"כית שלי יחימוביץ' שמקדמת במשך שנים גישה של "הטובים לשירות המדינה". היה מקום לצפות מיחימוביץ' שהיא לא תתנפל על עובדי הציבור, אפילו לא כאשר אלה מקדמים מתווה שאינו עולה בקנה אחד עם האג'נדה הפוליטית שלה.