נקמת התחנות: האפליקציה החדשה שתטרוף את שוק המוניות?

האבחנה הראשונה שעולה מקבלת הפנים האוהדת לאפליקציית המוניות החדשה, ריידר, היא שמדובר כמעט באותה אופוריה שבה התקבלה בשעתו גט טקסי. האחרונה שגשגה בראש ובראשונה בעקבות המיאוס שחשו הנוסעים כלפי תחנות המוניות והסדרנים, שהפכו את התחום לשטח הפקר שפגע גם בצרכנים וגם בנהגים. ריידר מושקת בישראל על רקע קולות של כעס כלפי גט טקסי, שבעיני רבים הפכה לתחנת-על, כזו שנטען כלפיה שמתוקף עוצמתה הפכה למעין "אח גדול" שרודה בנהגים, ואלה בתורם צמצמו את העבודה עמה, דבר שהתגלגל אל עבר הנוסעים, שדיווחו על ירידה בשירות. "המונית לא מגיעה בזמן?", שואל כוכב הריאליטי טילטיל, בעצמו נהג מונית, בסרטון הפרסומת של ריידר, "תנו לה גט".

ריידר, לפחות על-פי החזון הנוכחי, שעוד טעון הוכחות רבות (ועל כך בהמשך), מציעה איזון בין הטכנולוגיה החדשה לממסד התחנות הישן: להחזיר לתחנות ולסדרנים את הכוח, אבל עם הגבלות שלא יפגעו בנהגים ובנוסעים. כך, למשל, היא מגבילה את הסכום שישלמו לה הנהגים מדי חודש ל-350 שקלים (סכום שגט טקסי העלתה לאורך השנים); והיא מותירה לשיקול דעתם של הנהגים אם לגבות את דמי ההזמנה (5.2 שקלים) או אם לאו (משהו שגט טקסי מנעה מהם לעשות), תוך הבנה שזה בנפשם.

"מאיפה נולדו דמי הנסיעה האלה?", שואל שמוליק ג'רבי, זכיין ריידר בישראל. "נהגים מוזמנים לנסיעה והנסיעה הזו, עד למקום המוצא של הנוסע, מוכרת במשרד התחבורה כנסיעת סרק. הבעיה היא שהנהג נוסע, יש בלאי על האוטו, הוא צורך דלק. זה יכול להצטבר להרבה מאוד נסיעות. הנהג מרגיש שזה חלק מהמקצוע שלו, זה מגיע לו בדין. אנחנו מאמינים שזה כסף שהנהג זכאי לו, משרד התחבורה אישר את הסכום הזה, ולכן ההתקוממות של הנהגים בעניין הזה היא מוצדקת. הם חשים עלבון כשהם לא מקבלים את זה".