האם עצים חשים כאב? יודעים לתקשר זה עם זה?

אין אף פרט שאינו מפתיע בהצלחה האדירה לה זוכה ספרו של פיטר וולבן - "חייהם הנסתרים של העצים: מה הם מרגישים, כיצד הם מתקשרים - תגליות מעולם סודי". ראשית, וולבן אינו סופר וגם לא מדען. הוא יערן, שזהו ספרו הראשון. שנית, הטענה העיקרית של ספרו, לפיה עצים "משוחחים" זה עם זה ועושים זה לזה ג'סטות שמסייעות להם לשגשג או להתגונן מפני סכנות, עשויה להישמע לרוב האנשים כמו חלק משיח ניו אייג'י מחופף. אבל מאז שהגיע ספרו של וולבן אל המדפים בגרמניה, לפני כחצי שנה, הוא התמקם במקום הראשון בטבלאות המכירות של ספרי העיון במדינה ולפחות 320 אלף עותקים שלו כבר נמכרו בה. יתרה מכך, זכויות התרגום של הספר נרכשו ובשנה-שנתיים הקרובות הוא ייצא לאור ב-19 מדינות נוספות (שישראל אינה אחת מהן, בינתיים).

ביולוגים אמנם מודעים כבר שנים ארוכות לדרכים שונות שבהן צמחים מעבירים וקולטים מידע זה מזה, אך ההכרה בכך אינה באמת חלק מהתפיסה המקובלת של עצים. וולבן מצדו, טוען שהחברה האנושית העכשווית מתייחסת אליהם כאל "רובוטים אורגניים".

עם זאת, כשבוחנים את יחסם המורכב של בני אדם לעצים לאורך ההיסטוריה, ואת התפוצה הגלובלית של אגדות על עצים מדברים, אולי לא צריכים להיות מופתעים כל-כך מהצלחת ספרו של היערן הגרמני, שבחר להתייחס לעצים שעליהם הוא כותב משל היו בני תמותה. ככאלה, הם חשים בכאב כאשר העץ נפגע בקליפתו, וככאלה, העברת סוכרים מעץ לעץ דרך השורשים או פינוי מקום לעץ אחר, על מנת שיצמח כלפי מעלה ויקבל אור, הם עדויות לכך שהעצים הם "ידידים". "אני משתמש בשפה אנושית", אמר לאחרונה וולבן לכתבת ה"ניו יורק טיימס". "השפה המדעית מסלקת כל רגש ואנשים לא מבינים אותה יותר. כשאני אומר 'עצים מיניקים את ילדיהם', כולם מבינים מיד למה אני מתכוון".

מי שאינו מופתע מהצלחת ספרו של וולבן, "אבל כן מופתע מהיקפה", הוא פרופ' דני חיימוביץ', דיקן הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, שבעצמו כתב לפני מספר שנים את הספר "צמח - מה הוא יודע", המתאר בצורה מדעית יותר תופעות דומות לאלה שממלאות את ספרו של וולבן. "מה שקיים אצלי בספר, ואני מניח שקיים גם בספר של וולבן, זה שהוא גם גורם לנו לחשוב על עצמנו בתור בני אדם, באופן שאם צמחים מסוגלים לתקשר בצורה שמזכירה תקשורת של בני אדם, מה זה אומר עלינו.