ביהמ"ש העליון: התחייבות עובד שלא להתחרות במעבידו לשעבר אינה חוקית ברוב המקרים

השופט ברק: "תקופה של 18 חודשים לשמירת סודיות בתחום המחשבים - ארוכה מדי"; "ההתחייבות נוגדת את תקנת הציבור - והיא בטלה"

בית המשפט העליון קבע היום בפסק דין תקדימי, כי התחייבות של עובד שלא להתחרות במעבידו לשעבר, איננה חוקית, איננה מגינה על אינטרס לגיטימי של המעביד, נוגדת את תקנת הציבור, ולפיכך היא בטלה.

עוד ציין ביהמ"ש העליון, שהתחייבות לשמירת סודיות בעלת היקף רחב איננה סבירה ואיננה מידית. "יש מקום לטענה כי תקופה של 18 חודשים בתחום המחשבים, לעניין ההתחייבות לשמירת סודיות, היא ארוכה מדי. זאת, בשל תחום המחשבים המתפתח במהירות, ואי ניצול מיומנות לתקופה כה ארוכה, עשוי לפגוע בכושר העבודה של העובד", קבע ביהמ"ש. פסק הדין נכתב על ידי הנשיא אהרון ברק, בהסכמת השופטים תאודור אור ואליעזר ריבלין.

פסק הדין קיבל ערעור של משה סער, מתכנת עצמאי כנגד חברת AES SYSTEM שיוצגה בידי עו"ד צבי חוברס. AES פיתחה מעבד תמלילים למחשב והשתמשה ב"מערכות לאניר". חברת במברגר רוזנהיים קיבלה את זכויות ההפצה הבלעדיות של המערכות בארץ.

סער היה מועסק בחברה זו במשך כשנתיים, כטכנאי מחשבים. בעת כניסתו לעבודה חתם על התחייבות שלא להתחרות בחברה בכל הקשור בשיווק ותיקון של "מערכות לאניר".

בנוסף, חתם על התחייבות לשמירת סודיות על כל מידע שעשוי להגיע לידיו במסגרת העסקתו. ההתחייבויות נחתמו ללא הגבלת זמן.

לאחר פיטוריו, פתח סער עסק של מתן שירות למערכות מחשב, ובין השאר השתמש ברשימת הלקוחות של החברה שהיתה בידיו. בעקבות מודעה בעיתון, חתם על הסכם עם רפא"ל, שעל פיו יעניק לה שירותי "לאניר". שירותים אלה באו במקום שירות אחזקה ותיקון שהמעבידה הקודמת העניקה לרפא"ל.

על רקע זה הוגשה נגד סער תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א. השופט, אורי גורן, דחה את טענות החברות המתייחסות להפרת זכויות היוצרים, ופגיעה במוניטין שלהן, אך קבע, כי סער הפר את התחייבותו שלא להתחרות בעסקי החברות. עוד נקבע, כי עשה שימוש ברשימת הלקוחות של החברה. ביהמ"ש המחוזי קבע עוד, כי בעקבות ההתקשרות עם רפא"ל, נמנע מהמעביד הקודם להמשיך את שירותי האחזקה לרפא"ל. שני הצדדים ערערו לביהמ"ש העליון. את סער ייצג עו"ד עדי לויט.

הנשיא, אהרון ברק, קובע בפסק דינו, כי יש להתחשב באינטרסים הלגיטימיים של הצדדים וכן באינטרס הלגיטימי של הציבור שמתייחסים לנושא. פסק הדין קובע, כי סעיף אי התחרות, כאשר אין למעביד סודות מסחריים, נוגד את תקנת הציבור, וזה הדין גם בארה"ב ובאנגליה. עוד קבע פסק הדין, כי אין למעביד אינטרס לגיטימי למנוע תחרות כשלעצמה ועליו להצביע על אינטרס נוסף כגון, סודות מסחריים או רשימת לקוחות. עם זאת, השופט ברק מציין, כי המבחן במקרים כאלה הוא מבחן של סבירות או מידתיות.

לאור האמור, החליט ביהמ"ש העליון לקבל את ערעורו של סער, וביטל את חובת הפיצויים שלו לרפא"ל. עם זאת, נדחה ערעורו של סער, המתייחס לתוכנה ולחומרה. (ע"א 6601/96).