פגיעה בוודאות המשפטית

סעיף 350 (שאימץ את הוראות סעיף 233 לפקודת החברות) קובע, ככלל, כי אם הוצעו פשרה או "הסדר" בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה, רשאי בית המשפט להורות על כינוס אסיפה של אותם נושים או בעלי מניות, לפי העניין, בדרך שיורה בית המשפט. המונח "הסדר" כולל ארגון מחדש של הון המניות בדרך של איחוד מניות מסוגים שונים או בדרך של חלוקת מניות לסוגים שונים, אך אינו מוגבל לנושאים אלה. המונח הוגדר במכוון - כבר בחוק החברות האנגלי משנת 1948, עליו מבוסס הסעיף במקור - כסעיף סל, שיאפשר לבית המשפט שיקול דעת רחב אילו הסדרים לכלול בו.

אם באסיפה שזומנה לאחר אישור בית המשפט הסכימו לפשרה או להסדר רוב מספרם של הנוכחים והמצביעים שבידם יחד שלושה רבעים של הערך המיוצג בהצבעה, ובית המשפט אישר את הפשרה או ההסדר, הרי הם מחייבים את החברה ואת כל הנושים או בעלי המניות ואם החברה בפירוק, גם את המפרק וכל משתתף. ההלכה הפסוקה (פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין כבלי ציון) קובעת כי לעניין הצבעה לפי סעיף 233 לפקודת החברות (הסעיף שהוחלף בסעיף 350 לחוק החברות), יש לסווג את בעלי ניירות הערך בחברה ואת נושיה לסוגים שונים על-פי מבחן "האינטרסים"; דהיינו, האם בעלי מניות או נושים המחזיקים לכאורה בזכויות זהות, יושפעו בהצבעתם מאינטרסים שונים בתכלית (כגון נושים מובטחים מול נושים בלתי מובטחים). יש להשיג את הרוב שתואר לעיל בכל אחת מאסיפות הסוג האמורות. לאחר אישור העיסקה בכל אחת מהאסיפות הנדרשות, על החברה לפנות לבית המשפט בבקשה שיאשר את העיסקה.

עד ל-1995, עיקר השימוש בסעיף היה לעניין שיקום חברות, ובמידה מוגבלת גם במצבים מסוימים על פי פקודת החברות (כגון איחוד הון) או כאשר לא היה פתרון משפטי בפקודה (לדוגמה, תיקון תזכיר חברה בקשר להוראות שלא היתה חובה לכלול בתזכיר). ב-1995, בוצעה בישראל לראשונה רכישת חברה ציבורית בדרך של "הסדר" על-פי סעיף 350 לחוק החברות. בעיסקה זו, בה ייצגנו את לננט תקשורת מחשבים במכירתה לחברת Madge Networks N.V. ההולנדית, עשתה הרוכשת שימוש בסעיפי החוק הדנים ב"הסדר" בין חברה ובעלי מניותיה (על בסיס מספר תקדימים אנגליים מעלי אבק) כדי להשיג שליטה מלאה בחברת לננט, בפיקוח בית המשפט ובאישורו. עיסקה זו סללה את הדרך לעיסקאות נוספות וכיום מהווה הסדר לפי סעיף 350 אחד המסלולים הנבחנים תדיר כאשר מתוכננת רכישת חברה ציבורית.

לפני כשנתיים, הותקנו מכוח חוק החברות תקנות לעניין בקשה לפשרה או הסדר שהפכו את הפרוצדורה לאישור "הסדר" למסורבלת וממושכת. מידת הגילוי הנדרשת ממבקש הבקשה הינה נרחבת למדי (מעין תשקיף זוטא, הכולל גם דו"חות כספיים), וכוללת מידע רב שאינו רלוונטי לעיסקאות של שינוי מבנה חברה שאינן הסדרי הבראה או שיקום (לדוגמה, דרישת מידע על ספקי החברה ולקוחותיה בקשר עם הארכת מועדי מימוש של אופציות, שהתקנות אינן מכפיפות לשיקול דעת בית המשפט). שיקול הדעת של בית המשפט לדרוש, או להימנע מדרישת, הליכים ומסמכים מופעל באופן שונה על-ידי שופטים שונים (ואף מוחל בסטנדרטים שונים על-ידי אותו שופט עצמו). כתוצאה מכך, נפגמת הוודאות המשפטית של המתדיינים ונמנע שימוש רחב יותר בהליכים לפי סעיף 350.

למרות שנעשה ניסיון מה בתקנות לטפל בהליכים שאינם הליכי הבראה, מוצע - עם חלוף שנתיים מתיקון התקנות - שהמחוקק יבחן את יישומן על-ידי בתי המשפט ויכוונן כיוון עדין יותר, שיותיר שיקול דעת בידי בית המשפט, אך יקבע קריטריונים ברורים יותר להפעלת סעיף 350 בקשר עם סוגי ההליכים השונים המתבצעים במסגרתו. *

עו"ד שירין הרצוג היא שותפה במשרד גולדפרב, לוי, ערן ושות' וחברה בלשכות עורכי הדין של ישראל ושל ניו-יורק. עו"ד הרצוג משתתפת בדיוני ועדת המשנה של ועדת חוקה, חוק ומשפט לעניין תיקון חוק החברות ומכהנת כמ"מ יו"ר ועדת נשיאויות ועדות החקיקה של לשכת עוה"ד בישראל.