דוח אמון 2020

זו השנה השלישית שאנחנו בגלובס מפרסמים דוח אמון, במטרה לבדוק את עצמנו ביחס לחזון ולערכים שהגדרנו וכדי להציג לכם, הקוראים, בשקיפות מלאה, את ההישגים, ההתלבטויות והטעויות להורדת דוח אמון 2020 בפורמט PDF

דוח אמון 3 / עיצוב: גלובס

פרק א' | המצפן של גלובס01

חזון גלובס

גלובס יפעל כגוף תוכן ותקשורת עצמאי, יוביל עיתונות אחראית ואפקטיבית ויחתור
להשגת אמון בין-מגזרי, על מנת להגדיל פריון וצמיחה כלכלית בישראל

מזון בריא לתודעה בריאה / מו"ל גלובס אלונה בר און

השנה נכנסה לתוקף רפורמת סימון המזון, וכעת בבואנו לסופרמרקט אנחנו יכולים לדעת האם באוכל שאנחנו קונים יש שומן רווי או סוכר בכמויות גבוהות, אפילו בלי לקרוא את האותיות הקטנות. לא יעבור זמן רב עד שלא נזכור איך פעם הסכמנו לרכוש ולאכול מזון לא מסומן.

אלונה בר און / איור: גיל ג'יבלי

יבוא יום בו לא נזכור איך פעם הסכמנו לקבל את תמונת המציאות - המזון של התודעה שלנו - מגופי תקשורת שלא פורשים בפנינו בשקיפות את תפיסת עולמם, את כללי האתיקה, את הגיוון ואת הטעויות. אנחנו כבר מקבלים זאת לא רק מחברות המזון, אלא גם מחברות עסקיות רבות שמפרסמות דוחות אחריות תאגידית.

יגיע היום בו לא נסכים לקבל מידע שמגיע מגופי תקשורת שלא התחייבו לבצע כהלכה בקשת תגובות, בדיקת עובדות והצלבת מקורות. יום בו לא נסכים לקבל שימוש בתודעה שלנו לצורך קידום אינטרסים עסקיים ופוליטיים סמויים, או אג'נדות אישיות של מו"לים, מפרסמים ועיתונאים. יום בו לא נסכים יותר להעדפת הסיקור השלילי ושמירת כבודם ושמם הטוב של המסוקרים תהיה מובנת מאליה. יום בו נדרוש מהימנות ואחריות בבחירת כותרות ותמונות, כמו גם גיוון דעות, כך שתמונת העולם שנקבל תהיה שלמה ולא מוטה.

אבל אם זה לא קרה עד היום, מדוע אני בטוחה שדווקא עכשיו זה מתקרב? בגלל שהעולם שהכרנו משתנה במהירות עצומה, בגלל אובדן האמון הכללי העולמי, ובזכות הרשתות החברתיות שהציבו אלטרנטיבה חינמית לקבלת מידע לא בדוק, דעות במקום עובדות והבלטת הקיצוני והסנסציוני במקום החשוב.

כך, המודל העסקי הקורס של העיתונות לצד קריסת האמון הכללית, דורשים מאיתנו ליצור עיתונות שאפשר להאמין לה ולהיעזר בה ללמידת ולהבנת המציאות שסביבנו, כמו גם להצבעה על כשלים והובלת שינויים.

חלפו שלוש שנים מאז שרכשנו את גלובס והתחלנו לבנות אותו כעיתון עסקי כלכלי, ציוני, המחויב לחזון ולאתיקה שקופים. שמציג ימין ושמאל, גברים ונשים, יהודים וערבים, חיובי ושלילי, מרכז ופריפריה, תאגידים לצד עסקים קטנים, כלכלת שוק הון לצד כלכלת איכות סביבה.

תפיסת העולם הזו מייצרת תוכן מעניין ורלוונטי, אך האם יש לה מודל עסקי? אנחנו משוכנעים שכן, כי אנחנו מאמינים בכם, הקוראים שלנו. אתם אלה שמגיעים לסופרמרקט ובוחרים במזון הבריא. ובכל הנוגע למזון לתודעה שלכם - אתם אלה שבוחרים בנו, ואנחנו פה עבורכם כדי שתהיינה לכולנו תודעה, חברה וכלכלה בריאות יותר.

לא פועלים באוטומט / עורכת גלובס נעמה סיקולר

זו השנה השלישית בה מתפרסם דוח האמון של גלובס. בפעמיים הקודמות הנחנו את התשתית הנורמטיבית לגלובס המתחדש וביקשנו במידה רבה לשקף איזה עיתון אנחנו רוצים להיות. הפעם, אנחנו כאן כדי לספר מה הפכנו להיות.

נעמה סיקולר / איור: גיל ג'יבלי

עוד לא השלמנו את התהליך. יש עוד דרך לפנינו והיא ארוכה. העשייה העיתונאית היא דבר מתפתח, נושם. הסביבה משתנה ואנחנו מנסים להשתנות איתה. אנחנו פועלים במהירות, מנתחים מידע רב בזמן קצר. יש לנו טעויות. יהיו לנו טעויות. ועדיין, אם אני צריכה לסכם במשפט אחד מה הפכנו להיות, מה מבדל אותנו, הרי שזו ההבנה שאנחנו לא רוצים לפעול באוטומט.

אנחנו לא מתייחסים לשום דבר, למעט החוק, כגזירת גורל: לא להחלטה להעביר לגנזך המדינה את הפרוטוקולים של דיוני הקורונה; ולא את ההשבתה האוטומטית של המשק בכל אחת ואחת ממערכות הבחירות.

לא לפעול באוטומט מבחינתנו זה להתייחס לאמון בעיתונות; וכך גם לאמון במערכת המשפט כסוגיה לא פוליטית, ולפעול בנחישות כדי לפתוח את דיוני בג"ץ בפני הציבור באמצעות שידורם.

לא לפעול באוטומט זה לתת בולטות, יום אחר יום, לעצמאים ולעסקים קטנים נפגעי הקורונה הכלכלית, אף שמרבית קוראינו עדיין משתייכים לתאגידים הגדולים. וזה גם לשאול למה מספר נפגעי הקורקינטים בישראל לא מתועד במסמכים של בתי החולים ולפעול לחשיפת הנתונים.

היכולת שלנו לא לפעול באוטומט נעוצה בראש ובראשונה במי שאנחנו. מערכת גלובס אינה הומוגנית. אנחנו פועלים לגיוון הקולות מעל דפי העיתון, אבל אנחנו עושים את זה גם בתוך הבית. האנשים שמרכיבים את מערכת גלובס הם שונים, והגם שיש לנו עוד עבודה משמעותית בתחום, כבר היום ניתן למצוא בגלובס מגוון דעות המייצרות תמונה מורכבת, עגולה, לא אוטומטית.

לסיום, ובאופן חריג, אני רוצה לנצל את הבמה כדי לפנות לא רק אליכם הקוראים שלנו, אלא גם לעיתונאים שלנו. לחזק אתכם ולהפציר בכם למצוא את האומץ לבחור להשמיע דעה שונה ואת היושרה להודות בטעות. את הרצון לייצר שינוי ואת המילים להנגיש מידע מורכב. את גדולת הנפש ורוחב הלב לחוש גם חמלה. את הרצון ליצור ואת הכוח ללמוד כל יום מחדש.

אם נצליח בכך - דיינו.

ערכי גלובס

1. אמינות: הנגשת מידע אמין מתוך כבוד למורכבותו

2. איזון: סובלנות למגוון הדעות, המגזרים והאינטרסים,
ללא הטייה פוליטית וכלכלית

3. אחריות: חתירה להשפעה, להארת בעיות ועוולות ולהובלת שינויים

4. ענייניות: הקפדה על סיקור מכבד מתוך גישה חיובית לעסקים

5. תכליתיות: הצגת פתרונות במקום מיקוד בטענות ובביקורת (Solution Journalism)

6. שקיפות: הצגת שיקולים בקבלת החלטות תוך נכונות להסביר, לקחת אחריות, להכיר בטעויות ולהפיק לקחים

7. אוריינות: תיווך מידע מורכב לקהלים רחבים ומגוונים

8. פרואקטיביות: קידום דמוקרטיה אחראית ואזרחות מיודעת (Informed Citizenship)

9. הדדיות: יצירת ערך משותף לכלל מחזיקי העניין

* מתוך הסכם בעלות המניות מוניטין–גלובס 20.6.2017 

המשימה

תיווך המציאות ואוצרות של ידע מהימן, מגוון, אקטואלי, רלוונטי,
נגיש ומעניין - בהקשרו

למה עיתון זקוק לערכים ומדוע לפרסם אותם? 

יושרה, חדשנות, גיוון, איכות - אלו רק דוגמאות לערכים המובילים של כמה מהחברות הגדולות בעולם. האם ערכים הם סיסמאות ריקות או מילים טעונות שמגייסות עובדים ומשמרות לקוחות? תלוי במי שקורא אותן, ותלוי במניע של מי שכותב אותן.

במקרה של גלובס, אפשר ורצוי לשאול מדוע כלי תקשורת - עיתון - זקוק גם לחזון, גם לערכים, גם למשימה וגם לקוד אתי שממנו נגזרים עוד נהלים מקצועיים נוספים?

נתחיל בעוסקים בעיתונות. ישנם מקצועות רבים בהם ערכים משחקים תפקיד באסטרטגיה הארגונית. כשם שרופא נשבע עם תום לימודיו וכפוף במהלך חייו המקצועיים לכללי אתיקה; כשם שטירון צעיר מחויב לעבור הדרכה על 'רוח צה"ל' בה מופיעים הייעוד וערכי היסוד של הצבא, ורק בהמשך הכשרתו הוא נחשף להוראות מקצועיות ובטיחותיות. פעמים רבות ארגונים עושים שימוש בערכים כדי ליצור אחידות ולוודא שהמנהלים והעובדים פועלים ביחד ולחוד כדי לעמוד באותה המשימה, וזאת כשהם חולקים חזון משותף.

בימים בהם כלי תקשורת עומדים למשפט, בין היתר, על סחר באמון הציבור, אנו מאמינים שראוי שקוראי גלובס יידעו מהם הערכים המובילים אותנו בעבודתנו. שיבינו כי הערכים נוסחו ונגזרו מחזון שזכה למעמד מיוחד עם רכישת העיתון מבעליו הקודמים.
שיכירו מקרוב את המצפן של גלובס, המסייע לנו להישאר בתלם בדרך לאמת העיתונאית שאנו מגישים מדי יום.

נכון גם שיידעו המפרסמים שאנחנו לא כמו האחרים, כי "להסתדר עם גלובס" מעט קשה יותר, מבחירה.

יידע כל אדם ששמו מופיע בעיתון שלא חורצים את דינו בקלות דעת, כי כבוד וחמלה הם יתרון מוסרי, לא סימן לחולשה או להתקרנפות. זה גלובס המתחדש, ואם ערכים גלויים ודוח אמון שנתי מדברים אליכם - כנראה מקומכם איתנו.

מהי עיתונות לפי ה-CCJ

בתום תהליך ארוך ויסודי (הרחבה בהמשך) ולאחר שנבחנה בקפידה, היו אלה חברי ה-CCJ שהציעו הגדרה משותפת ומוסכמת שתתאר במדויק את מלאכתם. לפיכך נקבע שמטרתה המרכזית של העיתונות לפי ה־CCJ היא לספק לאזרחים מידע מהימן ומדויק לו הם זקוקים לצורך תפקודם בחברה חופשית.

כחלק מהמטרה שהוגדרה עבורה, קיבלה על עצמה העיתונות גם מגוון תפקידים ומשימות חברתיים, לרבות בניית קהילות, יצירת שפה וידע משותפים, זיהוי של "הטובים והרעים בחברה" והנעת אזרחים לפעולה. רבים גם מצפים מהעיתונות שתבדר אותם, שתשמש ככלב שמירה ושתעניק פתחון פה לאלו בחברה שקולם אינו נשמע.

10 עקרונות היסוד של העיתונות

1. מחויבותה העליונה של העיתונות היא לאמת. דמוקרטיה מבוססת על יכולתם של אזרחים לקבל מידע מהימן ועובדות מדויקות המוצגים בתוך הקשר. ראשית המסע בעקבות אותה 'אמת עיתונאית' היא בתהליך מקצועי ושיטתי של איסוף ובדיקת עובדות העובר בדיווח הוגן ואמין של המשמעות שלהן לקוראים. כל דיווח הוא נכון לשעתו ונתון להמשך בדיקה לאחר פרסומו הראשוני.

על עיתונאים להיות שקופים ככל הניתן בנוגע למקורות המידע ושיטות העבודה שלהם, כך שהקוראים יוכלו להעריך בעצמם את מהימנות התוכן המוצג בפניהם. בעולם שבו מתרחש ריבוי קולות, הדיוק הוא הבסיס לכל המלאכה העיתונאית; יש צורך בהצגה בהקשר, וחובה גם על הפרטים להיות מדויקים, בין שמדובר בפרשנות, בדיווח, בביקורת או בניתוח; ומתוך הדיוק הזה נוצרת בהדרגה האמת העיתונאית.

בעידן שבו אזרחים מתמודדים עם היקפי מידע רבים יותר מאי-פעם, הצורך שלהם בעיתונות שקופה, המפנה למידע אמין המוצג בהקשרו - רק עולה.

2. נאמנותה העליונה של העיתונות היא לאזרחים. בעוד שתאגיד שידור או חברה המוציאה לאור עיתון מחויבים לבעלי עניין רבים כמו בעלי מניות או מפרסמים, על עיתונאים להישאר נאמנים בראש ובראשונה לאזרחים ולאינטרס הציבורי, ללא מורא וללא משוא פנים. מחויבות זו לאזרחים תחילה היא תנאי בסיסי לאמינותו של כל ארגון חדשות, והיא נועדה לוודא שהתוכן בעיתון לא מוטה לטובת מקורבים או מפרסמים.

נדבך נוסף של מחויבות זו הוא בהצגתה של תמונה מייצגת עבור כל החלקים בחברה שבה פועל ארגון עיתונאי. סיקור חלקי והתעלמות מאזרחים מסוימים או מחברים בקבוצות מסוימות, במהלך העבודה העיתונאית - משולה לפגיעה בזכויותיהם.

בבסיס תעשיית החדשות המודרנית הייתה התפיסה הרווחת שלאמינות של כלי תקשורת יש את הכוח לבנות עבורו קהל עוקבים רחב ונאמן, ובעקבות קהל זה תגיע בהדרגה גם הצלחה כלכלית. בהקשר זה, עובדים בארגון חדשות שאינם עיתונאים, למשל במחלקות מסחריות או תפעוליות, מחויבים אף הם לטפח - ולא לנצל לרעה - את האמון של לקוחותיהם.

3. העבודה העיתונאית במהותה היא דיסציפלינה של אימות נתונים ובדיקת עובדות. עיתונאים מתבססים בעבודתם על פרקטיקות של אימות מידע והצלבתו.

כשתפיסת האובייקטיביות התפתחה במקור, משמעותה לא הייתה כי העיתונאים נקיים מהטיה. למעשה היא קראה ליצירתה של שיטה עקבית לבדיקה ולאימות של מידע ולנקיטת גישה של שקיפות ביחס למקורות, כך שהטיות אישיות ותרבותיות לא יאפילו על מהימנות הדיווח. לפי עיקרון זה השיטה היא האובייקטיבית, לא העיתונאים עצמם.
חיפוש מקורות רבים ככל האפשר, הצלבתם, פירוט מירבי לגבי מקורות המידע, חשיפת שיטת הניתוח, וכמובן בקשת תגובות מצדדים שונים של מושא הסיקור - כל אלו הם מרכיבי יסוד בבסיס השיטה.

הדיסציפלינה של אימות הנתונים ובדיקת העובדות היא זו שמפרידה בין עיתונות לבין תעמולה, בידור או סיפורת. עם זאת, הצורך בשיטתיות לא תמיד גובר על האינטואיציה. בעוד שהעיתונות פיתחה טכניקות שונות לבדיקה ולביסוס עובדות, היא טרם פיתחה די כלים לבחינת האמינות של הפרשנות העיתונאית שהיא מספקת בעצמה.

4. על העוסקים בעיתונות לשמור על עצמאות מחשבתית בעשייתם וברוחם. עצמאות היא דרישה יסודית בעיתונות וחיונית לאמינותה. גם בעלי טורי דעה ופרשנות, שאינם ניטרליים, נדרשים לדייק בעובדות ולשמור על הוגנות אינטלקטואלית במהלך עבודתם כשהם פונים לציבור הקוראים. דרישה זו קודמת להשתייכותם לקבוצה או למחנה.
בעצמאותם, על העוסקים בעיתונות גם להימנע מגאוותנות, מאליטיזם, מהתבדלות ומשליליות-יתר.

5. על העיתונות לפקח באופן עצמאי ובלתי תלוי על מוקדי כוח. המבנה של ארגונים עיתונאיים ותפקידיהם החברתיים השונים מציבים אותם בעמדה ייחודית כישויות המפקחות על הגופים שהשפעתם על חיי האזרחים היא המשמעותית ביותר.

האבות המייסדים של ארצות הברית זיהו בביצור מעמדה של העיתונות חומת מגן מפני ניצול לרעה של כוח ושררה. לאורך השנים, בתי המשפט אישרו ותמכו בעמדה זו, וזו גם העמדה העקרונית שבה אזרחים בוטחים ומאמינים.

על העיתונאים מוטלת החובה לשמור על חירותם בתפקיד כלב השמירה בכך שאסור להם לנצל לרעה את כוחם שלהם ואת מוקדי הכוח המסוקרים על־ידם לטובת רווח כלכלי או טובות הנאה אישיות.

6. על העיתונות לשמש במה ציבורית לצורך השמעת ביקורת ולצורך הגעה לפשרה. בכל חברה, העיתונאים ואמצעי התקשורת החדשותיים הם השחקנים המאפשרים - ולעתים אף יוזמים - את יצירתו של דיון פומבי בנושאים שונים. האחריות לכך היא המעניקה להם פריבילגיות מיוחדות.

שיח ציבורי משרת את הציבור כשהוא מבוסס על עובדות ומונע על־ידן. זאת, בשונה משיח המבוסס על הטיות או הערכות. על-כן, תפקידה של העיתונות לחתור ליצירתו של שיח ציבורי מורכב, המייצג נאמנה את מגוון הדעות והאינטרסים בחברה, לוודא כי השיח  מתנהל בהקשרו ולשמור כי הוא לא מבליט את השוליים הקולניים.

עבודה עיתונאית המבוססת על דיוק ואמינות מחייבת דיונים פומביים שבמסגור שלהם מוצגים לצד המשותף והמחבר בין הקצוות גם האפשרויות לפתרון הבעיות.

7. על העיתונות להפוך את החשוב למעניין ולרלוונטי. עיתונות היא הרבה יותר מאשר קיטלוג ידיעות או ספירת קליקים וזוגות עיניים. המקצוע מבוסס, בין היתר, על הכישרון והיכולת לספר סיפור בעל תכלית.

אם העיתונות חפצת חיים, עליה לאזן בין מה שהקוראים שלה יודעים שהם רוצים ובין מה שאינם מצפים לו, אך זקוקים לו באותה מידה. בקצרה, על העיתונאים להפוך את מה שחשוב למעניין ולרלוונטי, ולא להיפך.

בכל הזדמנות ובכל פעולה עיתונאים צריכים לשאול את עצמם מהו המידע שערכו עבור האזרחים הוא הגבוה ביותר, ומהי הדרך הנכונה ביותר להנגיש להם אותו.

אמנם עיתונות לא יכולה לעסוק אך ורק בסוגיות קשות של מדיניות ובנושאים בעלי זיקה ציבורית ישירה, אך עיתונות שמציפה במידע פופולרי הפונה להמונים - אך אינו חשוב - פוגעת בהתפתחות החברתית ומשמרת אזרחים שאינם מודעים.

8. על עיתונאים לדווח באופן מקיף ומידתי. מהימנותה של העבודה העיתונאית מבוססת, בין היתר, על מידתיות הדיווח ושלמות המידע המופיע בו. מבחינות רבות משמשת העיתונות את האזרחים כמפה, ככלי עזר להתמצאות בחברה שבה הם חיים.

הבלטה של אירועים סנסציוניים, התעלמות מסיפורים חשובים, תיוג קבוצות שונות בחברה ושליליות יתר הופכים את מפת העיתונות מכלי עזר למוצר לא אמין, שאינו רלוונטי ואינו מסייע לאזרחים.

מפת העיתונות והעיסוק העיתונאי צריכים לכלול את כל הקהילות המתקיימות בחברה, ולא רק את אלו המקושרות או המעניינות ביותר.

כל זאת ניתן ליישום במערכות עיתונאיות מגוונות בעלות תמהיל של אנשי מקצוע שמגיעים מרקעים שונים, והם בעלי תפיסות שונות.

9. יש לאפשר לעוסקים בעיתונות להפעיל את שיקול דעתם ומצפונם. עיתונאים חייבים לפתח מידה אישית של אחריות ואתיקה, שישמשו אותם כמעין מצפן ערכי פנימי. לכל עיתונאי עומדת הזכות לבטא חילוקי דעות מול עמיתיו ומול מנהליו, בהגינות, במידת האפשר, בכפוף לדיוק העובדתי - ובכל מקרה לגופו.

ארגוני חדשות המעוניינים שעובדיהם יפתחו עצמאות מסוג זה צריכים לעודד אותם להשמיע את דעתם בפתיחות ובאחריות הנדרשת. עיתונים שבהם מתקיים ריבוי דעות וגיוון אינטלקטואלי, יעשו עבודה טובה יותר כשידווחו אודות הנעשה בחברות מגוונות שבהן מתקיים ריבוי דעות דומה.

10. גם לאזרחים, בדומה לעיתונאים, יש זכויות וחובות בכל הנוגע לחדשות.

מהו ה-CCJ?

The Committee for Concerned Journalists הוקמה בארה"ב בסוף המאה ה-20 על ידי עיתונאים בכירים לצורך בחינת מצב העיתונות. מוביליה היו טום רוזנטל וביל קובאץ'

כיצד גובשו עקרונות היסוד של ה-CCJ?

ב-1997 הוקם צוות-משימה לבחינת היסודות המקצועיים של העיתונות בארה"ב. הצוות פעל במסגרת ה-CCJ וכונה "פרויקט המצוינות בעיתונות", במימון שתי קרנות פילנתרופיות: Carnegie Corporation of New York ו-Knight Foundation. בתום מחקר מקיף שערך ארבע שנים וכלל 20 ועדות ציבוריות בפריסה כלל-ארצית, סקירה היסטורית של תולדות העיתונות האמריקאית וסקר בקרב עיתונאים מרחבי ארה"ב, פורסמה רשימת עקרונות המהווה יסוד תיאורטי מפורט להגדרת מקצוע העיתונות.

למה זה מופיע בדוח?

עיתונאים רבים בעולם רואים בעקרונות היסוד של ה-CCJ בסיס תיאורטי למקצוע העיתונות

חשיבותם של גבולות אתיים / ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר

התפיסה הליברלית של חופש הביטוי, מבית מדרשו של הפילוסוף הבריטי בן המאה ה-19 ג'ון סטיוארט מיל, דגלה ברעיון של שוק רעיונות ודעות פתוח שבו "יד נעלמה" תבטיח שהאמת תצוף מאליה. אבל, בתחילת המאה ה-21, מסתבר שלפעמים ההבטחה מכזיבה.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר / איור: גיל ג'יבלי

ראשית, לא כל הדעות שוות בעוצמתן. יש מי שלא רק צועקים בקרן הרחוב אלא אוחזים במגה־מיקרופון, כמו המעטים השולטים באמצעי התקשורת או קומץ עיתונאים בכירים.

בנוסף, האווירה האחידה בתוך ארגוני התקשורת יצרה במשך שנים הטיה של השיח. במקביל, משטרת הפוליטיקלי-קורקט הופכת התנגדות לגיטימית ומוצדקת לדעות כמו גזענות, לפאניקה מוסרית של השתקת יתר.

שנית, הרשתות החברתיות אינן משרתות את תהליך הצפת האמת. השיח בהן מקוטב ושטוח, הניסיון להילחם בפייק המועבר בהן משול לתקיעת אצבע בסכר, והיכולת לבצע מתקפות מתוזמרות באמצעותן - תורמת להשתקת דעות ולא להפצתן.

ועדיין, יש הטוענים שכל מי שמעז לטעון בשבחם של גבולות חוקיים או אתיים - יוצר בהכרח צנזורה מסוכנת. אלא שגם הגישה הזאת אינה עומדת במבחן הביקורת.

הרי כל מי שעוסק בשיח ציבורי מייצר באופן הכרחי גבולות, החל במחוקקים הקובעים איסורים פליליים על הסתה לאלימות או מסירת מידע ביטחוני, עובר בעורכי מדורי הדעות בעיתונים הבוררים מה יפורסם ומה לא, וכלה במי שחוסמים מגיבים בחשבונות הטוויטר שלהם.

דווקא בשל המורכבות הזאת, טמון אתגר עצום ביצירת גבולות אתיים בעיתון. "עשרת הדיברות" של העיתונאים שקראו לעצמם Committee for Concerned Journalists (או JCC בקיצור), הן דוגמה מצוינת לעקרונות מהם ניתן לגזור גבולות וכללים. הן מדויקות וכנות. אין בהן תביעה לאיזון, לניטרליות ולאובייקטיביות, שהן לרוב מילות כיסוי להטיות מסוגים שונים, אלא הן מדגישות את השאיפה לדיוק עובדתי, לנאמנות לאמת העיתונאית ולסיקור הוגן. לכן, על אף שנכתבו בסוף המאה ה-20, הן עומדות במבחן הזמן.

אפשר לגזור מהן את התביעה לבדיקה של עובדות ואמינות בסיקור; את הדרישה לקיים שיח מורכב שאינו מבליט רק שוליים קולניים; את מדיניות סינון הטוקבקים והמגבלות על שילוב מטעה של מסרים פרסומיים; וגם דרישה מעיתונאים ובעלי טורים לא להימצא בניגודי עניינים או לבטא עמדות פוגעניות ברשתות החברתיות שלהם.

גבולות אתיים צריכים לשקף עקרונות שלא התקבלו כלאחר יד ושנערך בהם דיון מעמיק. הם חייבים להיות שקופים וגלויים לציבור, ויש לעצב אותם מתוך פתיחות מחשבתית ו"סקרנות אקטיבית" כלפי דעות שונות. בריחה מן הצורך לקבוע אותם היא בריחה מאחריות.

תפקידו של כלי תקשורת הוא לשאול את עצמו: האם אנחנו תורמים לגילוי האמת? האם אנחנו הופכים את העולם ליותר מובן עבור הקוראים שלנו? האם אנחנו מחזקים את האתוס המקצועי ואת האמון בנו?

התשובות לשאלות הללו יצדיקו הן את ההזמנה לצרוך את התוכן העיתונאי (ולשלם עבורו) והן את הפריבילגיות המסורות לעיתונות במשטר דמוקרטי.

ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ראשת התוכניות לרפורמות בתקשורת ולדמוקרטיה בעידן המידע, "המכון הישראלי לדמוקרטיה". עומדת בראש הצוות של כתיבת הקוד האתי של גלובס ושל תאגיד השידור כאן

פרק ב' | במבט לאחור02

להעז ולנסות לבנות אמון ב-2020 / בעז רקוץ'

כיצד אמון כללי משפיע על פריון או תוצר לאומי? נסו לבחון אם ישנה הלימה בין אמון האזרחים ברשויות המס לנכונותם לשלם מסים. לא בכדי הגדיר הפורום הכלכלי בדאבוס ב-2019 את האמון בתור "המטבע האולטימטיבי".

בועז רקוץ' / איור: גיל ג'יבלי, גלובס

בדוחות האמון הקודמים ביססנו הגדרות והנחות יסוד בנוגע לאמון שאנו מנסים לבסס בינינו לבין מחזיקי העניין השונים שגלובס נוגע בהם. בשנה שעברה כתב בדוח זה פרופ' יוג׳ין קנדל, שביחסים בין שני אנשים, אמון הוא נכס פרטי שנקבע אך ורק על־ידי מעשיהם זה כלפי זה. להבדיל, אמון כללי בחברה הוא נכס קולקטיבי התלוי במעשיהם של רבים.

ב-2008, עם פרוץ המשבר הפיננסי, אמר מזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה כי "עלינו לשקם את אמון הציבור אם ברצוננו להשתקם מהמשבר". אין יציאה ממשברים אם הציבור סובל מאי־אמון כרוני כלפי המגזר העסקי, מוסדות המדינה או מנהיגיו. לכן מה שהיה נכון ב־2008, נכון שבעתיים היום.

אמון הציבור בתקשורת נמוך

בפברואר, כשנגיף הקורונה פרץ את גבולות מחוז חוביי שבסין והחל להתפשט ברחבי העולם, התפרסם מדד האמון של חברת הייעוץ אדלמן לשנת 2020. ריצ'רד אדלמן הוא החוקר המוביל בעולם של נושא האמון, ומזה 20 שנה הוא בוחן את האמון הציבורי והבין-מגזרי ב-28 מדינות, ומפרסם מדי שנה מדדים ברי-השוואה.

שניים מממצאיו הבולטים של מדד אדלמן האחרון הגיעו מתחום התקשורת והעיתונות:

1. הציבור חושש מפייק ניוז. 57% מהציבור "מאמינים שהתקשורת שהם צורכים מזוהמת במידע שאינו אמין", ו-76% מהציבור "חוששים שמידע כוזב ופייק ניוז משמשים אחרים ככלי נשק". בנתון האחרון אף נרשמה עלייה של 6% ביחס למדד של השנה שעברה.

2. הציבור הצביע על חמישה כשלים מהותיים בעבודת התקשורת. כשהתבקשו המשתתפים במדד לדרג את ביצועיהם של כלי התקשורת, התחומים שבהם זכה הענף לציונים הנמוכים ביותר היו: הבחנה בין דעה לעובדה, הבחנה בין חשוב לסנסציוני, איכות המידע המונגש, דיווח אובייקטיבי, ובמקום האחרון - שמירה על ניקיון השיח ברשתות חברתיות. לשם השוואה, מצורפים גם הדירוגים להם זכה המגזר העסקי במדינות שנבחנו במדד.

דירוג מקצועי

אמנם בשנה החולפת בחן גלובס את אמון הציבור בתקשורת הישראלית (ראו הרחבה תחת הכותרת "למען האמת, עבור האזרחים") והממצאים אף היו מעודדים, אך התייחסותו של מדד אדלמן לאמון שזוכה לו התקשורת הבינלאומית מגלה ממצאים מטרידים מהם אסור להתעלם.

אזרחי המדינות שנבחנו במדד התבקשו לדרג את מידת אמונם במגזר הציבורי, העסקי, השלישי ובתקשורת (ראו הרחבה בהמשך); הם נשאלו היכן כל אחד ממוקם על הציר שנע בין "מושחתים ומוטים" ובין "כנים והוגנים". מבין הארבעה רק ארגוני המגזר השלישי זכו לשיעור גבוה יותר של אמון מאשר אי-אמון, בפער חיובי של 19%. המגזר העסקי קיבל שיעור זהה של מאמינים ולא מאמינים, ואילו המגזר הציבורי זכה להיעדר אמון בוטה עם פער שלילי של 19% בין המאמינים לבין אלו שלא. בתקשורת, הפער בין המאמינים והלא מאמינים היה שלילי בהפרש של 5%.

הציבור לא מאמין למוסדות

היות שקיימת ציפייה מגופי תקשורת להתנהל כגופים דו־מהותיים, דירוג כזה אמור היה לזכות את התקשורת ברמת אמון חיובית שנמצאת "איפשהו באמצע" בין האמון בארגונים ללא מטרות רווח, לבין האמון במגזר העסקי. בפועל - אמון הציבור בתקשורת נמוך מזה שבעולם העסקי.

מה ניתן לעשות? לחזור ולטפל בחמשת התחומים בהם נכשלת התקשורת בעיני הציבור. לפי מדד אדלמן, טיפול יסודי בנקודות התורפה האלו יכול להעלות את האמון במידה ניכרת, ולהגיע לפער חיובי של 20% בין המאמינים והלא מאמינים, בהשוואה לפער שלילי בשיעור 5% כיום.

השפעות הקורונה קצרות טווח

עד כמה התפרצות הקורונה השפיעה על אמונו של הציבור במידע אותו הוא צורך?
במרץ 2020 פורסם מחקר נוסף של אדלמן שהתמקד בהשלכות המגפה. אמנם המחקר היה פחות מקיף מהמדד השנתי והוא פורסם בראשית המגפה, אך הוא גילה שיעור כמעט זהה של משיבים שחוששים מפני הפצת מידע כוזב הנוגע לנגיף בהשוואה לנתון שפורסם טרם התפרצות המגפה (74% במרץ לעומת 76% בפברואר).

הדמיון במספרים מלמד אותנו שהמגפה למעשה אינה שונה מאירועים אחרים שהיו מתרחשים בעת הזו. אנחנו כבר למודי ניסיון וצלקות הדיסאינפורמציה ניכרות על בשרנו. מגפת הפייק ניוז (ראו הרחבה תחת הכותרת "מאחורי הקלעים של המשרוקית") פוגעת ללא הבחנה בכל מקום שבו נדרש מידע אמין. היא אמיתית ובמקרים מסוימים אף מסכנת חיים - אך היא החלה הרבה לפני שהנגיף הופיע. במילים אחרות, היינו מצפים שאסון עולמי בקנה המידה של נגיף הקורונה יעמיק את החשש מפני תופעת הפייק ניוז, אך נראה שזו כבר יצאה מכלל שליטה לפניו.

ניתן לשקם את מה שנהרס

אם לחזור להגדרתו של פרופ' קנדל לאמון כנכס קולקטיבי, קשה להתווכח עם התחושה שככל שהזמן חולף האנשים המרכיבים את הקולקטיב שלנו הופכים גם מגוונים יותר וגם מסוכסכים יותר.

בשנה בה נערכו שלוש מערכות בחירות היה מאתגר במיוחד לשמור על ענייניות. כשהמחלוקות הציבוריות העמוקות ביותר בחברה מתוחזקות בהקפדה מסביב לשעון, וכשנבחרי ציבור לא עומדים במילותיהם, בניית אמון נראית לעתים כמו חלום רחוק.
אך אנחנו ממשיכים בשלנו ומאמינים כי העיתונות יכולה לתקן את מה שנהרס, ודווקא עכשיו, בעידן הפייק ניוז ותאי ההדהוד של הרשתות החברתיות, יכול להיות לה תפקיד מכונן, מקומי וגלובלי בשיקום משבר האמון והגדלת הפריון.

תקשורת VS עיתונות
לפני שמסיקים מסקנות נחרצות, כדאי לזכור - תקשורת ועיתונות אינן זהות ויש להבחין ביניהן, שכן אין ביניהן חפיפה מלאה.

מדד אדלמן אמנם מתבסס על 28 מדינות וקשה להתווכח עם המספרים, אולם המשתתפים בסקר לא נשאלו לגבי עיתונאים או עיתונים, אלא לגבי תקשורת (Media)

בעז רקוץ' הוא מייסד ומנהל המשרוקית של גלובס ועורך דוח האמון

חשוב, מעניין ורלוונטי

לראשונה ולבקשתנו - שקיפות בעליון

גלובס עשה היסטוריה, כשלראשונה בעקבות עתירה של העיתון ושל כתב המשפט אבישי גרינצייג שודר דיון בבית המשפט העליון בשידור חי באינטרנט. הדיון החי הראשון, ששודר לכלל הציבור ולא רק לקוראי גלובס, דן בעתירות שהוגשו לבג"ץ נגד התקנות לשעת החירום שאפשרו למשטרה ולשב"כ לעקוב אחר חולי קורונה. לפי הערכות לא רשמיות של לע"מ, השידורים החיים בבג"ץ זכו במצטבר לכמיליון צפיות.

בעקבות הבקשה, הצהירה נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות כי "אנו שוקדים על הפעלת שידור ישיר ניסיוני של דיונים נבחרים בבית המשפט העליון באמצעות לשכת העיתונות הממשלתית, וזאת לרבות תיקוף נוהל מתאים שיפורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת".

גלובס 5.5.2020

חותרים לייצוג ראוי של נשים בהנהלות ובדירקטוריונים של הגופים המובילים

בעיית ייצוג הנשים היא תופעה חוצת מגזרים וענפים - בגופים ממשלתיים ועסקיים, בכנסים ובאירועים, בתפקידים טכנולוגיים, בתפקידי השפעה ובמדור הדעות בעיתון (ראו הרחבה תחת הכותרת "מדידה והכלה במקום הדרה והקצנה"). למרות החוק הישראלי המתקדם יחסית, שמחייב כל חברה הנסחרת בבורסה למנות דירקטורית אחת לפחות, במשק הישראלי עדיין לא הפנימו את ערך הגיוון. לעתים קרובות מדי חברות ציבוריות מסתפקות במינוי המינימום הנדרש כדי לצאת ידי חובה, ובחלק מהחברות הפרטיות אין דירקטוריות בכלל.

במטרה לשנות את המצב הקיים שבו 51% מהאוכלוסייה אינה זוכה לייצוג ראוי, פרסם גלובס סדרת כתבות שבה בחן את מספר הנשים בדירקטוריונים ובהנהלות של גופים מובילים במשק. תמונת המצב שהתגלתה הייתה עגומה: כך למשל, מתוך 140 חברים בדירקטוריונים של חברות חדי קרן, ארבע בלבד הן נשים. הפרויקט עורר תהודה ציבורית, ולגלובס אף נודע כי בשנה האחרונה נרשמה עלייה של 7% ברישום נשים מנהלות לקורס דירקטורים ב'להב פיתוח מנהלים'.

שער גלובס 30.1.2020

משנים את סיווג הנפגעים בתאונות קורקינטים ואופניים חשמליים

היעדר אכיפה מספקת של כללי הרכיבה ומחסור בשבילי רכיבה מתאימים, במקביל לכניסתם של קורקינטים אישיים ושיתופיים לכמה ערים בישראל (ובעיקר לתל אביב), הובילו בתוך כמה שנים לזינוק במספר תאונות הדרכים שבהן מעורבים אופניים חשמליים וקורקינטים. בתאונות הללו נפגעים בעיקר הרוכבים עצמם, אך גם עוברי אורח תמימים, לרבות קשישים וילדים.

השער לכלכלה החדשה 2.12.2019

למרות שהדבר הוגדר כ"מגפה" על־ידי מנהלי חדרי המיון בבתי חולים נרחבים בארץ, גלובס גילה כי המספרים הידועים בנוגע למספר הנפגעים ולגידול בתאונות הדרכים חלקיים בלבד היות ששיטות המדידה בעייתיות, וכי הנתונים מדווחים באיחור וסובלים מהערכת חסר.

בנוסף גילה גלובס כי חדרי המיון מסווגים את הנפגעים כאילו מדובר בתאונת דרכים רגילה.

במטרה להגביר את השיח הציבורי על המחירים הפיזיים והכלכליים של השימוש בקורקינטים ובאופניים חשמליים, ומתוך אמונה שרק דיווח יומי על היקף התופעה ונזקיה ישפיע על השיח הציבורי ועל הרגולציה הנדרשת, חבר גלובס לבית החולים איכילוב והחל לפרסם לראשונה בישראל, מאז חודש נובמבר 2019, את מספר הנפגעים היומי בתאונות בכלי תחבורה ממונעים.

חודש לאחר מכן, בעקבות הפרסום, הודיעה עיריית תל אביב כי תטיל שורת הגבלות משמעותיות על חברות הקורקינטים, בהן חובה להצמיד לכלים לוחיות רישוי, חובה על חבישת קסדה בנסיעה, ואיסור על נסיעה באזורים שלמים בעיר. במקביל, הכריז משרד הבריאות כי יבצע שינויים שיאפשרו לחדרי מיון לעקוב אחר נפגעי קורקינטים ואופניים חשמליים, ואף הודה "לעיתון גלובס ולבית החולים איכילוב על הקמפיין והעלאת המודעות לנושא".

שער גלובס 19.12.2019 / צילום: צילום מסך, גלובס

נלחמים בהשתקת ההטרדות המיניות

מדי שנה מוגשות לבתי הדין לעבודה עשרות תביעות נגד חברות שנטען שהתרשלו או טייחו תלונות על הטרדה מינית אצלן. פעמים רבות, בחסות החוק, מצליחות החברות למנוע את חשיפת זהותן לאורך ההליכים המשפטיים בטענה לפגיעה במוניטין, ובכך מצליחות לשמר תדמית נקייה. החיסיון נשמר גם כאשר המתלוננות מוכנות לחשוף את המקרה, ולעתים גם אחרי פסק דין.

אנו מאמינים שחשיפת שמות החברות תסייע במלחמה בהטרדות המיניות בעבודה, תרתיע חברות אחרות מלנהוג באופן דומה, ותעודד עובדים ועובדות בתוך אותן חברות ובחברות אחרות להתלונן על הטרדות. לכן, גלובס מתמיד ומקפיד לעתור לבתי הדין לעבודה בבקשה לחשוף את שם החברות.

שער גלובס 23.1.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

למה זה מופיע בדוח?

לפי עיקרון 7 של ה-CCJ, על עיתונאים לשאול את עצמם בכל פעולה והזדמנות מהו המידע שערכו עבור האזרחים הוא הגבוה ביותר, ומהי הדרך הנכונה ביותר להנגיש אותו.

למען האמת, עבור האזרחים

גיליון האמון #1 - מוסדות שלטון החוק בעיני הציבור

בנובמבר 2019 פרסמנו גיליון מיוחד שעסק כולו בשאלת אמון הציבור ותפיסותיו בנוגע למוסדות שלטון החוק. בכתיבתו השתתפו מגוון אישי ציבור בכירים, לרבות נשיא המדינה ראובן ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, שר המשפטים דאז אמיר אוחנה, שרי משפטים לשעבר, משפטנים וחוקרים מרקעים שונים.

עורכת גלובס נעמה סיקולר פתחה את הגיליון בהצגת המורכבות המאפיינת את הסוגיה: אי־אמון במערכות אכיפת החוק הוא לא פחות מ״איום על הדמוקרטיה״; אי־אמון הוא נושא כלכלי ועסקי כשם שהוא פוליטי; אי־האמון לא החל בקמפיין הציבורי של ראש הממשלה, אך הוא העמיק בזכות אלו המלבים אותו בשירות האינטרס האישי של נתניהו; ללא ספק, רובם המוחלט של האנשים הפועלים במערכות השונות ״עושים עבודתם נאמנה ובאמונה, ללא מניעים נסתרים וביושר״.

אנו מאמינים שהממצאים (ראו גרף לדוגמה) שהוצגו בדוח מחייבים דיון ציבורי, ענייני, עובדתי ומכבד. כך בדיוק נהגו במשרד המשפטים, כשחודש לאחר פרסום הגיליון נודע כי "פורום המשפיעים" של המשרד עסק, בין היתר, בסוגיית האמון במערכת המשפט, וכי גיליון האמון של גלובס חולק למשתתפים.

סיבות עיקריות לשינוי באמון הציבור במערכת המשפט

דיווח בלעדי על הפעלת לחץ פסול בחקירתו של עד המדינה ניר חפץ

בספטמבר 2019 חשף חן מענית, הפרשן המשפטי של גלובס, שבמהלך חקירת תיק 4000 לחצו חוקרי המשטרה על ניר חפץ להחליף את הסנגור שייצג אותו במטרה שיהפוך לעד מדינה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הלחץ הפסול הופעל על רקע העובדה שסנגורו של חפץ באותה העת, עו"ד ירון קוסטליץ, אינו מייצג עדי מדינה. שבועיים לאחר חקירתו החליף חפץ את עורך דינו שייצג אותו במשא ומתן עד לחתימתו על הסכם עד מדינה בתיק.

חודשיים לאחר הפרסום המקורי, ובעקבות דיווחים נוספים על התנהלות פסולה של החוקרים, אמר היועמ"ש אביחי מנדלבליט כי "לא יאפשר פגיעה בזכויות חשודים ושימוש באמצעי חקירה פסולים", ואף הודיע כי אם יידרש, ואכן הופעל לחץ פסול על חפץ, הוא יטופל בחומרה. עוד הובהר כי יש להבחין בין בחינת הטענות הקשורות לעדי מדינה בכל הנוגע לאמירת אמת על־ידם, לבין הטענות לפעולות לא תקינות במהלך החקירה. בהמשך דווח כי היועמ"ש הורה להשהות את חקירת חוקרי המשטרה לאור העובדה שהם צפויים להעיד במשפט נתניהו.

שער גלובס 23.1.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

גיליון האמון #2 - התקשורת בעיני הציבור

שלושה חודשים לאחר פרסום גיליון האמון במערכת המשפט, פרסמנו בפברואר גיליון נוסף שעסק בשאלת אמון הציבור בתקשורת. גם הפעם השתתפו בהכנתו כותבים רבים מן החוץ, בהם בכירי העיתונאים בישראל. מלבד תוצאות סקר עמדות הציבור (ראו גרף מטה), השלד של הגיליון הורכב מתשעה תחומי ליבה שנותחו בהרחבה וכונו "תשעת חטאי התקשורת". יש לציין שעקרונות ה־CCJ (ראו הרחבה תחת הכותרת "מהי עיתונות לפי CCJ") נוגעים ברובם.

יותר מקליקים

תשעת החטאים הם: הכול מפוזיציה; אינטרסים; תוכן שיווקי; רשתות חברתיות; תת–ייצוג; פייק ניוז; עודף יח"צ; מודל עסקי; ודעה מול עובדה.

אחד הדיונים הערים שנוצרו בגיליון וזכו למקום נכבד עסק בהתנהלותם של עיתונאים ואנשי תקשורת ברשתות החברתיות (ראו הרחבה תחת הכותרת "להעז ולנסות לבנות אמון ב-2020), ובשאלת הנזק האפשרי שזו עלולה לגרום לאמון הציבור בעשייתם העיתונאית.

משבר האקלים זוכה למקום קבוע בעיתון

אף שאיכות הסביבה ומשבר האקלים הם נושאים טעונים, הפיכתם לשנויים במחלוקת היא לא פחות מהרת אסון. בקיץ 2019 השקנו מדור שבועי חדש שעוסק באופן קבוע במשבר האקולוגי העולמי. את המדור מובילה כתבת גלובס שני אשכנזי.

המדור מתאפיין בתפיסה הוליסטית לפיה המתרחש בזירה הסביבתית איננו סביבתי בלבד אלא גם פוליטי וכלכלי.

מדי שבוע עוסק המדור ביחסים המורכבים והדינמיים בין הסביבה ובין שוק האנרגיה, החברות במשק, רגולציה ואקטיביזם (ראו הרחבה תחת הכותרת "מדידה והכלה במקום הדרה והקצנה"). בנוסף, ובהלימה לערך האוריינות של גלובס, המדור מנגיש ומפרש לקוראיו מושגים שונים מהז׳רגון הסביבתי.

גלובס 8.1.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

למה זה מופיע בדוח?

ערך היסוד השלישי של גלובס, אחריות, קובע שעלינו לחתור להשפעה על המציאות, להאיר עוולות ובעיות ולהוביל שינויים.

לומדים מטעויות וגלובס במרכז הדיווח

מקרה שי–לי שפיגלמן ויזהר שי | חוסר דיווח על הניסיון בזמן אמת לתקן עוול

ב–27 במאי 2020 דיווחנו על החלטת שר המדע והטכנולוגיה יזהר שי למנות את ראש מטה "ישראל דיגיטלית" שי־לי שפיגלמן לתפקיד מנכ"לית המשרד. על אף מאמצים רבים לאיתור תמונתה זו לא נמצאה טרם הפרסום, ולבסוף הוחלט שהתמונה הראשית תהיה של השר. לאחר הפרסום התרחשו שני דברים: נמשך ניסיון איתור תמונתה של המנכ"לית המיועדת, ועם מציאתה הוחלפה תמונתו של השר; במקביל, גלובס ספג ביקורת על בחירתו לשבץ את תמונת השר ולא את שלה.

אתר גלובס 27.5.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

מה למדנו?
הפעולות שננקטו במקרה זה אמנם נבעו ממחשבה סדורה, בדגש על שאלת הייצוג והנראות בדיווח, אך לא הייתה לכך כל התייחסות בגוף הכתבה כשעלתה לראשונה לאתר
במקרים דומים בעתיד עלינו לשקף את מאמצינו, גם אם לא צלחו. לעדכון קוראינו במאמץ לתיקון עוול יש ערך לא מבוטל

מקרה גילה נפתלין| אפיון לא ענייני

ב–8 בספטמבר 2019, דווח באתר גלובס כי עורכת הדין גילה נפתלין נשלחה לשנתיים מאסר בפועל לאחר שהודתה והורשעה בזיוף צוואה, ובשלושה מקרי גניבה בידי מורשה. עוד נקבע, כי נפתלין תשלם קנס כספי ופיצויים.

הידיעה שעלתה לאתר זכתה תחילה לכותרת "שנתיים מאסר לעורכת הדין החרדית שמעלה בכספי לקוחות". כותרת זו מהווה הפרה של סעיף 23 בקוד האתי של גלובס (ראו הרחבה תחת הכותרת "הקוד האתי") לפיו "לא נציין אפיונים כגון מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מגדר, עיסוק, העדפה מינית, מחלה, מוגבלות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית, מקום מגורים ומעמד חברתי־כלכלי, אלא אם כן הם נוגעים עניינית לפרסום". לאחר שהפנו את תשומת ליבנו לשגיאה, התנצלנו והסרנו מהכותרת ומגוף הידיעה את המילה "חרדית".

מקרה "וואלה" | הטיה או פעילות מסחרית

ב–19.11.2019 פורסם באתר גלובס תמלול התכתבותם בווטסאפ של אילן ישועה, מנכ"ל אתר "וואלה", וניר חפץ, מהימים בהם האחרון עבד כראש מטה ההסברה של הליכוד, בנובמבר 2015. ההתכתבות בוצעה שבוע לפני הבחירות לכנסת ה־20, ולפי הכתבה ישועה "הציע לחפץ את העסקה הבאה: הליכוד יוציא את כספי מימון המפלגות שלו על פרסום ב'וואלה' - ובזכות זה חפץ יזכה לעולם ומלואו".

לאחר פרסום הידיעה הובא לתשומת ליבנו כי ההתכתבות עסקה ככל הנראה בהיבט מסחרי בפעילותו של "וואלה", שכן המונח "צביעה" מתייחס לאזורים מסחריים. הידיעה שונתה באופן שלא ישתמע ממנה כי הקמפיין הפרסומי הותנה בפרסום או בסיקור מערכתי חיובי באתר, והכתב התנצל ברשתות.

מקרה אלי ציפורי| סיקור עצמי #1

לפני כשנה נפרדה מערכת גלובס מהפרשן אלי ציפורי, ששימש טרם רכישת העיתון סגן עורך החדשות ומ"מ העורך. טרם פיטוריו חרג ציפורי מספר פעמים מהקוד האתי של גלובס, ובסופם הסתיימה העסקתו.

ב–1.6.2019 פרסם ציפורי טור דעה בעניין הסדר הטיעון של שרה נתניהו בפרשת המעונות. בטקסט שפורסם בעיתון כתב ציפורי כי נתניהו הודתה ב"סעיף שולי". לעומת זאת, בפוסט שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו הופיע הטור המקורי במלואו, אולם הוא הוסיף לו את צמד המילים "לא פלילי", מה שאינו נכון עובדתית, לתיאור הסעיף שבו הודתה נתניהו.

לאחר היוודע הפער בין הגרסאות, פרסמה מערכת גלובס הבהרה לפיה מדובר בפוסט "שנחזה להיות טור" שהופיע בעיתון, שציפורי התבקש "להבהיר מיידית את הדברים ולדייק בעובדות", וכי "עד להשלמת הבירור יוסר הטור מאתר גלובס".

מדור "דעות" 30.5.2019 וחשבון הטוויטר של גלובס, 25.7.2019 / צילום: צילום מסך, גלובס

ב–25.7.2019, פחות מחודשיים לאחר מכן, פרסם ציפורי טור דעה בגלובס בנושא פנסיה תקציבית, וכמקרה דגל נקב בשמה של אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים היוצאת. ציפורי קבע כי פלמור זכאית לפנסיה תקציבית על חשבון הציבור, כעשור לפני גיל הפרישה לנשים, אולם לאחר פרסום הטור התברר לגלובס כי פלמור כלל אינה זכאית לפנסיה תקציבית. יש לציין שגלובס פנה לתגובת משרד המשפטים טרם הפרסום ולא נענה, אך גם במקרה זה הטור הוסר מאתר גלובס "עד לבירור נוסף של העובדות".

מקרה מריוס נכט | סיקור עצמי #2

בהתאם לקוד האתי של גלובס ולהתחייבותנו לסקר גם עניינים הקשורים לעיתון ולבעליו, דיווחנו במרץ האחרון כי איש העסקים מריוס נכט דורש מפרודתו ענת אגמון, המחזיקה 50% מגלובס, להעביר לידיו את המניות ולפנות את מקומה בדירקטוריון לטובת נציגו. על־פי הפרסום בגלובס, נכט טען כי המצב הכלכלי בעיתון קשה כתוצאה מ"התנהלות חמורה וכושלת, בלתי אחראית ובלתי מקצועית".

ביום הפרסום נשלח מכתב נגדי לעורך דינו של נכט, בו צוין בין היתר כי גלובס מביע תמיהה על הטענה שהעלה נכט לפיה אגמון שימשה לכאורה "אשת קש" מטעמו, ולפיכך דרישתו סותרת את "האמור בפנקס בעלי המניות של החברה ועומדת בניגוד לדין".

חדשות 25.3.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

 

למה זה מופיע בדוח?

ערך היסוד השישי של גלובס, שקיפות, קובע שהפקת לקחים מטעויות והודאה בהן בפומבי היא באחריותנו

מדידה והכלה במקום הדרה והקצנה

דומיננטיות נשית

בחינת מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות בגלובס מגלה כי העיתון של היום מנוהל בעיקר בידי נשים, לרבות הבעלים, המו"ל והעורכת הראשית.

פילוח התפקידים הניהוליים בארגון, מרמת ההנהלה הבכירה ועד להנהלה הזוטרה, מראה כי רובם מאויישים בידי נשים.

אנו מתגאים בהיפוך פירמידת המגדר בגלובס, תהליך שמתקיים כלפי פנים וכלפי חוץ בהתאמה. כך, בשלוש השנים האחרונות עלה בהתאמה שיעור הנשים בוועידות, בכנסים ובפרויקטים מובילים של גלובס.

נאה דורשת, נאה מקיימת.

דומיננטיות נשית במוקדי הכוח

מגוון צעירים ומבטיחות

בדוח הקודם הצגנו את גיליון 40 הצעירים המבטיחים כזירה בה הושג ייצוג שווה באופן חלקי בלבד. אף שניתן בעבר דגש בפרויקט על גיוון וייצוג ראוי לאוכלוסיות שונות, לא נרשמה הצלחה דומה בקרב כל הקבוצות בחברה הישראלית.

כך, למשל, בפרויקט לפני שנתיים נרשם שיא במספר המשתתפות, כאשר 55% מהנבחרים בגיליון של 2018 היו נשים - יותר מאי־פעם. עם זאת, אוכלוסיות אחרות נותרו בתת־ייצוג יחסי. יונתן כיתאין, סגן עורך מוסף "G" ועורך הפרויקט, הודה בדוח האמון הקודם כי "האוכלוסייה הערבית לא זכתה לייצוג מספק בגיליון זה למרות שהייתה לנו מודעות לנושא, ואני מאמין שבגיליון הבא ניערך מוקדם יותר, ונמצא מענה טוב יותר".

אז השתדלנו לתקן.

ניסיוננו מלמד אותנו שתיקון עוול אחד יבוא כמעט תמיד על חשבון תיקון עוול אחר (ראו הרחבה בהמשך), אך בגיליון 40 הצעירים המבטיחים האחרון הצלחנו לשמור על איזון ותיקון גם יחד. שיעור הנשים בפרויקט התייצב על 49%, והפעם נכללו בו גם 5 ערביות וערבים, דרוזית ובדואית; כולם מנהיגים מבטיחים, מוכשרים וראויים - שנבחרו בזכות ולא בחסד - ממגוון תחומים כמו הייטק, מדע ורפואה, ומחקרי מדיניות.

בנוסף, השנה לראשונה נבחרו "מגיני אקלים" בקטגוריה שלא הייתה קיימת בעבר ונפתחה לרגל משבר האקלים, זאת במקביל להשקת מדור אקלים חדש בעיתון (ראו הרחבה תחת הכותרת "משבר האקלים זוכה למקום קבוע בעיתון").

40 עד 40 "G" 19.12.2019 / צילום: צילום מסך, גלובס

שיח ציבורי מורכב המייצג שלל דעות ואינטרסים

אחד מעקרונות היסוד של ה-CCJ קובע במפורש ש"שיח ציבורי משרת את הציבור כשהוא מבוסס על עובדות ומונע על ידן. זאת בשונה משיח המבוסס על הטיות או הערכות".

עוד הוא מציין כי זהו תפקידה של העיתונות "לחתור ליצירתו של שיח ציבורי מורכב, המייצג נאמנה את מגוון הדעות והאינטרסים בחברה, לוודא כי השיח מתנהל בהקשרו ולשמור כי הוא לא מבליט את השוליים הקולניים". מאידך, עיקרון אחר קובע ש"בעולם שבו מתרחש ריבוי קולות, הדיוק הוא הבסיס לכל תוצרי המלאכה העיתונאית; "יש צורך בהצגה בהקשר, וחובה גם על הפרטים להיות מדויקים, בין שמדובר בפרשנות, בדיווח, בביקורת או בניתוח".

כותבים במדור הדעות, פילוח מגדרי

אף שהצגה בהקשר עוברת כחוט השני בין שני העקרונות, ניתן לתהות אם החיכוך בין השניים עלול להוביל למצב בו השאיפה להשגת גיוון דעות תדרוס לבסוף את הדיוק בפרטים. ואם כן - כיצד נכון לבקר את נקודת החיכוך הזו? איננו חפים מטעויות ועלינו להשתפר בשנה הקרובה במנגנון בדיקות העובדות טרם פרסום טורי דעה.

בנוגע לייצוג והגיוון במדור הדעות, ההשוואה בין נתוני הכותבים בחודשי ינואר-אפריל ב-2020 לתקופה המקבילה אשתקד מלמדת: בקרב הטקסטים שפורסמו במדור והתאפיינו בתפיסת עולם מובהקת נרשמה עלייה בשיעור טורי הדעה הימניים, ואיזון בינם לבין טורי השמאל.

מדור הדעות

כללים מנחים לפרסום טורי דעה

במהלך השנה הגדרנו כללים מנחים לפרסום טורי דעה בידי כותבים מן החוץ: "עורך המדור מקפיד שלא לשנות את דעותיהם של הכותבים. עם זאת, כל הטורים - ללא יוצא מן הכלל - נערכים לטובת בהירות, דיוק, תיקונים וארגון של הטקסט.

בנוסף, על כל טור להישלח בצירוף סימוכין ומקורות עובדתיים התומכים בטענות המובאות בו. טענות שלא יימצא להן גיבוי יסומנו על-ידי העורך ויישלחו להשלמה בידי הכותב, טרם פרסום הטור.

למה זה מופיע בדוח?

ערך האיזון של גלובס, בגיבוי עקרונות 1 ו-8 של ה-CCJ, מנחה אותנו בהעלאת הייצוג של מי שסבלו ועודם סובלים מהדרה בעיתונות הכלכלית.

מאחורי הקלעים של המשרוקית

בדיקת אמינותם של אישי ציבור מעולם לא הייתה חשובה או פופולרית יותר. מספרם של ארגוני בדיקת עובדות בעולם נמצא בעלייה מתמדת, ואפילו בישראל יש כיום שותפים לניסיון לדייק את השיח הציבורי. אך למרות ההתעוררות המקומית, המשרוקית של גלובס היא הגוף היחיד בישראל בעל הסמכה והכרה מרשת ארגוני בדיקת העובדות הבינלאומית.

מהי רשת ארגוני בדיקת העובדות הבינלאומית?

ה–International Fact Checking Network, בקצרה ה–IFCN, היא יחידה במכון פוינטר לתקשורת בפלורידה. הרשת מחברת בין בודקי עובדות ממדינות שונות, מפיצה לקחים רלוונטיים מנסיונם של אחרים ומסייעת לארגן את הנעשה בתחום על רקע העלייה במספרם של הארגונים הפעילים.

בספטמבר 2015 הושקה הרשת, ושנה לאחר מכן הושק קוד העקרונות המנחים שלה. בראשיתו חתמו עליו 35 ארגונים מ־27 מדינות בעולם, וכיום חברים בו 89 ארגונים מ־48 מדינות. חמשת העקרונות המנחים ב־IFCN הם: א־מפלגתיות והוגנות; שקיפות ואיכות נדרשת של מקורות; שקיפות בנוגע למימון ומעמד משפטי; הנגשת מתודה; ומחויבות ליישום מדיניות כנה ושקופה של תיקונים. ארגון החפץ בחברות ברשת נדרש לעמוד בשורת כללים. לאחר קבלתו לרשת עליו להציג את העמידה בהם, מדי שנה, בפירוט ובליווי אסמכתאות, אף שהכללים עשויים גם להתעדכן (ראו הרחבה בהמשך).

איך השפיעה הקליטה בעיתון על נבחרי הציבור?

היציאה מגבולות הרשת וההתרחבות לעיתון המודפס - בתדירות יומית ובמיקום אסטרטגי - השפיעה על יחסם של נבחרי הציבור לפרסומים: הגאווה - כשהציונים חיוביים, כללה גם פרסום אישי של הבדיקות בידי חלק מהדוברים ברשתות חברתיות; ההרתעה - כשהציונים שליליים, מנעה מחלקם לחזור על טענות שנבדקו ופורסמו ברבים.

בדיקת אישי ציבור במעמד זה עודדה עיתונאים נוספים להשתמש בבדיקות המשרוקית ואחרים אף החלו לבדוק אותם בעצמם (ראו הרחבה בהמשך).

איך שומרים על א–מפלגתיות כשמתקיימות בחירות?

בינואר 2019, כשהמשרוקית נקלטה בגלובס, עוד ניתן היה לפלח את הדוברים שנבדקו במשרוקית לפי שיוך מפלגתי או לפי חברותם באופוזיציה או בקואליציה.

בדיעבד גילינו שהקליטה התרחשה בעיצומו של משבר פוליטי וחוקתי חסר תקדים, שישראל עוד תתבוסס בו שנה וחצי לאחר מכן, ללא חלוקה ברורה בשדה הפוליטי. השיח הציבורי בתקופה זו סבל מעודף סיסמאות וקמפיינים ומהיעדרם של נתונים ועובדות ברי־בדיקה.

כשהבטחות בחירות מוטלות בספק ונבחרי ציבור נוהגים בראיונות כאילו היו חשבונות טוויטר (לא מעט באחריותם של המראיינים), אין מדובר במציאות מדומה אלא במציאות אמיתית אותה בוחן צוות המשרוקית. כך, לאורך זמן איכות השיח חלחלה גם לבדיקות שהתקשו לעסוק אך ורק בנושאי מדיניות.

נושאים מרכזיים בבדיקות המשרוקית

אף על פי כן, שיטת העבודה במשרוקית נותרה כשהייתה, שהרי טענות הדוברים הן שנבחנות - ולא הדוברים לגופם.

מאמץ הקשבות במשרוקית אוסר על הדרה או העדפה מכל סוג, ולכן המשתנה המרכזי שמשפיע על מקבץ הטענות שנאספות ונבדקות הוא בראש ובראשונה תמהיל הראיונות וההופעות בתקשורת של נבחרי הציבור השונים (ראו טבלה תחת הכותרת "בדיקות המשרוקית בשנת הבחירות").

כדאי לדעת שבעבודת המשרוקית יש מנגנונים נוספים המפחיתים מאוד את הסיכוי להטיה בבדיקותיה: בדיקת עובדות היא איטית יותר מז'אנרים עיתונאיים אחרים ועבודת הצוות חיונית לה, בין היתר, לצורך בקרת עמיתים. טרם פרסומן נקראות הבדיקות על–ידי חברי הצוות, ולא רק על–ידי העורכת והתחקירן שעבדו עליהן. במקביל, מתנהל דיון לגבי כל ציון שניתן לאמירות, ולא פעם הדרך להסכמה רצופה בוויכוחים. בקצרה: המשרוקית היא מעין בית מדרש.

בנוסף, וכחלק מדרישות ה–IFCN, באתר המשרוקית מצוין כי "המשרוקית אינה מזוהה, תומכת או מנסה לקדם ישות או עמדה פוליטית כזו או אחרת בפרסומיה או באופן פעולתה".

בדיקת עובדות

איך מתמודדים עם מידע כוזב מסכן חיים המופץ ברשתות?

ב־2 בפברואר הזהיר ארגון הבריאות העולמי כי להתפשטות נגיף הקורונה נלווית 'מגפת מידע כוזב' (Infodemic) "המאופיינת ביתירות־מידע, מדויק רק בחלקו, המקשה על אנשים למצוא מקורות מידע מהימנים בעת הצורך".

במהלך חודשי המגפה התבקשו עוקבי המשרוקית להפנות לצוות שמועות הנוגעות להתפרצות הנגיף, והצוות בחן מדי יום מידע כוזב המופץ בפלטפורמות השונות: בידי מעצבי דעת קהל ברשתות החברתיות, או בראיונותיהם של נבחרי ציבור. הקורונה גם העבירה את בודקי העובדות שיעור חשוב בצניעות; בנוגע למגפה - ואף בנושאים אחרים - חשוב לזכור שמידע זמין הוא לא בהכרח אמין, וכי לא על כל הסוגיות יש בכל רגע נתון תשובה ברורה וחד–משמעית. 

 

בלטו לטובה

מאז פברואר 2019 מערכת 'מהצד השני עם גיא זהר' משדרת בכאן 11 טור יומי בו נבדקות טענות בשיח הציבורי. המערכת עומדת גם על שגיאות של עיתונאים במסגור סוגיות שונות.

תוכנית האקטואליה שהניבה למשרוקית את מספר הבדיקות הרב ביותר בשנה זו היא 'קלמן–ליברמן' בכאן ב'. בדיקות נובעות על־פי רוב משיח ענייני, מה שמאפיין את התוכנית ואת שני המראיינים.

מה נדרש השנה מארגוני ה–IFCN?

קוד העקרונות המנחים של ה–IFCN עודכן בשנה החולפת ונוספו לו דרישות מפורטות יותר. בין היתר, חברים ברשת חויבו לפתוח באתרי האינטרנט שלהם ממשק להגשת תלונה ישירה. בשונה מהעבר, כשכל ארגון נדרש לפרסם וליישם מדיניות תיקון של בדיקות, החל משנה זו עומדת בפני הקוראים אפשרות להגיש ישירות להנהלת הרשת תלונות מפורטות על ארגוני בדיקת עובדות, במידה שהם מאמינים שהארגונים חורגים מהקוד.

למה זה מופיע בדוח?

עיקרון 3 של ה–CCJ קובע שבעיתונות חייבת להיות שיטה עקבית לבדיקת מידע ולאימותו, תוך נקיטת גישה של שקיפות ביחס למקורות, באופן שהטיות אישיות לא יאפילו על מהימנות הדיווח

 

גילוי מלא

המשרוקית של גלובס משתתפת בתוכנית בדיקת העובדות של פייסבוק במסגרתה היא בודקת מידע החשוד כחדשות כזב המופץ ברשת החברתית בישראל, בשפה העברית. בתוכנית משתתפים עשרות ארגונים לבדיקת עובדות מהעולם, העומדים בתקן של רשת ה־IFCN, ומדובר בשירות שניתן בתשלום.

עברנו למודל של מינויים דיגיטליים

בגלובס מאמינים שלמילים יש ערך, וככל מוצר בעל ערך, גם בעבור התוכן שאנו מייצרים עבור קוראינו - ראוי לבקש תמורה. לכן התחלנו בחודש מרץ במהלך מכירת מינויים דיגיטליים. המשמעות המיידית היא שהתוכן באתר ובאפליקציות זמין למשתמשים רשומים בלבד. בנוסף, לאחר קריאה של מספר כתבות, נדרש הקורא לשלם על מינוי כדי להמשיך ולקרוא.

לאור הצמיחה המהירה שהצגנו בפלטפורמות הדיגיטליות השונות בשנה האחרונה, הצעד הזה הפך אפילו משמעותי יותר עבורנו ועבור קהל הקוראים שלנו באתר וברשתות החברתיות; צעד שנערכנו לקראתו במשך שנים. 

צומחים בדיגיטל ובסושיאל

בעולם הדיגיטלי של ימינו ניתן למצוא שפע של תוכן חינמי, ולקוחות המצפים לתמורה גבוהה מוכנים לשלם רק עבור מוצר איכותי ומגוון - מוצר שמעניק למשתמשים בו ערך שלא ניתן למצוא במקומות אחרים.

למעבר למודל המינויים הדיגיטליים יש סיבות רבות ומגוונות, אך בראשן עומדת עצמאות התוכן: ככל שהכנסתו של גוף תקשורת נסמכת יותר על הכנסות מפרסום, כך תלותו במפרסמים גדלה - וכך גם גדל בהתאמה כוחם האפשרי להשפיע.

במהלך גם שוכנים מספר פתרונות לחלק מבעיות האמון בעיתונות: מצד אחד, הקוראים המשלמים מצפים לתוכן איכותי יותר, ומצד שני, קטנה החשיבות של מספר הכניסות לאתר של משתמשים שאינם משלמים. כפועל יוצא, "קליקבייטים" צפויים להיעלם.

שאלות ותשובות

עד כמה השיקול הכלכלי מרכזי?
הכנסתם של גופי תקשורת מפרסום צוללת בהתמדה, ותאגידי ענק כגוגל ופייסבוק שואבים נתח עצום מסך ההכנסות שבעבר הגיעו לעיתונים ולאתרי האינטרנט.

אחוז הכנסותיהן המצרפי של פייסבוק וגוגל מפרסומות דיגיטליות בבריטניה ובארה״ב

המעבר של גלובס למודל שנשען על אפיק הכנסות נוסף לא רק מיטיב עם המוצר הדיגיטלי, אלא מהווה גם הכרח כלכלי. בשנים האחרונות עיתונים רבים בעולם ויתרו על תלותם הגבוהה בפרסום ועברו למכירת מינויים לגולשים.

אילו מודלים קיימים בעולם?
ישנם שלושה סוגי מינויים דיגיטליים שאינם חינמיים מהם בחרנו: הראשון הוא "מודל פרימיום" (Freemium), המאפשר כניסה ללא מינוי לתכנים מסוימים שמוגדרים על ידי האתר, ודורש תשלום בעבור תכנים אחרים.

מודל אחר הוא "המודל הקשיח", בו אף כתבה (למעט מקרים יוצאי דופן) אינה ניתנת לצפייה ללא מינוי בתשלום. המודל שבחרנו לגלובס הוא "חומת תשלום מדודה" (Metered Paywall), -המאפשר לקרוא מספר מוגבל של כתבות בחודש ללא תשלום.

פילוח סוגי מנויים

האם שקלנו לדחות את המהלך המתוכנן בעקבות הקורונה?
לדחייה היו השלכות כבדות, לכן הוחלט שלא לסטות מהתוכנית. במקביל גיבשנו ניוזלטר ייעודי בנושא הקורונה שאינו מוגבל למינויים המשלמים, אלא מופץ גם לגולשים שרק נרשמו לאתר.
אנו מבינים כי השאלות הללו דינמיות ולכן אנו בוחנים אותן בהתמדה ומבינים שהחלטות שקיבלנו עשויות להשתנות במהרה.

למה זה מופיע בדוח?

ערך היסוד התשיעי של גלובס, הדדיות, קובע שבכל פעולה אנו שואפים ליצור ערך
משותף לכלל מחזיקי העניין.

העלאת חומת הרישום ולקיחת אחריות משותפת על השיח בגלובס מהווה בראש ובראשונה הבעת אמון בקוראינו.

לקחנו אחריות גם על הטוקבקים

אנו מעוניינים שקוראינו יהפכו בהדרגה למחזיקי עניין מרכזיים ובעלי השפעה רבה יותר על התוכן שגלובס מפרסם בפלטפורמות השונות.

זה היה אחד השיקולים המרכזיים שהובילו אותנו בהחלטה להעלות את חומת התשלום (ראו הרחבה תחת הכותרת "עברנו למודל של מינויים דיגיטליים"), וזה גם מה שהניע אותנו בהחלטה לסגור באתר גלובס את הטוקבקים למשתמשים אנונימיים שאינם רשומים.

במהלך נדרשנו לאזן בין שני עקרונות שלעתים באים אחד על חשבון השני: מחד, חופש הביטוי וזכות התגובה של קוראינו; ומאידך - החובה לשמור על איכות השיח החוסה במרחב שלנו כך שיישאר מגוון, ענייני ומכבד. לשיטתנו, האחריות על שמירת השיח בפלטפורמות של גלובס היא הדדית - שלנו ושל קוראינו - וככזו, האחריות היא משותפת.

כבר למעלה משני עשורים שהתגובות האנונימיות לכתבות הפכו לחלק בלתי נפרד מהדיון הפומבי ברשת, אבל לצד יתרונות השיח החופשי צמח לו גם שיח אלים, שזוכה להגנתה של האנונימיות.

בעבר ניסינו בגלובס, בשלל אמצעים טכנולוגיים ואנושיים, לאזן בין חופש הביטוי של קוראינו לבין השמירה על ענייניות השיח והכבוד ההדדי; בין הקוראים לבין עצמם, ובינם לבין בעלי תפקידים שונים בגלובס; אך לאחר בחינת התוצאה הגענו למסקנה שצעדים אלה לא מספקים.

איזה מודל בחרנו ליישם? 

מדיניות האתרים בארץ ובעולם מגוונת. חלקם מאפשרים שיח בוטה כמעט ללא גבולות; חלקם מאפשרים תגובות רק בחלק מהכתבות, ויש גם מי שביטלו לחלוטין את האפשרות להגיב.

לאחר שלמדנו מקרים דומים ורלוונטיים מהעולם, השקענו בפיתוח ולאחרונה השקנו כללי קהילה חדשים המבוססים על ארבעה עקרונות:

1. האפשרות להגיב – לנרשמים בלבד.
אפשרות העלאת תגובות באתר פתוחה רק לקהילת קוראי גלובס, לאחר הרשמה קצרה באתר (ללא תשלום).

דף כניסה לאתר גלובס

2. מגיבים יזדהו בשם או בכינוי קבוע.
התגובות בטוקבקים באתר ייכתבו בשם או בכינוי קבוע. כך אנו מאפשרים מצד אחד להגיב ללא חשיפת זהותכם האמיתית, ומצד שני הכינוי הוא קבוע, שכן גילינו שכינויים משתנים מעודדים התחזות ושיח לא מכבד.

הכינוי הקבוע גם יאפשר לנו לזהות מומחים בתחומם ולהביא אותם לקדמת הבמה באותם נושאים. כך אתם, קהילת הקוראים, תוכלו לקדם את עצמכם דרך הטוקבקים. זהות המשתמשים שמורה במערכת.

ההודעה שיראה גולש שאינו רשום באתר גלובס כשינסה לפרסם תגובה לכתבה / צילום: צילום מסך

3. שומרים על מרחב ציבורי מכבד.
אנחנו מעודדים דיונים, גם אם הם סוערים, אולם לא נסבול מתקפות נגד אישיות והערות ארסיות, בוודאי אם הן מכוונות לאדם כלשהו. כך נשמור על מרחב ציבורי מזמין ומכבד ונאפשר דיונים אינטליגנטיים וענייניים.

4. מי שלא יעמוד בכללי הקהילה – ייחסם.
הזדהות המגיבים מאפשרת לנו לחסום כל מי שלא עומד בכללי הקהילה ומשתמש בפלטפורמה לביטויי אלימות, גזענות, הסתה - וכל מה שמוגדר ככזה על ידי הקוד האתי שלנו.

ניהול גלובס ומשבר הקורונה

מוכנות ומניעה

הנהלת גלובס (המוגדר כעסק חיוני) גיבשה תוכנית כלל־ארגונית להתמודדות עם התפרצות הקורונה כבר ב־8 במרץ. זה היה בתחילת השבוע שבסופו החליטה הממשלה על איסור התקהלות של למעלה מ-100 איש (12 במרץ), ושבוע טרם נאסרה התקהלות של יותר מ-10 אנשים במקום העבודה (15 במרץ).

התוכנית נועדה לסייע בניהול ההמשכיות העסקית ובשימור שגרת העבודה במציאות החדשה; במסגרתה ננקטו צעדים רבים למניעה וצמצום של התפשטות הנגיף בקרב העובדים ובמרחבי העבודה השונים.

בין היתר, צעדי המניעה כללו הקמה של סביבת עבודה דיגיטלית עבור העובדים מרחוק; עדכון תוכניות העבודה השונות, לרבות תקציבים ותחזיות פיננסיות; הערכת סיכונים רוחבית ומתמשכת; ובחינה של שרשרת האספקה והתאמתה למצב החדש.

ב־11 במרץ הוחלט על צמצום נוכחות העובדים למינימום האפשרי, וב־15 במרץ החלה רשמית מתכונת 'עבודה מרחוק'. לאורך רוב התקופה, 70% מעובדי גלובס עבדו מבתיהם, ו־30% עבדו מהמשרדים ומבית הדפוס; עשרות מחשבים ניידים נשכרו על מנת לאפשר לכ-150 עובדים להתחבר מדי יום למערכות השונות מבתיהם; סימולציות של דימוי עומסים על המערכות השונות הובילו לאיתור של מספר תקלות - וכך שודרגה מבעוד מועד התשתית לחיבור מרחוק.

התאמות נדרשות, צמצומים הכרחיים

הירידה בהיקף הפרסום וביטול הכנסים והוועידות, הבהירו להנהלת גלובס כבר בתחילת המשבר שפנינו לפגיעה בהכנסות. לכן הוחלט על נקיטת צעדים שונים לצמצום ההוצאות ולהתייעלות רוחבית.

התקשרויות עם ספקים ויועצים - לרבות חברי דירקטוריון גלובס - נבחנו מחדש ואף צומצמו ככל הניתן. הוצאתם של עובדים לחל"ת, כמו גם צמצום היקפי משרות, טופלו בזהירות ובעדינות המתבקשות.

כמו כן, אף שנבחנה אפשרות של קיצוץ שכר רוחבי ודיפרנציאלי לכלל העובדים בארגון, הוחלט שלא לפגוע בשכרם - גם במחיר ויתור על החיסכון הגלום במהלך. הסיבה הייתה ועודנה ההערכה הרבה למאמץ העובדים, למחויבותם הגבוהה ולמסירות שגילו בעת המורכבת הזו.

ההימנעות מקיצוץ רוחבי התאפשרה, בין היתר, בעקבות התגייסותם של חברי הנהלת גלובס לקיצוץ בשכרם.

בסופו של התהליך פחות מ־20 עובדי גלובס הוצאו לחל"ת, רובם במשרות או במוצרים שספגו ירידה משמעותית בפעילות ובהיקפי הפרסום, כמו למשל מגזין "ליידי גלובס", שהוצאתו לאור הוקפאה בחודשים מאי ויוני עד שהוחלט בצער על סגירתו.

שינויים בדפוס ובהפצה

מהלך נוסף שהתבצע בעת המשבר הוא סגירת מערך הפצת הערב של העיתון והמעבר להפצת בוקר. אף שתוכנן במקור להתבצע כמהלך מדורג, השלכות הנגיף הובילו אותנו לבצעו בפעימה אחת.

כמו כן, בתאריך 27 במאי הודיעה מו"לית גלובס, אלונה בר און, על העברת ההדפסה מחוץ לגלובס, החל מחודש ספטמבר השנה.

בהודעה שפורסמה במדור 'גלובס־על־גלובס' באתר (בדומה לדיווחים דומים על הנעשה בארגון), הודתה בר און כי מדובר בהחלטה קשה, בעיקר בגלל עובדי בית הדפוס: "אחד הגורמים המשמעותיים לקראת בחירתנו בבית הדפוס החדש יהיה רצונם לשלב אצלם את עובדי הדפוס שלנו להמשך עבודה".

אתר "גלובס" 18.5.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

שמים את העצמאים במרכז

כשאזרחים נדרשים בבת-אחת להתמגן בפני משבר בריאותי, לשרוד קריסה כלכלית ולהתמצא בתוך מבוי סתום פוליטי, מדובר באתגר ייחודי ורב-ממדי.

במקביל להתמודדות הארגון עם האתגר הניהולי, מרגע התפרצות נגיף הקורונה פעלנו בשורת מהלכים שערכם עבור קוראינו היה כפול: מחד, יצירת עניין באמצעות תוכן איכותי ומשמעותי; ומאידך, יצירת עוגן של ודאות במציאות מתעתעת ולפרקים חסרת כל היגיון.
אם לבחון את חצי הכוס המלאה, המגפה הציגה בפנינו הזדמנות נדירה לממש באופן רוחבי, כארגון, את ערך התכליתיות: הן במערכת העיתונאית והן בפלטפורמות נוספות.

שער גלובס 13.4.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

הבטחות או ביצועים

לאורך חודשי המשבר דיווח בהתמדה כתבנו עמירם ברקת על התמודדות הממשלה עם נזקי המגפה והשלכותיה על המשק הישראלי. ברקת הקפיד לחשוף את הפערים בין הבטחות הממשלה ובין מימושן בפועל, הן בפילוח של המשאבים שהוקצו והן בהשוואת התמיכה הממשלתית בישראל לנעשה בעולם. ראו גרף מעקב אחר יישום תוכנית הסיוע:

הסכום שהובטח מול הסכום שהתקבל

מדור קבוע בשער האחורי

בחודש ספטמבר, חודשים רבים לפני שפרצה הקורונה, החלטנו לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל העצמאים. סברנו שמדובר במגזר שאינו זוכה להכרה ראויה ביחס לחלקו במשק.

בנובמבר 2019 אף דיווחנו על קבוצת העצמאים "אני שולמן" ועל המאמץ של חבריה להשפיע על דעת הקהל בישראל, לקדם תיקוני חקיקה ולהוביל לשינוי מדיניות ישירות מול רשות המסים.

עם פרוץ המגפה, החלטנו להקדיש מדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו למצוקת העצמאים. המדור "עצמאים במשבר" מציב במרכז את הקשיים בהם נתקל המגזר כדי לקדם פתרונות לפערים שלא טופלו מעולם.

בחודש מאי, דיווחה כתבתנו אלה לוי-וינריב שלמרות הכרזת הממשלה כי תגדיל את שיעור העצמאים הזכאים לסיוע עקב נזקי הקורונה, בפועל רבים מהם לא יזכו לו בגלל שיטת ה"שוטף-פלוס".

בעקבות הלחץ הציבורי והטיפול של גלובס בסוגיה, נענתה רשות המסים וגיבשה המלצה לממשלה על תיקון תנאי המענק לעצמאים כך שעסקים העובדים בשיטת "שוטף־פלוס" לא יפגעו.

למה זה מופיע בדוח?

משבר הקורונה השפיע רבות על מחזיקי עניין רבים בגלובס ולכן חשוב לנו להציג כמה מהאתגרים איתם התמודדנו.

פרק ג' | סימני דרך03

הקוד האתי של גלובס

אחריות ציבורית, אמינות, הגינות ויושרה

1. אנו מחויבים, מתוך אחריות ציבורית, לשאוף בעבודתנו להגינות, ליושרה, לאמינות ולשקיפות.

2. נשאף להציג מגוון דעות ותכנים בנושאים שונים.

3. אם נביע דעה אישית, נעשה זאת באופן שיבטיח כי אדם סביר יוכל להבין שמדובר בהבעת דעה.

4. נקפיד על תרבות הכתיבה, הדיבור והדיון ועל כבודם של המשתתפים בו.

עצמאות, אי-תלות, מניעת משוא פנים וניגודי עניינים

5. נשאף להימנע מניגוד עניינים, הן בדרכי השגת מידע והן בפרסומו לציבור.

6. נקפיד להימנע מהשפעה של אינטרסים ולחצים פוליטיים, כלכליים ואחרים, חיצוניים או פנימיים, על עבודתנו.

7. לא נמנע מלפרסם דבר הראוי לפרסום, לפי שיקול דעתנו המקצועי.

8. לא נעמיד את עצמנו במצב שבו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותינו כעובדי העיתון וככותבי המערכת הקבועים לבין אינטרס מכל סוג, שלנו או של קרובינו. במקרים שבהם קיים אינטרס מקצועי משמעותי שנעסוק בנושא שיש לנו בו ניגוד עניינים כאמור, נפנה לעורך האחראי ונדווח לו במפורט על כך, והעורך יכריע בסוגיה. החליט העורך לפרסם, נלווה את הפרסום בגילוי בהיר ובצורה בולטת של ניגוד העניינים.

9. פרסום העוסק בנושאים הנוגעים לעיתון, לבעליו, לבעלי מניות בו, למו"ל העיתון, לחברות-אחיות של העיתון, או לאינטרסים אחרים של העיתון, נלווה בגילוי בהיר ובצורה בולטת של האינטרסים, כלכליים או אחרים, הבאים לידי ביטוי בפרסום.

10. פרסום שנוצר או נכתב שלא על-ידי כותבי המערכת הקבועים, ואשר כתבו נתון בניגוד עניינים בפועל או למראית עין עם נושא הכתיבה, נאפשר רק במקרים בהם יש לפרסום ערך משמעותי, ונלווה זאת בגילוי בהיר ובצורה בולטת של ניגוד העניינים.

11. כיוון שליבת עיסוקנו נוגעת למידע רגיש המשפיע על שוק ההון ועל שווקים כלכליים נוספים, לא ננהל, במקביל לתפקידנו כעובדי העיתון, תיק השקעות מכל סוג שהוא, למעט החזקה עיוורת או פסיבית.

12. כאשר נעסוק בעיסוק נוסף, באופן זמני או מתמשך, בתמורה או ללא תמורה, לצד עבודתנו בעיתון, נקפיד על הכללים הבאים:

  • אין ניגוד עניינים בין העיסוק הנוסף שלנו לבין עבודתנו העיתונאית, ולא נוצר חשש להטעיית ציבור הקוראים או לפגיעה במוניטין של העיתון ובערכים שאליהם הוא שואף, כפי שהם באים לידי ביטוי בקוד זה.
  • לא נעסוק בעיסוק שהוא במהותו תשדיר פרסום, יחסי ציבור או שירות דומה אחר, בין שבתחום מומחיותנו ובין שלאו, בין שבתשלום ובין שללא תמורה.
  • לא נעסוק בייעוץ פיננסי, בייעוץ בהשקעות או בניהול כספים למעט למען עצמנו או קרובינו.
  • אם העיסוק הנוסף הוא באמצעי תקשורת אחר, נוודא שאין בכך כדי לפגוע, בפועל או למראית עין, במחויבותנו כלפי העיתון, ובכל מקרה נהיה כפופים לכללי הקוד האתי של העיתון גם בזמן שנעסוק בעיסוק הנוסף באמצעי תקשורת אחר.
  • אם מדובר בעיסוק נוסף שהינו ציבורי או אזרחי באופיו, כגון ועדה ציבורית או עמותה, נקפיד שלא יהיה מדובר בעניין שאנו מסקרים או מתייחסים אליו במסגרת עבודתנו בעיתון.
  • אם מדובר בפעילות פוליטית או מפלגתית מכל סוג, נוודא כי אינה משפיעה, אף למראית עין, על עבודתנו, או יוצרת נראות שלפיה העיתון עומד מאחוריה או שהיא מפירה הוראה אחרת מהוראות קוד זה.

13. לא נופיע בכנסים או באירועים פומביים העלולים להשפיע, אף למראית עין, על עבודתנו או שעלולים לערער את אמון הציבור בהיעדר משוא הפנים שלנו, בייחוד כשמדובר בהופעה בפני אישים, חברות או קבוצות המסוקרים דרך קבע בעיתון או מייצגים גורמים כאלה.
ניוועץ מראש בעורך האחראי עלינו באשר לקבלת תשלום וגובהו תמורת ההשתתפות באירועים אלה, ובכל מקרה נמנע מלדווח עליהם בעיתון.

14. לא נבקש ולא נקבל טובת הנאה מכל סוג שיש לה קשר, בין שבמישרין או בין שבעקיפין, לעבודתנו בעיתון, למעמדנו או לקשרים שיצרנו במסגרת עבודתנו בעיתון.

15. בעניין תוכן שיווקי נקפיד על הכללים הבאים:

  • לא נאפשר שילוב תכנים שעבורם הועברו לעיתון כסף או שווה כסף, במישרין או בעקיפין, באופן מיוחד או כחלק מעסקת פרסום כוללת, אלא רק כאשר שיקול הדעת באשר לשילוב תכנים אלה, ואופן סיקור גופים ואנשים והיקפו, יישארו באופן בלעדי בידי עורך/ת העיתון, ואף אדם או מחלקה אחרת בעיתון לא יוכלו לקבל החלטות באשר לכך.
  • נוודא כי תכנים אלה יסומנו בבירור בשם או בסימן אחיד, באופן בולט ובראש הפרסום, הכל בהתאם לאופי הפרסום (בדפוס או במדיה דיגיטלית), וייכתב בהם מי הגוף המממן.
  • לא נשתתף בישיבות ובדיונים שבהם נדונות עסקאות לשילוב תכנים שיווקיים. באם נדרשת מומחיותנו המיוחדת בישיבות ובדיונים אלה, לא נשתתף בחלק העוסק בתנאי עסקת השילוב.

דיוק בעובדות

16. נשאף להבטחת דיוק, אמינות ושלמות של המידע שנפרסם. לפני הפרסום נוודא ששקלנו את מכלול העובדות הרלוונטיות. אם נפרסם מידע שאינו שלם או עדכני - נציין זאת.

17. נפרסם הערכות ופרשנויות המבוססות על עובדות ונמנע מהשערות בלתי מבוססות.

18. נשאף תמיד להסתמך על מקורות, אנושיים או אחרים, שנחשפנו אליהם מכלי ראשון.

19. נפעל לציין מקור מדויק (אנושי או אחר) לכל מידע שנפרסם, ובמקרים רלוונטיים נבהיר את הדרך שבה הגיע אלינו המידע מן המקור.

20. אם נצטט ידיעות שנאספו על־ידי סוכנות ידיעות, גם אם יש לנו הסכם עמה, או אם נדווח על אירוע שלא נכחנו בו ומדובר ב"דיווח קבוצתי", נבהיר זאת במפורש.

21. לא נצטט מסמכים או נתונים ללא מקור כאשר יש מקור שאפשר להעניק לו ייחוס או מִזְכה (קרדיט) פומבי הוגן.

22. לא נשתמש בהטעיה להשגת מידע או לקבלת הסכמה למסירת מידע, אלא כשמדובר בדרך חיונית להשגת המידע, וזאת תוך הפעלת שיקול דעת ולאחר שהתקבל אישור הממונה הרלוונטי.

אפיונים

23. לא נציין אפיונים כגון: מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מגדר, עיסוק, העדפה מינית, מחלה, מוגבלות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית, מקום מגורים ומעמד חברתי-כלכלי - אלא אם כן הם נוגעים עניינית לפרסום.

שמירה על כבוד ושם טוב

24. לא נפרסם דבר העלול לפגוע בכבודו של אדם או בשמו הטוב, אלא אם קיים בכך עניין ציבורי ולאחר שווידאנו את אמיתות המידע, ככל שניתן, בהתאם לנסיבות ולהקשר.

25. בפרסום מידע העלול לפגוע בכבודו של אדם או בשמו הטוב, נפנה לקבל את תגובתו זמן סביר לפני הפרסום. התגובה תוצג באופן הוגן כחלק מהפרסום, או זמן סביר לאחריו, אם נמסרה אחרי הפרסום.

26. אם פרסמנו מידע על אודות חשד נגד אדם, מעצרו, הגשת כתב אישום נגדו או הרשעתו, נפרסם בצורה הוגנת גם מידע על הסרת החשד נגדו, שחרורו או זיכויו, אם ביקש זאת או אם אנו סבורים שיש בפרסום זה משום עניין ציבורי.

27. טעויות, השמטות או מידע שגוי שנפלו בפרסום, נתקן במהירות האפשרית, בהגינות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי, ואם הדבר אפשרי נעצור את המשך הפצתם. אם נפגעו שמו הטוב או כבודו של אדם בעטיים, נפרסם במקרים המתאימים גם התנצלות.

הגנת הפרטיות

28. ככלל, נמנע מהשגת מידע בנסיבות שבהן יש לאדם ציפייה סבירה לפרטיות, ללא הסכמתו במפורש או כפי שעולה מנסיבות העניין, אלא אם קיים עניין ציבורי בכך. "השגת מידע" - בדרכים כגון צילום, ציתות או מעקב, באמצעים פיזיים או דיגיטליים.

29. לא נפרסם מידע הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות נתונים על אודות מצב בריאותו או התנהגותו ברשות היחיד, או מידע שהושג תוך פגיעה בפרטיותו של אדם, ללא הסכמתו, אלא אם קיים עניין ציבורי משמעותי בפרסום המידע.

30. בדיווחים על אודות תאונות, אסונות, אירועי אלימות קשה או מלחמה, נאזן בין העניין הציבורי שבדיווח מלא לבין הצורך לנהוג בחמלה כלפי הקורבנות ובני משפחותיהם.

31. ההסכמה המוזכרת בכל סעיפי חלק זה תושג על-ידי כך שנציג את עצמנו כעיתונאי גלובס, או כמי שעובדים בעבור העיתון, ונבהיר כי מדובר במידע העתיד להתפרסם ברבים. מידע שנמסר לאחר הבהרה זאת נראה כמידע שיש הסכמה לפרסמו.

32. כאשר המידע נוגע לקטין מתחת לגיל 16 או במי שמונה לו אפוטרופוס, תידרש בנוסף להסכמתו גם הסכמת ההורה או האפוטרופוס.

33. פרסום מידע על-ידי אדם במקום אחר, כגון ברשת חברתית, לא מהווה בהכרח הסכמה לפרסומו גם בערוצי העיתון.

הגנה על מקורות עיתונאיים וחיסיון מקורות

34. לא נגלה ולא נפרסם מידע שנמסר לנו בתנאי שיישאר חסוי.

35. לא נמסור ולא נפרסם זהות של מקור שנחשף בפנינו בתנאי שיישאר חסוי, ונשאף לוודא כי אין במידע המתפרסם על-ידנו כדי לחשוף את המקור, במישרין או בעקיפין.

36. לא נמסור לרשויות מידע שנאסף במסגרת עבודתנו, אך נשקול מסירתו כאשר מדובר בחקירת פשע חמור.

37. נפעל לאבטחת המידע שנאסוף במהלך עבודתנו.

עריכת מידע

38. עיבוד של מידע ועריכתו, בטכניקות ובאמצעים טכנולוגיים, ייעשו באופן הוגן ובדרך שלא תפגע בשלמות המידע ובדיוקו. אם תצלומים וקטעי וידאו או שמע עברו עריכה משמעותית - נציין זאת במפורש.

39. נציין ונסמן בבהירות פריטי מידע שלא נוצרו על-ידי העיתון או עובדיו, לרבות סרטונים המגיעים ממקורות חיצוניים, תוכן גולשים, תמונות אילוסטרציה, תוכן ארכיוני או תכני מציאות וירטואלית.

הצגת נתונים כמותיים

40. אנו מודעים לערכו של מידע מבוסס נתונים כמותיים, כגון מדדי שוק הון, תוצאות סקרים וצבירי נתונים (datasets), ולהשפעתו האפשרית על הציבור. לכן, נציג נתונים כמותיים בדרך שתאפשר להבין את מקורם, את משמעותם ואת ההקשר שלהם. ככל שהדבר ניתן, נאפשר שקיפות והנגשה לציבור של מסדי הנתונים הגולמיים, ואם נעשה בהם עיבוד - נבהיר זאת.

41. נציג בצורה אמינה ומדויקת השוואות בין נתונים כמותיים, לרבות קורלציה בין משתנים, הצגת נתונים בהקשר היסטורי או ענייני נאות, או בעת שילוב נתונים כמותיים ומידע אנקדוטלי.

42. נקפיד על העמדה צורנית נכונה, מדויקת ואמינה של נתונים כמותיים אם הם מוצגים בצורה גרפית או חזותית.

43. כאשר נפרסם תוצאות סקרים נקפיד לציין את זהות מזמין הסקר, המממן שלו ועורכו, את שיטת המדגם וגודלו, וכן את טווח הטעות הסטטיסטית ונוסח השאלות שהוצגו לנחקרים. אם אנו מזמיני הסקר וזה מיועד להקיף מדגם של כלל האוכלוסייה (כגון סקר בחירות), נקפיד לוודא שגודל המדגם ומשרעת הנבדקים כוללים את כל קבוצות האוכלוסייה ללא הפליה.

כפיפות לקו

44. בכל מקרה של ספק או התלבטות בפרשנות של כללים אלה או ביישומם, או בהחלטה הנגזרת מהם, ניוועץ בממונה עלינו. עבודתנו תיעשה תוך עצמאות מלאה, אך אנו מכירים בחירות העורך האחראי להפעיל שיקול דעת ולקבוע כי שיקול עריכתי גובר על השיקול שראינו לנגד עינינו במסגרת עבודתנו.

45. סעיפי תקנון זה יחולו על העיתונאים, עובדי המערכת, הכותבים הקבועים, העורכים, המנהלים והעובדים בעיתון ועל כל מי שאחראי להפקת תכנים עיתונאיים ולפרסומם במסגרת פרסומי העיתון בכל הערוצים המודפסים והמקוונים וחשבונותיו ברשתות החברתיות.

46. נפעל בחשבונותינו הפרטיים ברשתות החברתיות מתוך הכרה בזיהוי ובמיתוג שלנו כעובדי העיתון, ונקפיד על תרבות דיבור ודיון. כאשר נפרסם מידע הקשור לעבודתנו בעיתון, נקפיד על מימוש הכללים בתקנון זה. נהיה שקופים גם באשר לתיקונים ולמחיקות שנבצע בפרסומינו.

הגדרות

47. "מידע" - כל מידע חזותי, קולי, מודפס או כתוב שאנו אוספים או מפרסמים.

48. "פרסום" - הגשה של מידע לציבור, בכל דרך וערוץ להעברת המידע.

49. מידע שיש בפרסומו "עניין ציבורי" - מידע המשרת את זכות הציבור לדעת ואת יכולתו לקבל החלטות באופן מושכל, כגון מידע על פשעים ומעשי שחיתות, להטעיית הציבור ולהגנה על בטיחותו ובריאותו, או לתפקוד רשויות השלטון ונציגי הציבור.

כיצד נכתב הקוד אתי של גלובס המתחדש

בשלוש השנים האחרונות מתקיים בגלובס תהליך רה-ארגון מקיף. לראשונה מנוסחות הגדרות למגוון תהליכים וממשקים, והגדרות מן העבר נבחנות מחדש.

מדי יום אנו בוחנים את עצמנו, בודקים את האופן בו אנו ממלאים את תפקידנו כעיתון העסקים של ישראל, ואת הדרך בה אנחנו מממשים את האחריות שלקחנו על עצמנו.

לפני יותר משנה, עשינו צעד משמעותי בבדיקה העצמית ובהחלת קודים התנהגותיים: השלמנו את כתיבת הקוד האתי של העבודה העיתונאית בגלובס, והפצנו אותו לכלל המועסקים בעיתון.

הקוד, שמובא כאן לפניכם במלואו (ללא הערות השוליים), נועד לייצר אחידות כללים ונהלים, לסייע בפתרון דילמות שצצות בעבודה השוטפת, לחדד את המחויבות המקצועית והציבורית שלנו, וכפועל יוצא - להגביר את האמון בינינו לבין קהל הקוראים וכלל מחזיקי העניין.

גיבוש הקוד נמשך מספר חודשים בהם מופו הצרכים והדילמות, נבחנו מסמכים שונים שאומצו בכלי תקשורת בארץ ובעולם, והוצפו לדיון בעיות אתיות שכיחות המלוות את העבודה העיתונאית, בגלובס ובכלל.

הקוד נוסח בהלימה לערכי גלובס המתחדש כפי שהם מופיעים בחזון ובערכים שלנו (המפורטים בתחילת עמוד זה), והוא הנדבך המגשר ביניהם לבין הנהלים וההנחיות הטכניות של העבודה היומיומית, כמו למשל חזקת החפות (ראו הרחבה תחת הכותרת "נהלי גלובס").

אך לא בגלובס מצוי הידע כולו. הקוד האתי שלנו לא שלם ללא הנדבך שמעליו, תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, המסדיר את הכללים החלים על עיתונאים בכלי תקשורת בישראל. עיתונות, לבטח בת-זמננו, היא מקצוע דינמי, וכך גם הקוד: מסמך "נושם", המתעדכן מעת לעת על-פי האירועים, הצרכים, הערות ציבור והדילמות שיצוצו לאורך הדרך.

צוות הכתיבה של הקוד האתי:
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עו"ד הגר גנין, פרופ’ יחיאל לימור, ענת אגמון, נעמה סיקולר, חן מענית, אנדרה טבקוף, סטלה קורין ליבר, עמירם ברקת, מיכל אריאלי, מיקי לוי, שחר פוקס, עמרי זרחוביץ'

העבודה על הקוד החלה בדצמבר 2017, והוא פורסם לראשונה במאי 2019

נהלי גלובס

גילוי מלא

החל משנת 2017 לקח על עצמו גלובס מחויבות לפרסם "גילוי מלא" במקרים בהם יש לידיעה קשר מהותי לאחד מבעלי העניין בעיתון. זאת, בדגש על אינטרסים כלכליים מהותיים מסדר ראשון*.

המטרה של נוהל "גילוי מלא" היא להגביר את השקיפות ואת אמון הציבור בתקשורת ועל כן הוא מתבצע בצורה בולטת בצידה של כל ידיעה רלוונטית, הן בעיתון המודפס והדיגיטלי והן באתר העיתון. יחד עם זאת, כוונת הנוהל היא להקפיד על יישום ענייני, מדויק ואמין מבלי לעשות בו שימוש יתר טהרני נטול הבחנה בין עיקר וטפל, עם חדירה מיותרת לפרטיות אשר עלולים להביא לביזוי הנוהל, כמו גם העיתון ובעלי העניין שלו.

גלובס 10.9.2019 / צילום: צילום מסך, גלובס

בלשון הקוד האתי (סעיף 9) של גלובס: "פרסום העוסק בנושאים הנוגעים לעיתון, לבעליו, לבעלי מניות בו, למו"ל העיתון, לחברות-אחיות של העיתון או לאינטרסים אחרים של העיתון, נלווה בגילוי בהיר ובצורה בולטת של האינטרסים, כלכליים או אחרים, הבאים לידי ביטוי בפרסום".

יישום הנוהל הוא דינמי ומתעדכן באופן שוטף ומטבע הדברים דורש הרבה מאוד שיקול דעת: כיצד נכון לאזן בין הזכות לפרטיות לבין הגילוי המלא.

הטבלה בהמשך מרכזת - לשם השקיפות - מקרים בהם נדרשת המערכת לפרסם "גילוי מלא" - המבוצעים כיום בפועל. בכל מקום בו מתעורר ספק לגבי שימוש בגילוי מלא ישנה חובת התייעצות עם עורך אחראי, עם עורכת גלובס או עם סגנה ובמקרים מיוחדים - גם עם יועצי אתיקה.

ציוני גילוי מלא

*מסדר ראשון - הנוגעות לאדם עצמו או לקרובי משפחתו מדרגה ראשונה בלבד

הזכות להישכח

מטרת הנוהל היא לנסח כללים וליצור כלים לטיפול בבקשות ממערכת גלובס למחוק או לעדכן פרסומים. מגוון הנימוקים לבקשות רחב, אך עיקרם: התיישנות של הרשעה או של הסתבכות פלילית, טענות לפגיעה בפרטיות או "טעות חד-פעמית".

לעתים רחוקות יותר ישנן טענות כגון "שיניתי את דעתי" - נימוקו של כותב טור דעה שדרש להסירה לאחר שנים.

ברור שחלה חובה על העיתון שלא לפרסם פרסומים אסורים על-פי חוק - דיבה, זהות קטינים וכו' - ולהסיר או לתקן פרסומים כאלה אם נעשו.

אבל לא בכך עוסק נוהל זה. בלב הנוהל טמון המושג "הזכות להישכח", המבוסס על ההשקפה שלכל אדם מגיעה "הזדמנות שנייה". מצד שני, בלשון אמרה המיוחסת למו"ל ה"וושינגטון פוסט", פיליפ גרהאם: "העיתונות היא הטיוטה הראשונה של ההיסטוריה", חובתה של העיתונות לשמר את פרסומיה, ככל הניתן.

לפי החוק והפסיקה בישראל לא חלה חובה על העיתונות למחוק מידע בנוגע להליכים פליליים. להיפך, עומדת חסינות לגבי כל פרסום העוסק בהחלטות של בית המשפט. עם זאת, ברוח הקוד האתי של גלובס התובע שמירה על כבוד האדם, על שמו הטוב ועל פרטיותו (סעיפים 24-29 בקוד האתי שמפורט בעמוד זה), ייתכנו מקרים בהם ניתן לשקול, בנסיבות מאוד מיוחדות, הסרה של כתבה או עדכונה תוך הבהרת סיבת התיקון.

להלן פירוט הנוהל:

  • נוהל זה יהיה פומבי וינחה את מבקשי ההסרה/העדכון.
  • הפניות ישוגרו למערכת גלובס בכתב ובצירוף מסמכים רלוונטיים, לכתובת המייל: justice@globes.co.il.
  • המערכת תעשה כל מאמץ לטפל בבקשה תוך 14 יום.
  • כל בקשה תועבר בשלב הראשון לעיון הייעוץ המשפטי של גלובס, אשר ינחה אם קיימת חובה משפטית כלשהי.
  • במקרה של היעדר חובה משפטית, המערכת תשקול בחיוב בקשות להסרת תכנים או לתיקונם רק כשמדובר באנשים פרטיים שכשלו פעם אחת בעבירות לא קשות, ובחלוף שנים רבות לאחר שתיקנו את דרכיהם נגרם להם עוול גדול מאזכור ההרשעה.
  • גם ללא פנייה של מבקש, מערכת גלובס תפעל ככל יכולתה לעדכן פרסומים קודמים ככל שאלה נגעו לאדם שזוכה, באופן שיאפשר לאדם את "הזכות להישכח" מחד ולא לשכתב את ההיסטוריה מאידך.
  • העדכון יתבצע באמצעות "דיסקליימר" בראש הידיעה שלפיו אדם זה זוכה מהאישום נגדו לאחר שהידיעה התפרסמה.
  • העדכון יתבצע כאשר מדובר בזיכוי מלא ובכפוף להמצאת כתבי בית דין.
  • מערכת גלובס שומרת לעצמה את שיקול הדעת כשמדובר בזיכוי חלקי, ובכל מקרה התיקונים ייעשו בהיוועצות עם עורכת העיתון או מי מטעמה, ועם היועצים המשפטיים של גלובס.
  • מזכירות מערכת גלובס תנהל מעקב ורישום של כל הבקשות וההחלטות שנתקבלו בעקבותיהן.

בקשת תגובה

בקשת תגובה היא חובה עיתונאית המוטלת על כותבים ועל עורכים כאחד. אין זה עניין טכני או יציאה ידי חובה, אלא חובה מהותית להעניק למי שעלול להיפגע מפרסום את ההזדמנות להתגונן. במקרים רבים, בקשת תגובה וקיום שיחת רקע מעשירים את הסיפור העיתונאי ומעמידים אותו על מורכבותו. הדבר מאפשר להבין את הסיפור המלא - גם אם האדם אינו מעוניין "להגיב" רשמית.

מדור "דין וחשבון" 24.5.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

הקוד האתי של גלובס מתייחס לנושא תחת הכותרת "השמירה על כבוד ושם טוב": "בפרסום מידע העלול לפגוע בכבודו של אדם או בשמו הטוב, נפנה לקבל את תגובתו זמן סביר לפני הפרסום. התגובה תוצג באופן הוגן כחלק מהפרסום, או זמן סביר לאחריו, אם נמסרה אחרי הפרסום" (סעיף 25).

נוהל זה בא להטמיע את הוראת הקוד האתי בעבודה המערכת ואף להרחיב את היריעה, תוך התייחסות למוסד "התגובה" כחלק מהותי מתהליך התחקיר העיתונאי.

אשר על כן:

  • בכל כתבה או טור חלה חובה על הכתב או הכותב לבקש תגובה מכל מי שעלול למצוא עצמו נפגע.
  • על העורך האחראי לכתבה לוודא מראש מי הם הגורמים שמהם מתבקשת תגובה, ולהביא זאת בחשבון בתהליך העריכה וההפקה.
  • בקשת תגובה הכרחית גם כשמדובר בסיפור משני בתוך הסיפור הכולל, וגם כאשר מסתמכים על מסמך רשמי (דוגמת כתבי בית דין).
  • החובה חלה על כל חלקי העיתון המודפס ועל האתר, לרבות מדור הדעות ועורכו.
  • בבקשת התגובה יש לפרוס בפני נשוא הכתבה את מירב המידע האפשרי על מנת לאפשר לו להתגונן.
  • הבקשה תימסר מוקדם ככל הניתן למועד הפרסום. אילוצי זמן לא יכולים לשמש עילה לאי-בקשת תגובה.
  • בכל מקרה בו קיים קושי כלשהו בעמידה בחובה זו, יש ליידע את העורך/ת האחראי (ראש הדסק, עורכי מגזינים, עורכת האתר וכו').
  • במידה שהקושי לא נפתר, יובא הנושא לאישורה של עורכת העיתון או סגנה. דבר הקושי להשיג תגובה יצוין בפרסום.
  • במידה שנשוא העניין מבהיר שאינו מעוניין להגיב, יש לציין עובדה זאת בכתבה.
  • התגובה תתפרסם בהבלטה הוגנת התואמת את חומרת הטענות.
  • דרך הפרסום יכולה להיות מגוונת: כחלק אינטגרלי מהטקסט, כמסגרת הדומה ל"גילוי מלא", או כפסקה בסוף הטקסט מובלטת על-ידי כותרת ביניים.

חזקת החפות ואיסור השפלה

כחלק מתפיסה של סיקור עיתונאי השומר על כבוד האדם, החל גלובס לפרסם הודעה על "חזקת החפות", בצמוד לכל אזכור של אדם החשוד או המואשם בפלילים.

גלובס 21.5.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

הכלל המנחה ברור: כל פרסום, החל מחשד ראשוני, חקירה, כתב אישום ומהלך משפט - דורש תוספת של פסקת "חזקת החפות" בולטת ובה משפט קצר כגון: "חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, (פלוני אלמוני) מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות".

המשפט ינוסח בהתאם לשלב המשפטי בו נמצא ההליך.

יודגש כי "חזקת החפות" תפורסם לא רק בעת סיקור ישיר של ההליך הפלילי - אלא גם כאשר יש אזכור עקיף של החשדות נגד חשוד/ה כזה או אחר/ת, גם אם מדובר בשורה קצרה בתוך כתבה העוסקת בעניין אחר לחלוטין.

הנוהל כולל איסור שימוש (ושימוש חוזר) בתמונות משפילות.

הנוהל נולד כחלק מאימוץ כללי סיקור בעת חשיפתו של אדם ברגע הקשה ביותר בחייו - מעצרו, חקירתו והגשת אישום נגדו.

זהו סיקור שזוכר את כבוד האדם, שומר שלא להשפיל את מי שהסתבך בחשדות פליליים תוך כדי הדיווח, ומזכיר לכולנו שאין זה תפקידה של התקשורת להיות השופט והתליין של החשודים ושל הנאשמים.

בדיקות המשרוקית בשנת הבחירות

18 החודשים האחרונים הציבו בפני חברי צוות המשרוקית אתגרים שטרם התמודדו איתם: הקליטה בגלובס, המעבר לפרסום במדור חדש ובתדירות קבועה, מגפת המידע הכוזב שנלוותה להתפרצות נגיף הקורונה, ומעל הכול - שלוש מערכות בחירות חופפות כשברקע מתחולל משבר חוקתי חסר תקדים.

כפי שהוצגה בהרחבה בפרק הקודם (תחת הכותרת "מאחורי הקלעים של המשרוקית"), שיטת העבודה של המשרוקית מבוססת על מספר מנגנונים המפחיתים בצורה משמעותית את הסיכוי להטיה. בנוסף, המדידה והתיעוד בעבודת המשרוקית מאפשרים לנו להציג בפניכם את פילוח בדיקות המשרוקית מהתקופה בה נערכו שלוש מערכות הבחירות: בין ינואר 2019 לפברואר 2020.

המשרוקית משקפת את המציאות בשטח

לצד פילוח בדיקות המשרוקית, הטבלה המופיעה מעלה מציגה גם את יחס הופעותיהם בתקשורת של חברי המפלגות השונות, לפי נתוני חברת יפעת מחקרי מדיה.

בעזרת הצלבת הנתונים שבטבלה ניתן לבחון אם קיים פער בין ייצוגם של נבחרי ציבור בכלי התקשורת שאותם מנטרת המשרוקית (ראו 'אודות' באתר המשרוקית של גלובס), לבין ייצוגם בבדיקות שהצוות מפרסם. בקצרה: בחינה זו יכולה לסייע לנו לבדוק אם בשנה הזו נרשמה העדפה או הדרה של מפלגות מסוימות.

השורה התחתונה של הטבלה מראה כי אין סטייות משמעותיות בין אחוז בדיקות המשרוקית שעסקו ב"גוש פוליטי" נתון לבין הייצוג של נציגיו בתקשורת.

להוציא את גוש הציונות הדתית שנבדק במשרוקית מעט יותר מהנפח שלו בתקשורת (3.02% יותר), ונציגי מפלגות המרכז שנבדקו במשרוקית מעט פחות (3.38% פחות), שאר הגושים נותרו בטווח סטייה של כאחוז אחד בלבד. חשוב לציין, שאין מדובר בסטייה משמעותית, שיטתית או מכוונת, וכפי שהראינו בפרק הקודם אין לכך כל השפעה על תמהיל הציונים של המפלגות או נציגיהן.

פרויקטים מיוחדים: ערבות הדדית

באפריל השקנו את פרויקט "עסק ישראלי" שנועד לייעץ ולספק מידע לעסקים ישראלים לקראת חזרתם המיוחלת לשגרה. במסגרת הפרויקט נרתמו עשרות מומחים ויועצים שהעניקו ייעוץ, ליווי וארגז כלים מקצועי לבעלי העסקים, ללא עלות. לצד המומחים, גם מתחם הפרויקט הייעודי באתר גלובס הציג מידע מקצועי, מאמרים וכתבות שנועדו לסייע ולו במעט לצליחת המשבר.

במאי נולד פרויקט "אמץ חברה" מתוך תפיסה של ערבות הדדית־עסקית ומרצון לחבר בין חברות גדולות לחברות קטנות במשק הישראלי.

הפרויקט נועד לסייע לחברות קטנות לחזור לשגרת העבודה בעזרת הליווי של החברות הגדולות, וללא התחייבות או עלות מצד הקטנות.

שער גלובס 30.1.2020 / צילום: צילום מסך, גלובס

זירה נוספת שהפכה לרלוונטית ולשימושית לגולשים רבים היא 'גלובסקול'. כבר בתחילת המגפה השתלב האתר היטב בתופעה המתפתחת של הלמידה המקוונת; בין התכנים שהוצגו לגולשים היו הכשרות מקצועיות בתחומי המיסוי והכלכלה, תכנות, מיתוג, שיווק ועוד.

הפרויקטים יצרו עניין רב עבור קהלים מגוונים, ולצד מאות חברות שהגישו מועמדות לפרויקטים השונים, גם הגולשים באתר גלובס לא נותרו אליו אדישים.

מדדים נבחרים, פרויקטים מיוחדים במהלך הקורונה

*גילוי מלא: פרויקט "עסק ישראלי" נעשה בחסות ובשיתוף בנק הפועלים; ופרויקט "אמץ חברה" נעשה בחסות לאומי עסקים.

מה רצינו לעשות ולא הספקנו, ומה חשוב לנו להשלים בשנה הבאה

כפי שכתבנו לאורך הדוח, המצפן של גלובס מכוון אותנו בעשייה היומיומית, אך יש לנו עוד דרך לעשות ואיננו חפים מטעויות. למשל, בגיוון: אמנם כבר רשמנו הצלחות משמעותיות באיזון המגדרי בתוכן, באירועים ובתפקידי המפתח בארגון. אך האם הצלחנו לייצג כראוי את כל האוכלוסיות בחברה והמגזרים הענפיים? אנו שואפים לכך שפני המערכת ישקפו את פני החברה ויעבדו בה גם חרדים וערבים.

קליטת המשרוקית בשנה שבה נערכו שלוש מערכות בחירות ופרצה מגפת מידע כוזב לצד מגפת הקורונה, סייעה לנו לשמור על הדיוק בשיח הציבורי, בין שהוא מופר בידי נבחרי ציבור או בידי מובילי דעת קהל ברשתות. אך האם סיימנו להטמיע את שיטת בדיקת העובדות גם בחלקים נוספים של העיתון? עדיין לא, וזו אחת משאיפותנו לשנה הקרובה.

באותו עניין, עלינו להמשיך ולהבחין באופן ברור יותר בין דעות לעובדות ולתווך זאת לקוראינו.

בדוח האמון הקודם הודענו על פיתוח תכנים בעלי ערך מוסף החורגים מהעיתונות הקלאסית, ואף הצלחנו בכך (ראו מעלה, תחת הכותרת "פרויקטים מיוחדים: ערבות הדדית"). אולם, הלימוד המעשי ב'גלובסקול', בית הספר למקצועות העיתונות שנועד לאנשי הארגון ולאנשים מן החוץ, לא התקדם בקצב שהצבנו לעצמנו ואנו נגביר אותו בשנה הקרובה