עמית סגל

אחד הפרשנים הבכירים במהדורת החדשות הנצפית בישראל, מגיש קבוע בתוכנית שבועית מאוזנת ומוערכת בשעות הבוקר בגלי צה"ל, בעל טור ב"מקור ראשון", וכמובן אשף הרשתות החברתיות (בפרמטר הזה הוא דורג במקום הראשון מבין כל העיתונאים בדירוג) עם למעלה מ-400 אלף עוקבים בטוויטר ויותר מ-150 אלף עוקבים בפייסבוק - עמית סגל, 35, הולך ומבסס בשנים האחרונות את מעמדו כאחד העיתונאים המרכזיים והמשמעותיים ביותר בתקשורת הישראלית.

חד לשון ומהיר תגובה, מפגין שליטה מקסימלית בחומר, מספק פרשנות בהירה ובעלת ערך מוסף אמיתי; בהתאם למגמה הרווחת במקומותינו בשנים האחרונות הוא מביע יותר ויותר את דעותיו, אך לא נותן לזה לבוא על חשבון עבודה עיתונאית קשה שמניבה לא מעט חשיפות וידיעות בלעדיות וגם תחקירים חשובים ומשמעותיים.

אבל הדבר האמיתי שמשמח בפרסונה התקשורתית של עמית סגל הוא זה שבא לידי ביטוי על רקע השיח האוטומטי והכל כך מעייף שהתפתח כאן בכל נושא שנוגע לראש הממשלה בנימין נתניהו (ובכלל לוויכוחי שמאל/ימין). אתם יודעים במה מדובר, באותה התפתחות אחרונה בפרשה או סוגיה כלשהי שלא משנה מה היא תהיה, אין ספק שהיא רק מצדיקה את כל מה שאותו עיתונאי/פרשן/אושיית רשת תמיד טען, ובעצם אמר לכם כל הזמן.

לא שהוא - או מישהו בכלל - יכול להימלט לגמרי מהמלכודת הזאת, אבל בעידן שבו אחוז גדול כל כך מהדיונים בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות משולים לוויכוח בין שני אוהדי כדורגל והתוצר שמתקבל מהם הוא פחות או יותר בעל אותו ערך, סגל - איש תקשורת בעל עמדות ימין שלא מינה את עצמו לפרקליטו של נתניהו או למעודד הראשי שלו - מצליח בהרבה מקרים לתת את הקונטרה החשובה לדעה האחת השולטת - זו שמרוב שכולנו כל כך מסכימים איתה הופכת שקופה ומובנת מאליה - ולאתגר קצת את השיח.