כבר מזמן שגיא לרר הוא לא עוד מנחה של תוכנית רשת צעירה ומגניבה המתלהבת מסרטוני חתולים ותינוקות חמודים. בשנה החולפת התמודד לרר במספר חזיתות מורכבות ולא פשוטות, חלקן חברתיות וחלקן לא מעט אישיות. בתחילת הדרך, כשעוד היה בערוץ 10 וקיבל תוכנית משלו, היה זה פרסום סרטון סטירי שנוי במחלוקת שהפיק הפעיל החברתי, עו"ד ברק כהן, על שוטר. שידור זה עלה ללרר בחקירה משטרתית. בהמשך היה זה קידום האג'נדה התומכת באי הפללת צרכני קנאביס, וממש באחרונה, בעיצומו של קמפיין MeToo# הראה לנו לרר פעם נוספת שהוא קודם על עיתונאי לוחם צדק, כאשר הציף את מסכת הייסורים והחקירות של נפגעות תקיפה מינית מול מערכת המשפט. כך למשל, הוא התנצח מספר פעמים מול המצלמה עם עו"ד נגה ויזל, המגנה על נאשמים באונס ותקיפה, ולא ויתר.
את כל זאת, עשה לרר במקביל לניהול זירה משפטית אישית משלו, בנוגע לבעלות על דף הפייסבוק של "הצינור" בערוץ 10, אותו עזב בטונים צורמים לטובת המתחרים ברשת ולתוכנית "הצנרת" שנתפרה למידותיו. לרר אולי בחר בבית חדש, אבל מעמוד הפייסבוק שהיה "הבייבי" שלו, הוא לא הסכים להיפרד. אחרי הכול, מי מכיר טוב ממנו את חשיבותו של הדיגיטל?
לטענתו של לרר, שצבר כמיליון עוקבים אחרי הדף הפופולרי, הוא זה שבנה ומנהל את הדף שכלל לא היה חלק מחוזה העסקתו ב-ערוץ 10, ולפיכך מדובר ברכוש שלו. מאבק זה, שכלל לא רק ניסיונות חוזרים להגיע לפשרה אלא גם הרבה אמוציות, טרם הסתיים ואפילו בפייסבוק העדיפו שלא להכריע בעניינו. כך או כך, אם יש משהו שאפשר ללמוד על לרר הוא שהוא מעולה בסרטוני חתולים, אבל כשהוא נפגש עם חוסר צדק, הוא בהחלט יודע מתי כדאי להיות פנתר.
