עם כל הכבוד לעולם הדיגיטלי, כבודו של מדיום תקשורתי ארכאי כמו הרדיו עדיין במקומו מונח. בינתיים לא צריך להיות מבוגרים יותר מדי כדי לחבב תוכניות רדיו ושדרנים, בעיקר מיתולוגים כאלה, שאיתם התרגלנו להתעורר והם אלה שהנעימו לנו את העמידה בפקקים בדרך לעבודה. קולו הרדיופוני (והרי אין תחליף לקול רדיופוני) של אריה גולן ביומן הבוקר, הוא קול כזה. קול ששום אינפורמציה שמגיעה מרשת חברתית, לא תוכל להחליף. זה קול שזורק אותנו אחורה לימים בהם היינו יותר צעירים, וזה שהוא עדיין כאן, מעניק לנו תחושה שאם הוא עדיין כאן, אולי בעצם לא כל כך הזדקנו.
גולן, שנמנה עם מתנגדי סגירת רשות השידור, עבר בסופו של דבר עם סגירתה לתאגיד כאן, והתמקם בביטחון בדיוק באותה משבצת נוסטלגית - הבוקר הזה, מ-6:00 עד 8:00. ואם לא בנוסטלגיה עסקינן - גולן הוא קודם כל נחמה קטנה למי שנאלץ לקום מוקדם.
