"הנחתי שאספוג אש כשאיהפך לח"כית, ציפיתי לנורא מכול"

לפני שנה בדיוק חוותה מירב כהן, אז ראש מטה המאבק נגד עושק הקשישים, את אחת המתקפות הפחות נעימות בחייה המקצועיים. מי שלא אהבו את מאבקה בחברות שחלבו עוד ועוד כספים מפנסיונרים וניצולי שואה, הפיצו את פרטיה על גבי כרטיסים שהציעו שירותי זנות. והטלפון של כהן לא הפסיק לצלצל.

אישי: בת 36, נשואה + 2, מתגוררת בירושלים

השכלה: תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית. תואר שני בתכנון ערים ומנהל עסקים האוניברסיטה העברית

את ההחלטה לפנות לפוליטיקה היא מגדירה כ"חלון הזדמנויות שהייתי צריכה לנצל".

התלבטת אז בין פוליטיקה, מגזר שלישי ותקשורת.

"נכון. זה קרה בדקה התשעים, התכוונתי בכלל להקים עמותה, ישבתי כבר עם מגייסי כספים, כשפנה אליי חילי טרופר, שהכרתי עוד מהתקופה שהיה במגזר השלישי, עם ההצעה להצטרף לכחול לבן".

קיבלת הצעות מכמה מפלגות, למה בחרת דווקא בהם?

"היו הצעות, אבל עזבי, זה היסטוריה. בסוף את צריכה להרגיש איפה נכון לך. וכשפגשתי את בני (גנץ) ואת חילי, ידעתי שלא משנה איזה אתגר יבוא, נצליח לכבד ולדבר אחד עם השני, והם יכבדו את השאיפות שלי. ואחרי התייעצות עם שותפי לעמותה ולמטה המאבק, החלטתי ללכת על זה. חשבנו שמהכנסת תהיה לנו יותר אפשרות להשפיע. ואנחנו עדיין עובדים יחד. הם מגיעים ללשכה שלי בכנסת כל שבוע".

ובינתיים את מרגישה שהצלחת? תחת ממשלת המעבר של שמונת החודשים האחרונים הרי אי אפשר לעשות הרבה.

"זו תקופה מאוד משונה. לא טעמתי את כל האפשרויות שמציעה הכנסת. יש דברים שצריך להתנסות בהם ב'רטוב', כמו ועדת שרים לחקיקה ועבודה מול הוועדות, שעוד לא פועלות. למדתי בינתיים את התקנון וענייני כוח אדם, ואני עדיין מקבלת המון פניות מאנשים מבוגרים, מטפלת פרטנית ומקדמת את הנושאים האלה כמה שאפשר במסגרת הכנסת. זה שאני יכולה להזמין גורמי משטרה שיספקו הסברים לתיקים מסוימים שנסגרו לאותן חברות, והם חייבים להתייצב לדיון ולספק תשובות, זה מצוין".

מצד שני, גם את נתונה היום יותר לביקורת כפוליטיקאית, מאשר בתקופה שבה היית רק פעילה חברתית.

"נכון, פעיל חברתי זה קונצנזוס, כולם אוהבים אותך. הנחתי שאספוג אש כשאיהפך לח"כית, ציפיתי לנורא מכול. שאנשים יירתעו או שיגידו שהכול מונע מאג’נדה פוליטית, וזה ממש לא היה הלך הרוח. אנשים מבינים שצריך להביא תוצאות ושפוליטיקה זו הדרך להשפיע".

ובכל זאת, לקחת הימור.

"ברגע שאתה לא מפחד להפסיד, זה לא הימור. עשיתי משהו שאני מאמינה בו. ברגע שהצלחתי להיפטר מהפחד להיכשל, זה הפסיק להיות הימור. ילך - אחלה, לא ילך - ננסה בדרכים אחרות. בכל בחירה יש סיכון. גם במאבק בעושק הקשישים היה לי סיכוי להיפגע, ולקחתי אותו. אי אפשר להתנהל מפחד ומאיזה דלתות אתה סוגר, אני מאמינה שמעשים טובים פותחים דלתות טובות".

"זה עוד מרגיש מקצוע ל'גדולים'"

כהן אמנם עבדה כדוברת כלכלית-חברתית במשרד ראש הממשלה, הובילה מאבקים חברתיים בירושלים ושימשה מפיקה בגל"צ וכפרשנית כלכלית בתכניות אקטואליה בטלוויזיה, ועדיין הכנסת היא מקום שמאויש על-ידי שועלי קרבות ותיקים שיודעים להוביל מהלכים ולעצב סדר יום מתוחכם, דינמי וגם אולי אטרקטיבי יותר מבחינה תקשורתית מזה שבנוי על חשיפת עוולות כלפי קשישים.

על ההתמודדות הזו שמצפה לה, היא אומרת: "נכון שאני עוד מרגישה שזה מקצוע של ‘גדולים’ עם מהלכים אסטרטגיים, ושל כרישים שמחשבים עשרים צעדים קדימה. מצד שני, אני מגלה שגם פה השכל הישר עובד, ושבסופו של דבר מדובר באנשים".

ומה למדת על העבודה איתם בכנסת, שלא ידעת קודם?

"שמאוד חשוב לזהות שותפים. זה מורכב וקריטי. אם את בקואליציה יותר צריכים אותך. באופוזיציה צריך למצוא תמריצים אחרים כדי שישתפו איתך פעולה. המומחיות עוזרת".

עד כמה נושאים חברתיים ובפרט בעיות של קשישים מצליחות לפלס את דרכן בסדר היום הציבורי?

"תמיד יהיו דברים שידחקו את הנושאים החברתיים הצידה. אני נאבקת כיום למען מוסדות גריאטריים שעומדים בפני סגירה. אם אמתין עד שתקום ממשלה ותהיה רגיעה ביטחונית כדי שיתפנו אליי, לא יקרה כלום".

בכחול לבן אתם אוסף די אקלקטי של אנשים, מה יקרה כשיקבלו החלטות בניגוד להשקפת עולמך?

"התכוננתי לזה. עד כה לא היה מקום שהיינו בדיסוננס, אבל ברור לי שגם זה יגיע. 33 אנשים לא יסכימו תמיד על הכול. ברור לי שאיפשהו אצטרך להתפשר לטובת המכנה המשותף".

איפה את על הציר שבין ימין לשמאל?

"לא חושבת שאפשר לקטלג. פעלתי במרחב הציבורי מנקודות שונות".

אתם רשימה עם מעט מאוד נשים יחסית לגודלה, ודאי בעשירייה הראשונה. זה מפריע לך?

"זה לא אופטימלי. הייתי רוצה לראות יותר נשים. זה קרה בגלל שהיה פה שילוב של כמה מפלגות עם גברים במקומות הראשונים. האיחוד לכשעצמו הוא טוב, זה מחיר שהיה צריך לשלם, אבל זה עדיין מחיר".

אתן מדברות על זה ביניכן?

"כן, בינינו ועם ההנהגה. הנשים ברשימה מאוד חברות ולפעמים אנחנו נפגשות רק אנחנו. יש נשים חזקות אצלנו: יעל גרמן מדהימה, אורנה ברביבאי, מיקי חיימוביץ'. נשים מאוד אטרקטיביות ותותחיות. קידמנו עכשיו יום נגד אלימות נשים. אנחנו חושבות יחד על נושאים מגדריים".

מצד שני, זה משאיר אתכן בנישה.

"אף פעם לא עסקתי בתחום המגדרי. זה דבר שפעם לא היה לי טבעי, כי לא הרגשתי שאני נפגעת מזה שאני אישה. היום אני מבינה יותר את הצורך. גם בגלל שאני יותר חשופה לנתונים וגם בגלל שמאז שאני אמא אני פוגשת את זה הרבה יותר. בחיפוש העבודה בהריון, בציפיות מצד החברה שאני אהיה זו שאוציא את הילד מהגן, ולא בעלי.

"כשניהלתי את 'אמון הציבור', הוצאתי את הילדות מהגן רק יום בשבוע ואימהות אחרות שאלו אותי: 'הילדות לא כועסות עליך? את לא מרגישה אשמה? איך מערכת היחסים שלך איתן?'. היו מרחמים על בעלי, יובל (אדמון), שהוא השותף הכי מדהים שיכולתי לאחל לעצמי. לא הייתי מצליחה לשלב את הדברים בלעדיו. גם בצד המשפחתי וגם במאבקים. כשתבעו אותי דיבה על 280 אלף שקל, וזה דרש לקחת עו"ד ובלאגן, הוא אמר 'אל תדאגי, נגייס כסף ונתקתק את זה. לא משנה מה יקרה, אני מאחורייך'. זה נותן כוח לעשות דברים מטורפים".

מבחינה כלכלית התקופה במטה המאבק הייתה תקופה קשה?

"לא הוצאתי כסף על שכירת משרד, אבל לזה שלא עבדתי הייתה משמעות מבחינת הבית. יובל עובד במגזר הציבורי, והסתדרנו ממשכורת לא גבוהה, חישבנו איפה אנחנו עומדים, צמצמנו בהוצאות. אני תמיד מעדיפה לצמצם בדברים חומריים, עבור החופש לעשות מה שבא לי. עד שהגעתי לכנסת לא קניתי לעצמי כלום. עכשיו קניתי, כי צריך ביגוד יותר מכובד מג'ינס וטי שירט לעבודה".

"לחולל שינוי בביטוחי בריאות"

ומה לגבי תוכניותיה לעתיד? "יש לי חלום לחולל שינוי בכל מה שקשור בביטוחי בריאות", היא אומרת. "אנשים משלמים ים כסף ולא מקבלים את מה שמגיע להם כשהם צריכים. חוץ מזה, התוכנית שלי מאוד ממוקדת במבוגרים. בצרכנות, בתעסוקה. כשבן אדם נשאר במעגל התעסוקה, רוב בעיותיו נפתרות".

את בת 36, בעיות גיל הזהב מאוד רחוקות ממך.

"יש אנשים שנאבקים על נושא מתוך מקום אישי. טפו טפו טפו, החיים שלי בסדר גמור, ואני מרגישה שזה נותן לי את הפריבילגיה לראות מצוקות של אחרים. זה לא תחום מאוד סקסי, זה לא שאם אזוז הצידה יהיה מישהו אחר שיתלבש על זה, אז זה נותן לי להרגיש יותר אפקטיבית".

אנשים מצפים ממך יותר מאז שאת ח"כית? שתישארי נגישה? שתפתרי דברים יותר בקלות?

"נשארתי נגישה. זה שאני לא לבד ויש לי צוות, דווקא עוזר לנגישות. לפעמים אני מצליחה לעזור ולפעמים לא. לא תמיד הכול פתיר וזה מתסכל אותי ואת מי שמבקש עזרה".

מה עם שאיפות לתפקיד מסוים?

"לא יודעת מה תהיה הקונסטלציה הפוליטית, אני רק בתחילת הדרך וניגשת לזה בסבלנות ובצניעות. אם תהיה לי אפשרות לקבל כלי עבודה יותר אגרסיביים, אשמח. ואם לא, גם מהפוזיציה של ח"כית מן השורה אפשר לעשות המון".

טיפ למי ששוקל עשייה חברתית?

"לא נוח לי לתת טיפים, אני עוד לא מרגישה במקום הזה. מה שכן, למדתי שבעשייה חברתית כל שינוי לוקח זמן, צריך הרבה סבלנות ולא להרים ידיים. יש שינויים שייקחו חמש-שש שנים. אם את לא באה עם אורך נשימה, חבל על הזמן".