מוזמנים להאזין ולעקוב אחר פודקאסט "הצוללת" בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, בגוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם בהעתקת כתובת ה-RSS
אבו דאבי היא הנסיכות שמובילה את העניינים, היא הבירה, וממנה מנוהלים יחסי החוץ של האמירויות, לרבות ההסכם עם ישראל - כך אומרים ל"גלובס" שני אנשי עסקים ומנהל רשות כלכלית מהאמירויות. בשיחה נרחבת מדברים השלושה על המרוץ הכלכלי בין אבו דאבי לדובאי, המשפחות העשירות שמובילות את הכלכלה באמירויות וכניסת הממשלה לעסקים. שלושתם מבקשים להישאר בעילום שם, ואחד מהם מסביר: "אף אחד לא יקח אותי לחקירה אם יתפרסם השם שלי, אבל עדיין לא כל דבר כדאי להגיד ולספר, ובוודאי כשמדובר בשלטון פוליטי וכלכלי הנתון בידי מספר משפחות".
לדברי השלושה, לאיראן יש תפקיד משמעותי בקידום ההסכם הנוכחי - הן בגלל האיום שהיא מהווה כלפי האמירויות, והן משום ההיבט הכלכלי. העיצומים הכלכליים כלפי איראן פגעו בעקיפין גם במסחר הרחב בינה לבין האמירויות, וההכנסות ממנו ירדו מאוד. גם משברי מחיר הנפט הוסיפו לאובדן ההכנסות.
זו הסיבה שהממשל באבו דאבי מחפש בשנים האחרונות גורמי צמיחה והכנסה נוספים. ההבנה שהגיעו אליה היא שהסכם עם ישראל לא רק יניב שיתוף פעולה כלכלי-מסחרי עם מדינת הייטק דינמית וקרובה, אלא גם יעזור לקדם את היחסים הכלכליים עם ארה"ב, שושבינת ההסכם.
שתי הכלכלות הדינמיות ביותר במזרח התיכון הן האמירויות וישראל, ולכן הקשר הכלכלי ביניהן מובהק וטבעי. לשתיהן יש שיתופי פעולה וקשרים ענפים עם כמה מרכזי כלכלה בארה"ב, באירופה ובסין, ואינטרס להרחיב את הקשרים הללו.
השלושה סבורים כי הסיבות להסכם הן פוליטיות-מדיניות בעיקרן, אבל התועלת הכלכלית צפויה להיות עצומה, והיוותה גורם מהותי במיוחד בהחלטת שליטי האמירויות להגיע להסכם. התגובות החיוביות בקרב רוב האמירתיים מראות שמדובר היה בצעד נכון.
הם מעריכים כי ההסכמים הכלכליים נועדו להיטיב בעיקר עם אבו דאבי, כיוון שבה נמצא הריכוז של הממסד הכלכלי, מוסדות השקעה ממשלתיים, חברות תשתית ממשלתיות, גופי האנרגיה הגדולים ועוד. לכן, במידה רבה העסקה היא בין האקו סיסטם של אבו דאבי לישראל הממסדית. לשם יכוון המסחר, ושם יתפתחו הקשרים.
8 המשפחות ששולטות בכלכלת איחוד האמירויות
משקיעים בנדל"ן, רכב ובנייה
השליטה הכלכלית של המדינה מוחלטת. החברות הגדולות, כמו אלה של ענף הנפט והאנרגיה, הן ממשלתיות. גם קרנות ההשקעה, שהן השחקן הפיננסי הגדול ביותר, נמצאות בבעלות ממשלתית ברובן.
אלא שהרגולציה המקלה והדינמיות שמעודדת הממשלה הביאו להתפתחות מהירה של חברות פרטיות, שנמצאות בבעלות משפחתית. יש יותר מ-20 משפחות כאלה השולטות על הכלכלה, אבל לפי האמירתיים, שש-שבע מהן מחזיקות כ-80% מהשוק הפרטי באמירויות, ורובן המכריע יושבות בדובאי, בירת הסקטור הפרטי. העסקים המשפחתיים האלה הוקמו ברובם בשנות ה-90, אבל מאז אמצע העשור הקודם התקדמו ופרחו, והפכו את האמירויות לשוק בינלאומי חזק.
כל משפחה מחזיקה במגוון חברות הקשורות זו לזו בקשרים סבוכים, ועל כל ענף שולט אח או אחות מהמשפחה. מעניין לציין שהנשים מהוות חלק מרכזי, ואולי אפילו גדול יותר, בהנהלות החברות הללו ובשליטה עליהן, על אף שלרוב הן לא בקדמת הבמה. חלק מהמשפחות החליטו להתפצל, והן מחזיקות בשני קונצרנים נפרדים. עיקר פעילותן היא קמעונאות, פיננסים ונדל"ן, אבל מקצתן מחזיקות מפעלים ומרכזי מחקר מתקדמים.
למשפחת אל פוטיים שני קונצרנים. הראשון, מאג'יד אל פוטיים, הוא ענק קמעונאי השולט בשורת מותגים ומחזיק מרכזי קניות ענקיים, כולל מרכז האמירויות בדובאי, המכיל אתר סקי פנימי, בתי קולנוע וחנויות ענק בכל הנסיכויות. הקונצרן מחזיק גם במרכזי קניות בעולם, ומבצע השקעות נדל"ן מסחרי. המחזור השנתי מוערך בקרוב ל-10 מיליארד דולר, ושווי נכסיה מגיע לכפליים מכך.
הקונצרן השני, שמקורו בחברה האם של המשפחה, אל פוטיים, מחזיק גם הוא בזכיינות של כמה מותגים בינלאומיים (איקאה, למשל) ובחברות ביטוח, כולל החברה הגדולה באמירויות, אוריינט, אשר שוויה מגיע ליותר ממיליארד דולר.
גם משפחת אל נאבודה התפצלה. הקונצרן הראשי, של האחים סעיד ומוחמד, שולט על חברות הבנייה הגדולות באמירויות, אך גם מייבא כלי רכב כבדים, אוטובוסים, משאיות, טרקטורים וכלי עבודה. הוא גם יבואן מותג הרכב פז'ו, וכן מייצג באמירויות רבות מחברות התעופה והתיירות הבינלאומיות. הקונצרן שהתפצל, ח'ליפה אל נאבודה , מחזיק במפעלי בנייה, הוא יבואן מותגי הרכב פורד, פולקסוואגן ואאודי, ולאחרונה גם כמה מותגי רכב סיניים.
בראש משפחת אל טאייר עומד עובייד אל טאייר, שהוא שר המדינה לענייני פיננסים. העסקים העיקריים של המשפחה הם יבוא מותגים ומוצרי צריכה, והם גם מחזיקים במספר מרכזי קניות וחנויות מותגים. בין השאר מייבאת הקבוצה את מכוניות פרארי, והיא הבעלים של חברות ביטוח ובנקים, רשתות בתי קפה ומסעדות, וגם של סניפי הכלבו היוקרתי בלומינגדיילז באמירויות.
בבעלות משפחת לוטה נמצא הבנק האיסלאמי, ששוויו מוערך ב-7-9 מיליארד דולר. בשונה ממשפחות אחרות, היא משקיעה גם בחברות טכנולוגיה מתקדמות, בעיקר בתחום הרפואה, לרבות מרכזי מחקר, מפעלים ופקולטה לרפואה. המשפחה פועלת גם בתעשיית הגז הטבעי, ומתמחה בהנזלה והולכה. הדמות הדומיננטית כאן הוא סגן היו"ר, יחיא אל לוטה, מהנדס במקצועו, שממשיך את הכיוון הטכנולוגי והחינוכי שקבעו מייסדי הקבוצה.
משפחת אל גורייאר מתמחה במפעלי תעשייה כבדה, מלט, מתכות וכימיקלים. כמו כל היתר, גם היא מחזיקה בכמה מרכזי קניות מהגדולים במדינה.
משפחת הבטור מונהגת על ידי חלף אל הבטור, מעשירי המפרץ כולו. החברה המשפחתית נחשבת לחברת האחזקות הגדולה באמירויות. היא מייבאת מכוניות יוקרה כמו בנטלי ובוגאטי, אבל גם את מותג הרכב העממי יותר, מיצובישי. בבעלותה רשתות בתי מלון, והיא מחזיקה גם בבעלות חלקית בתי מלון גדולים באירופה ובארה"ב.
בראש משפחת אל מאג'יד עומד הסב הישיש ג'ומעה, בן ה-90. היא היבואנית הגדולה באמירויות של מוצרי מזון, ובין השאר היא זכיינית המותגים יוניליוור, נסטלה וג'נרל מילס, ולאחרונה גם של רשתות מזון בריא, לאור הדרישה הגוברת באמירויות. המשפחה היא גם יבואנית מותגי הרכב קיה ויונדאי, ולצד זה מחזיקה במפעלי תעשייה ובחברות בנייה.
קונצרן משפחת רוסטמאני מייבא גם הוא כמה מותגי רכב, ובהם ניסן ורנו. בבעלות המשפחה חברות דלק כמו טוטאל, והיא עוסקת גם בקמעונאות ובנדל"ן. הייחודיות בעסקים היא בשליטה כמעט מוחלטת של נשות המשפחה, אמינה והודא אל רוסטמאני. המחזור הכספי מסתכם בכ-2 מיליארד דולר בשנה, והקונצרן מתגאה בכך שבקרב 4,000 עובדיו יש 61 לאומים שונים.
מהנפט ועד הדירהם
האמירויות במספרים
האמירויות במספרים / אינפוגרפיקה: איל אונגר, גלובס
מה מחפשות המשפחות בשוק הישראלי
באמירויות יש משפחות נוספות שמחזיקות בחברות ענק, אך אלה שנמנו כאן הן העיקריות. ביחד עם קונצרן הענק לולו, הנשלט על ידי תושבים זרים, הן מחזיקות כאמור במרבית השוק הפרטי של האמירויות. אלא שבעשור האחרון מתחרה בהן הממשלה, שנכנסה לתחומים כמו מלונאות ומסחר בנקאי. התחרות בינן לבינה יוצרת מתחים, שכן המשפחות טוענות לחוסר הוגנות - הרשויות והחברות הממשלתיות משתמשות בהון הלאומי וביכולת השליטה שלהן, כדי להשיג רווחים על חשבון החברות הפרטיות.
גם במקרה הישראלי עולה התחרות הזו על השולחן. הרשויות באבו דאבי לוקחות בעלות על ההסכם, ומנסות להשיג לעצמן את היתרונות שבקשרים הכלכליים הנובעים ממנו. גופים כלכליים רשמיים מופנים לאבו דאבי, וכך חתמה לאחרונה לשכת המסחר על הסכם שיתוף פעולה עם העמותה המקבילה של אבו דאבי.
זו הסיבה שבדובאי הקשר עם הישראלים פחות חזק, למרות שההתעניינות מצד החברות שבשליטת המשפחות, בעיקר בתחומי התיירות, הפינטק והרפואה, היא גדולה. לפי גורם ישראלי, כמה מחברות אלה שכרו שירותי חברות המתמחות במעקב כלכלי ובחקר שוק, על מנת לבדוק את פוטנציאל ההיתכנות לשיתופי פעולה, וכך נבדקו כמה חברות תיירות ישראליות. ניסיון אחד של גישוש היה בבדיקת אפשרות רכישה של ולו מקצת ממניות חברת אל על, אך ככל הידוע, בשלב הזה הדבר לא הבשיל לכדי מהלך מעשי.
אחד מהמרואיינים אומר כי התחרות בין דובאי לאבו דאבי, שהתחדדה כאמור בלי קשר לישראל, קיבלה סממן סמלי כאשר בין שתי הנסיכויות הוקמה לפני חודשים ספורים תחנת מעבר ובדיקה, בשל הקורונה. אמנם בין האמירויות השונות אין גבולות, אבל הקורונה חייבה בדיקות כדי למנוע הדבקה בין הערים הגדולות, שבהן היה שיעור תחלואה שונה.
בסופו של יום, אף שהמשפחות פועלות בשוק הפרטי, הן מקושרות היטב לממשלה בקשרי דם, פוליטיקה ואינטרסים, והמחלוקות נפתרות ממש "בתוך המשפחה". מדי פעם, בשולי כנסים גדולים, נפגשים נציגים בכירים מהמשפחות על מנת לתאם עמדות, לקבוע גבולות גזרה ולדבר גם על פוליטיקה. ואגב, נציגי כל המשפחות בירכו על ההסכם עם ישראל, שעליו ידעו מהשליט בפועל, יורש העצר מוחמד בין זאייד, בטרם הוכרז פומבית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
